הגיבור: הביקורת

(שם הסרט במקור: قهرمان)

אני נוהג להגיד שהסרטים של אסגאר פארהאדי הם כמו בצל. צפייה בהם היא כמו קילוף של שכבה, ועוד שכבה, ועוד אחת, כל שכבה היא התפתחות נוספת בסיפור, פיתול נוסף בעלילה, ואצל פארהאדי, כול פיתול הוא גם לחץ נוסף על בלוטת הדמעות. הוא מאוד מקצועי בדרך שבה הוא גורם לי לבכות, אבל אני מסתכל על סרטיו בחשדנות. את חלקם אהבתי יותר, ואת חלקם פחות. ועם זאת, גם בסרטים הפחות טובים שלו, אני מבחין ביכולת הבימויית הניכרת שלו.

כאמור, בסרטים של פארהאדי קורים הרבה דברים. גם ב"גיבור" המצב דומה. ועם זאת, ההתחלה מטעה. הקצב איטי מדי. גיבור הסיפור הולך אל מעין אתר בניה במקום גיאוגרפי מרשים, והשוט מתעכב עליו זמן ארוך למדי. אחר כך הוא מטפס בגרם מדרגות ארוך, ואנחנו עוקבים אחריו מטפס כמעט את כל המדרגות.  כווווווול המדרגות. לרגע חשבתי שהפעם פארהאדי ייקח את הזמן, ושהפעם קצב ההתרחשויות לא יהיה מהיר כל כך. זה לא כך. הבעיה הראשונה שלי עם "הגיבור" היא הגיבור של הסרט. כמו שההתחלה קצת הרדימה אותי, כך גם הוא קצת אנמי מדי. לוקח הרבה מאוד זמן עד שגיבור הסיפור יוצא מדעתו. מתעצבן. יש סצנה אחת של מכות שמגיעה בשלב מאווווווד מאוחר. עד אז כבר קרו הרבה דברים, אבל גיבור הסיפור נדמה כמעט אוטיסט. עצוב, מופנם, מכונס בעצמו, סופג המון ולא מגיב. משהו לא מסתדר לי בקו הרגשי של הסיפור.הבעיה השנייה, והיותר אקוטית שלי עם הסרט הזה היא הסאבטקסט שלו. יש כאן דיון מעניין באמת אלטרנטיבית מול אמת אובייקטיבית. ניוז מול פייק ניוז. אנשים שמאמינים למה שהם קוראים באינטרנט, ברשתות החברתיות, פייסבוק, טוויטר, מאמינים למה שהם רואים על המסך, ולא למה שהם רואים מול עיניהם. וכמות המסכים שרואים בסרט היא אפסית. כן, גם באירן יש אינטרנט. גיבור הסרט לומד במהלך הסיפור שכתבו עליו בעיתון (באינטרנט) הרבה דברים והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. אבל אנחנו כמעט לא רואים במהלך הסרט אינסרט של מסך מחשב, מסך פייסבוק, מסך משהו, כלשהו. כל הדיון על אמת אינטרנטית מול אמת פיסית מתמסמס.

מה גם שהתסריט כתוב כאילו כדי לכבד את הצופה, כאילו עם קפיצות קדימה בסיפור שהצופה ישלים בעצמו, אבל הקפיצות האלו מבלבלות אותי, לא עוקבות מספיק אחרי המחט הרגשית של הסיפור. למשל: יש כאן עניין עם תיק שנמצא. מתי מצאו אותו? איך בדיוק קרה הסיפור? זה לא בסרט. ולהבנתי, נקודות מפתח כאלו בסיפור שמדלגים עליהן פוגמות בהזדהות שלי עם הדמות בהמשך הסיפור, מכיוון שחלק מהעניין כאן הוא הדרך בה אויביו של הגיבור מוצאים חצאי אמיתות בעברו ובונים עליהן שקרים וסיפורים מומצאים אחרים המצרים מאוד את דרכו (ממש כמו שסוגדיו של פוליטיקאי מסוים בישראל עושים). כשמדברים על גיבור הסרט והוא בכלל לא ידע שהוא כזה, גם אני לא ממש יודע, וגם אני תוהה, כי אני לא יודע מהי האמת, מה באמת קרה, ואיך מעוותים (או שלא מעוותים) את אותה אמת (שהיא פייק או לא פייק), וכתוצאה מכך, אני לא באמת יודע אם האדם שלפני הוא גיבור, או מתחזה לגיבור, ואני לא יודע מה להרגיש אל מול אותו גיבור סיפור, במיוחד לאור העובדה שהוא מראה רגשות רק לעיתים רחוקות.

אז זה "הגיבור". אסגר פארהאדי, גם כאן, מיומן מאוד בבניית סצנות, אבל אני לא הלכתי איתו רגשית הפעם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s