היום התפרסמו המועמדויות לפרס האריאל של האקדמיה לקולנוע במקסיקו. המדינה הזאת, שנדמה שקורסת תחת נטל הפשע, והסמים, והשחיתות, בכל זאת מוציאה תחת ידה קולנוע מסקרן, ואפילו כזה שמביא פרסים וגאווה לאומית (כמה וכמה במאים מקסיקנים זכו באוסקר בשנים האחרונות). אז הנה סקירה של הסרטים המעניינים ביותר שיצאו ממקסיקו בשנה האחרונה:
אני מתחיל בסרט שראיתי, ודווקא אכזב אותי. הסרט המוביל את רשימת המועמדויות הוא "ליל הלהבות" (Noche de Fuego) של טטיאנה הואסו. בגדול, יש כאן מעקב אחרי כמה נשים מגיל צעיר עד לגיל בגרות, והכל תחת פחד מתמיד מ…משהו. לא ממש הבנתי את הסרט, שמתאר ידידות נשית בצורה חמימה, אבל אין לו ממש קונטקסט ברור, ולא התפתחות דרמטית שתרגש אותי. הסרט הוקרן בפסטיבל חיפה בשנה שעברה (כתבתי עליו כאן).
"ליל הלהבות" מועמד ל-18 פרסי אריאל: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, שחקן משנה, 3 שחקניות משנה, 2 שחקנים/יות מבטיחים/ות, תסריט מעובד, צילום, עריכה, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, אפקטים ויזואלים, וסאונד.
דברים בלתי אפשריים (Cosas imposibles) – ארנסטו קונטרראס
לפעמים בחיים פוגשים אנשים שישנו לך את החיים
זה הסלוגן של הסרט הזה, ונדמה שהוא באמת דרמה נוגעת ללב ומסקרנת. במרכז הסיפור אישה כבויה ועייפה מהחיים שעברה את גיל 60. במשך עשרות שנים היא סבלה מנחת זרועו של בעלה (שאהב יותר מכל להשתמש במחבט בייסבול). גם עכשיו, כשהוא עבר מהעולם, היא כל כך התרגלה לשגרה הכואבת, שהיא עדיין מדמיינת אותו בכל מקום. מקום העבודה של המנוח פשט את הרגל, והקיצבה מפסיקה להגיע. מצבה הכלכלי לא משופר. ואז, דפיקה בדלת. הנער השכן, שמתפרנס כסוחר סמים קטן, בא לעזור. המפגש בין שני האנשים האלו יהפוך לידידות שתוציא את שניהם לדרך חדשה. הטריילר לא מתורגם, אבל מקסים.
"דברים בלתי אפשריים" מועמד ל-10 פרסי אריאל: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן, שחקנית, 2 שחקני משנה, צילום, מוסיקה, עיצוב אמנותי, וסאונד.
סרט משטרה (Una Película de Policías) – אלונסו רואיזפאלאסיוס
שוטרים הם כמו שחקנים – אתה צריך להעמיד פנים כדי שאנשים יכבדו אותך
בפסטיבל ירושלים האחרון שזה אך הסתיים הוקרן הסרט הישראלי "סבוי", מעין ניסיון להתיך דוקומנטרי ועלילתי. "סרט משטרה" גם הוא מנסה לעשות את זה, בשיטה אחרת. לפי מה שקראתי, תחילת הסרט עוקבת אחרי שני שוטרים, גבר ואישה, שותפים בעבודה כמו גם בחייהם הפרטיים (מה שנותן להם את הכינוי "סיור האהבה"). מה שמתחיל כסרט משטרה רגיל משתנה לאט. הם מדברים למצלמה, מגיבים לוויס-אובר של עצמם, ואז, באיזשהו שלב, הם גם הופכים לשחקנים בסרט של עצמם – הם עכשיו הגיבורים (כאנשים שהם שחקני קולנוע), שחקנים המתכוננים לתפקיד של שוטרים בסרט שעוקב אחרי מה שהם צריכים לעבור כדי להצליח בתפקיד.
נשמע שאפתני, משונה, וכמו "סבוי" – אני לא בטוח שהכול יעבוד פה. אבל זה כן מסקרן.