האשמה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Les Choses Humaines)

במערכת אכיפת החוק, פשעי מין נחשבים נתעבים במיוחד. בניו יורק סיטי, הבלשים המסורים שחוקרים את העבירות המרושעות האלו שייכים ליחידת עילית של המשטרה הידועה בשם מדור מיוחד. אלו הם סיפוריהם.

כל פרק של "חוק וסדר מדור מיוחד", זה למעלה מ-20 שנה, מתחיל עם הקראת הטקסט הזה. ועדיין, הסדרה הזאת, עד כמה שהיא משתדלת להיות פרוצדורלית, היא הרבה יותר מעניינת ומרגשת מהסרט הצרפתי הזה.

כי בכל פרק של "חוק וסדר" האנשים (אלו שהם חלק ממשי מסיפור הפשע, כמו גם החוקרים עצמם) מעורבים רגשית בנעשה. "האשמה" הצרפתי מעקר בכוונה כל רגש מתוכו. זה לא סרט. זה לא סיפור. זה מחקר אקדמי.את זה אפשר לראות כבר ברגעים הראשונים של הסרט. יושבים שני אנשים בתוכנית רדיו ומנהלים וויכוח מתורבת על מקרה אונס מסוים שבו מואשמים מהגרים, והויכוח הוא האם הימין הקיצוני המבקש להקשיח את מדיניות ההגירה ישתמש במקרה הזה כדי לעשות רווח פוליטי.

אין לזה קשר למקרה שבמרכז הסרט שאינו מערב מהגרים. זה סתם, ויכוח אקדמי.

האישה הצעירה שבמרכז הסרט (שחקנית אלמונית בשם סוזאן ז'ונה, היחידה שמצליחה, בלי הרבה מילים, להכניס קצת רגש להרצאה האקדמית בצורת סרט שנקראת "האשמה") שייכת לדת היהודית. אין לזה שום משמעות בסיפור, מלבד ציון העובדה שהיא שייכת למשפחה מסורתית ושמרנית, מה שאומר שהבושה גדולה אף יותר. כי רק יהודים שמרנים, זה ברור.

אבא של הבחור הצעיר המואשם באונס מגולם ע"י פייר ארדיטי הותיק, בן ה-77. אימא שלו ע"י שרלוט גינזבורג, בת ה-50. פער הגילים לא נדון כאן.

הגבר, למרות גילו, הוא עדיין ליידיז מאן, ובחלק הראשון של הסרט הוא אוסף אל מיטתו עוד מתלמדת צעירה. המתלמדת הזאת נעלמת מהסרט מהר מאוד, רק כדי לחזור לקראת הסוף, לתפקיד מאוד לא משמעותי.

כל זה רוצה לומר שהסרט הזה מתארך מאוד שלא לצורך, מתפזר לכל מיני כיוונים, ומתרכז בעיקר בנאומים שהם הבעות דיעה, כאלו שכאילו מנתקים את עצמם מהסיפור שבמרכז הסרט. מדובר הרי במגע מיני שבמקרה הטוב הוא מביך מאוד. במקרה הפחות טוב מדובר בכפייה, אונס. מבוכה, כאב (פיסי ונפשי), בושה, אומץ לעמוד על שלך – כל אלו לא נמצאים כאן. לשחקנים אין עם מה לעבוד. "האשמה" הוא סדרה של הבעות דעה, ללא מעורבות רגשית.

יותר מכך – "האשמה" מנסה להתנהג כמו טסט קייס של מרצה בפני כיתה בבית ספר למשפט. זו הגרסה שלו, וזו הגרסה שלה. מה יהיה גזר הדין?

כך יוצא ש"האשמה" הוא אולי שיעור בפקולטה למשפטים, אבל הוא מנתק את העבירות האלו מכל רעשי הסביבה – מכל הסבל שהקורבן עוברת, מכל מה שסובב את התוקף, מכל המערבולת האנושית שבמרכז הסיפור. לסרט הזה קוראים במקור "הדברים האנושיים". אין בסרט הזה אנושיות. יש מבט קר על מקרה ספציפי של תקיפה מינית (או מגע מיני מאוד לא אלגנטי במסגרת משחק מרושע ומשפיל). במידה מסוימת זה סרט מעליב. מגיע לקורבנות תקיפה מינית סרט הרבה יותר אמפטי, גם אם אני רוצה לנסות להבין (או לפחות לשמוע) את הצד התוקף. "האשמה" מנקה את עצמו מכל רגש ומסתכל על מקרה אחד בצורה אנליטית וקרה, והחוויה המתקבלת מכך מתישה, ובמידה מסוימת מקוממת. סרט בעייתי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “האשמה: הביקורת

  1. סקירה מאוד מעניינת…
    מה הכוונה בהגדרה – קולנוע בראש צלול?

    איתן להוטקופי: אחד הסרטים שאני הכי אוהב בעולם נקרא "שמש נצחית בראש צלול". משם לקחתי את השם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s