האשמה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Les Choses Humaines)

במערכת אכיפת החוק, פשעי מין נחשבים נתעבים במיוחד. בניו יורק סיטי, הבלשים המסורים שחוקרים את העבירות המרושעות האלו שייכים ליחידת עילית של המשטרה הידועה בשם מדור מיוחד. אלו הם סיפוריהם.

כל פרק של "חוק וסדר מדור מיוחד", זה למעלה מ-20 שנה, מתחיל עם הקראת הטקסט הזה. ועדיין, הסדרה הזאת, עד כמה שהיא משתדלת להיות פרוצדורלית, היא הרבה יותר מעניינת ומרגשת מהסרט הצרפתי הזה.

כי בכל פרק של "חוק וסדר" האנשים (אלו שהם חלק ממשי מסיפור הפשע, כמו גם החוקרים עצמם) מעורבים רגשית בנעשה. "האשמה" הצרפתי מעקר בכוונה כל רגש מתוכו. זה לא סרט. זה לא סיפור. זה מחקר אקדמי.את זה אפשר לראות כבר ברגעים הראשונים של הסרט. יושבים שני אנשים ב להמשיך לקרוא

אוהב אותך צ'ארלי: הביקורת

זה היה אמור להיות סרט נורא ואיום. ממש ממש סבלתי מ"שושנה חלוץ מרכזי", סרט קודם של שי כנות, שביים את "אוהב אותך צ'ארלי". גם "איביזה", סרט אחר שביים, היה, אהמ, לא ממש טוב. ואת "ארבע על ארבע" שהוא ביים אחר-כך כבר לא טרחתי לראות. אבל מאז "ארבע על ארבע" עברו כבר יותר מ-6 שנים, ומגפה עולמית אחת. אולי משהו בכל זאת השתנה.

אז דווקא כן. אמנם "אוהב אותך צ'ארלי" הוא מוצר תעשייתי במופגן, ויש בו לא מעט פגמים, אבל יש בו גם כמה רגעים ממש לא רעים, ואפילו מחשבה מעניינת.

כי מצד אחד יש את המחשבה: יאללה, קומדיה לקיץ. בלי הרבה מחשבה, בלי הרבה מוח. בוא נביא את הכוכבת הגדולה שתביא קהל. נועה קירל אולי באמת תביא קהל לסרט, אבל ממה שאני רואה ב"אוהב אותך צ'ארלי", שחקנית היא לא. היא מקבלת זמן מסך גדול למדי, גדול מדי, ושניים-שלושה שירים שלמים עם ריקודים וכל שאר התלבושות, אבל המקום של זה אמור להיות באיזשהו קליפ ביו-טיוב, לא בסרט קולנוע. זאת הרי אמורה להיות קומדיה, והקליפים האלו מאטים מאוד את הקצב. מה גם שהיא כל הזמן מאופרת מאוד בכבדות, כאילו אין כאן אדם אמיתי אלא סוג של בובת חרסינה. אני לא יכול להאמין לדמות הזאת, אז כל החלק שלה בסרט הולך לאיבוד.

אבל אולי צריך להסתכל על הסרט הזה מכיוון אחר.

כי אם המחשבה היא: הנה הקומדיה של הקיץ – אז מבחינתי הסרט הזה הוא כישלון. הוא לא ממש מצחיק (יש בו מעט מדי בדיחות), הסיטואציה הבסיסית לא ממש עובדת (כי הדמות של נועה קירל לא אמינה), והקצב של הסרט די נסחב.אבל אם נסתכל על זה כדרמה קומית על גבר ש להמשיך לקרוא

אריאל 2022: המועמדויות

היום התפרסמו המועמדויות לפרס האריאל של האקדמיה לקולנוע במקסיקו. המדינה הזאת, שנדמה שקורסת תחת נטל הפשע, והסמים, והשחיתות, בכל זאת מוציאה תחת ידה קולנוע מסקרן, ואפילו כזה שמביא פרסים וגאווה לאומית (כמה וכמה במאים מקסיקנים זכו באוסקר בשנים האחרונות). אז הנה סקירה של הסרטים המעניינים ביותר שיצאו ממקסיקו בשנה האחרונה:

אני מתחיל בסרט שראיתי, ודווקא אכזב אותי. הסרט המוביל את רשימת המועמדויות הוא "ליל הלהבות" (Noche de Fuego) של טטיאנה הואסו. בגדול, יש כאן מעקב אחרי כמה נשים מגיל צעיר עד לגיל בגרות, והכל תחת פחד מתמיד מ…משהו. לא ממש הבנתי את הסרט, שמתאר ידידות נשית בצורה חמימה, אבל אין לו ממש קונטקסט ברור, ולא התפתחות דרמטית שתרגש אותי. הסרט הוקרן בפסטיבל חיפה בשנה שעברה (כתבתי עליו כאן). 

Noche de Fuego

"ליל הלהבות" מועמד ל-18 פרסי אריאל: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, שחקן משנה, 3 שחקניות משנה, 2 שחקנים/יות מבטיחים/ות, תסריט מעובד, צילום, עריכה, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, אפקטים ויזואלים, וסאונד.

דברים בלתי אפשריים (Cosas imposibles) – ארנסטו קונטרראס

לפעמים בחיים פוגשים אנשים שישנו לך את החיים

זה הסלוגן של הסרט הזה, ונדמה שהוא באמת דרמה נוגעת ללב ומסקרנת. במרכז הסיפור להמשיך לקרוא

פרסי אופיר 2022: סיכום שלב א'

אתמול הסתיים חודש יולי. אתמול הסתיים חודש שהיה לי מאוד עמוס. במהלך החודש האקדמיה הישראלית לקולנוע קיימה הקרנות מקדימות לפרסי אופיר עבור חבריה. אני לא חבר אקדמיה, אבל יש חברי אקדמיה שמכירים אותי, שאוהבים לקרוא את מה שאני כותב, והם מכניסים אותי להקרנות. 27 סרטים נרשמו השנה לתחרות האופיר. לפני תחילת ההקרנות רק 4 מהם הופצו לקהל הרחב. במהלך החודש יצאו לאקרנים עוד 2 סרטים מתוך רשימת המתמודדים לאופיר, ועוד 7 הוקרנו בפסטיבל ירושלים שהתקיים במקביל להקרנות האקדמיה. עוד 3 סרטים הוקרנו בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה (שלושתם עדיין מחכים להפצה מסחרית). מה שאומר שיש עוד 11 סרטים ברשימה שלא נחשפו בשום מסגרת, אבל הם מתחרים. אז לפני שאני אעשה כמנהגי, ואפרוס כאן את רשימת הפייבוריטים שלי, אני אסקור כאן מאוד בקצרה את כל סרטי התחרות:איפה אנה פרנק – כבר עבר על המסכים בישראל. לא התלהבתי.

סנולנד – כבר עבר על המסכים בישראל. סרט בינוני לטעמי.

מתחתנת – כבר עבר על המסכים בישראל. סרט מפלסטיק ששום דבר לא עובד בו. גם הילה סעדה שמשתדלת, ודין מירושניקוב שמתגלה כלא רע בכלל, לא מצילים את הקומדיה הלא מצחיקה הזאת.

חומוס פול טריילר – עדיין על המסכים בישראל. לא אהבתי.

איך נתת לזה לקרות – תחת מגבלות התקציב המאוד ניכרות, דווקא סרט חביב, גם אם זניח.

אוהב אותך צ'ארלי – קומדיה שיצאה ממש השבוע למסכים. הייתי מוכן לקטסטרופה, כי אני לא אוהב את מה שהבמאי הזה עשה בעבר, אבל הופתעתי לטובה. ממש לא סרט השנה, ורחוק מכך, אבל יש כאן גם רגעים יפים.

הסירו דאגה מליבכם – הוקרן בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה (ועדיין לא הופץ מסחרית). עושר מול עוני בסרט שמבכר פיוטיות על מציאות. לא מאוד התחברתי. כתבתי עליו כאן.

השחיין – הוקרן בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה (ועדיין לא הופץ מסחרית). לא מאוד התחברתי. כתבתי עליו כאן.

סינמה סבאיא – הוקרן בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה (ועדיין לא הופץ מסחרית). מאוד אהבתי. כתבתי עליו כאן.

אזרח מודאג – הוקרן בפסטיבל ירושלים. שמעתי לא מעט אנשים שאהבו את הסרט. אני חושב שזה סרט מאוד מעניין, אבל לא מספיק טוב. כתבתי עליו כאן.

יוני אפס – סרט מאוד מרשים ומעניין, אבל התסריט לא מספיק טוב. הוקרן בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליו כאן.

כל מה שאני יכולה – דרמה קורקטית, לא מלהיבה, סבירה מאוד, עם שחקנים טובים, אבל בסך הכול לא משאירה הרבה רושם. הוקרן בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליו כאן.

קריוקי – ממה שאני שומע, זה סרט שמקומו בחמישייה מובטח. אני הרבה יותר מסויג. הוקרן בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליו כאן.

סבוי – סרט מאוד מעניין, ועם זאת, העשייה הקולנועית המקורית שלו חותרת תחתיו. הוקרן בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליו כאן.

הדרך לאילת – כיף של סרט. הוקרן בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליו כאן.

עקרה – להרגשתי, ההפתעה הגדולה של הקרנות האקדמיה. אולי אפילו ההפתעה הגדולה של השנה. סרט מאוד מאוד מרגש. ממה שאני שומע, הדרמה הקטנה הזאת ריגשה לא מעט חברי אקדמיה, והסרט הזה יכול ללכת דרך ארוכה מאוד. הוקרן בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליו כאן.שער הפרחים – באב אל וורד – חיים בוזגלו חוזר. לא התגעגעתי. לטעמי סרט איום.

קבלו אותי – סרט של דוגמנים, לא של שחקנים. סרט שמדגמן רגשות, לא מרגיש אותם. יפה לעין, לא ריגש אותי בכלל.

בתולים – סרט שבילה כמה שנים בחדר עריכה. וזה ניכר. מאור זגורי התברבר מאוד עם הפרויקט הזה. הוא לקח על עצמו משימה קשה – לעשות סרט שלם שמתרחש בתוך ראשו של הגיבור. הוא לא עמד במשימה.

הנפש הטובה – מורן רוזנבלט ואורי גוטליב טובים, אבל לא מצליחים להציל סרט שמנסה לספר על חילוניות מול דתיות, אבל לא באמת מנסה להבין את הקונפליקט.

אדמה בוערת – סרט מאוד מעניין שלא עשוי טוב טכנית. נתי רביץ מרשים מאוד.

ילדים של אף אחד – ממה שאני שמעתי מאנשים, הם התחברו לסרט הזה הרבה יותר ממני. אני מחבב את ארז תדמור, אבל לטעמי זהו סרטו החלש ביותר, אולי אי פעם.

כאילו אין מחר – ממש סבלתי בסרט הזה. מתרחש ברובו בתוך דירה (אילוצי קורונה?), מאוד חוזר על עצמו, ולטעמי מבוים לא טוב. דין מירושניקוב בתפקיד משנה טוב מאוד, אבל לא מציל את הסרט (ומורן רוזנבלט גם, אבל גם היא לא יכולה להציל).

ולריה מתחתנת – לא מאוד התחברתי לסרט הזה, שמתרחש ברובו בתוך דירה (אילוצי קורונה?), מאוד חוזר על עצמו, והרגיש לי בעיקר כדרמה קטנה שאולי תעבוד טוב יותר בטלוויזיה. הקולנוע לא עושה לה טוב.

השכן שלי אדולף – קראוד פליזר חביב. וזניח.

הבשורה על פי יהודה – הפתעה מאוד נעימה. סרט של ישראל הישנה מאוד מאוד, מנומס מאוד, ובדרכו הצנועה נוגע ללב.

השתיקה – התגובות שאני שמעתי היו מעורבות, אבל לטעמי האישי מדובר בסרט ממש ממש מצוין. שמי זרחין משתכלל, משתפר ככל שהוא מתבגר, והסרט מאוד ריגש והרשים אותי.

אז עכשיו, כשההצבעה על פרסי אופיר עומדת להתחיל, אני הולך לשחק את המשחק השנתי שלי: אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי מצביע ל…

אני שב ומדגיש שלא מדובר כאן בתחזית של מועמדים, אלא בסקירה של אלו שהכי אהבתי והכי הרשימו אותי בין כל 27 הסרטים שראיתי.זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב): להמשיך לקרוא