תראו אותם רצים: הביקורת

(שם הסרט במקור: See How They Run)

איזה סרט מבולגן, בחיי…

התחלת הסרט היא סוג של הערה חצי מבודחת על ז'אנר קולנועי מאוד מסוים, ואז, הסרט הופך להיות בדיוק מה שהוא לועג לו: סרט מסוג מי-עשה-את-זה. בדיחה.

אבל הדמות שמציגה לנו את הפתיחה נעלמת מהר מאוד מהסרט, ואנו מתוודעים לשני הבלשים הראשיים. שני שחקנים מעולים, מהטובים שיש, בתפקידים הראשיים. והם מנסים בכל כוחם להתמסר לאווירה המבודחת של הסרט, וברגעים מסוימים זה כמעט עובד. אפילו הגנבתי צחקוק או שניים.אבל הסרט הזה כל כך מבולבל עד שהוא מתסכל. העריכה לא

אוסקר שפה זרה 2023: מקבץ שביעי

עוד ארבעה ימים עברו מאז פרסמתי את המקבץ הקודם, וכבר התקבצו אל רשימת הסרטים שרוצים אוסקר בשפה שאינה אנגלית עוד עשרה שמות. יחד עם הסרטים שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי), יש לנו כבר 70 סרטים במרוץ. הדד-ליין להגשה בשבוע הבא, ויהיו עוד סרטים. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

פרו: לב הירח (El Corazón de la Luna) – אלדו סאלביני

בדף הסרט הזה ב-imdb מצוינת רק שחקנית אחת בקאסט. אולי מדובר בסרט קאמרי, קטן, בחדר אחד. הטריילר של הסרט שפרו שולחת לאוסקר דווקא מראה לא מעט ניסיון לעשות סרט מושקע יותר, עם אפקטים קצת מאולצים, אבל, הכי חשוב, אני לא חושב ש

אוסקר שפה זרה 2023: מקבץ שישי

עוד שלושה ימים עברו מאז פרסמתי את המקבץ הקודם, וכבר התקבצו אל רשימת הסרטים שרוצים אוסקר בשפה שאינה אנגלית עוד אחד-עשר שמות. כמו-כן, הסרט "אימא" שהוגש לאוסקר על ידי בולגריה (כתבתי עליו במקבץ השני) נפסל על ידי האקדמיה האמריקאית על רקע היותו דובר אנגלית ביותר מ-50 אחוז מהזמן. בולגריה מחפשת עכשיו סרט אחר שיחליף אותו. בינתיים, יחד עם הסרטים שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי), מינוס הסרט הבולגרי, פלוס האחד-עשר שאני אסקור כאן, במקבץ השישי, יש לנו כבר 60 סרטים במרוץ. ויהיו עוד. הרבה עוד. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

טנזניה: מלחמה מתמשכת (Vuta N'Kuvute) – אמיל שיבג'י

אני מניח שכדי להבין את ה

שבוע קולנוע צ'יליאני: אחיי החולמים בהקיץ

(שם הסרט במקור: Mis Hermanos Sueñan Despiertos)

איזה סרט מפוספס, בחיי.

יש כאן הרבה דברים טובים. אמביציה לספר על פינות חשוכות של העולם בכנות הגונה. רצון לספר על בני נוער במוסד לעבריינים צעירים ובאמת לתת את הצד שלהם בכל העניין. יש כאן שחקנים טובים שעובדים ביחד מצוין, באמת מעבירים לי את ההרגשה שאכן מדובר בשני אחים שאוהבים אחד את השני עד מוות (במקרה של הסרט הזה, זאת לא סתם אמירה באוויר). יש כאן גם שחקנית משנה נהדרת בשם פאולינה גרסיה, שכבר ראינו ב"גלוריה" (המקורי של סבסטיאן ליילו), וגם כאן היא מצוינת בהציגה חום והבנה אנושית בשילוב עם קשיחות הנדרשת ממי שעובד במוסד סגור. יש כאן גם צילום נהדר של נופים שנמצאים בחוץ, החופש הלא מושג, ושילוב מצוין של מוסיקה ותמונה היוצר דרמה מכמעט כלום.יש כאן הרבה דברים טובים. רק דבר אחד חשוב מאוד אין כאן:

אוסקר שפה זרה 2023: מקבץ חמישי

עוד שלושה ימים עברו מאז פרסמתי את המקבץ הקודם, וכבר התקבצו אל רשימת הסרטים שרוצים אוסקר בשפה שאינה אנגלית עוד עשרה שמות. הקצב הסטרי, ויש עוד לא מעט זמן עד הדד ליין. בינתיים, יחד עם הסרטים שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) יש לנו כבר 50 סרטים במירוץ. ויהיו עוד. הרבה עוד. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

בלגיה: קרובים (Close) – לוקאס דונט

לפני כמה שנים הוקרן בישראל סרט הבכורה של לוקאס דונט, "נערה", על נערה טרנסג'נדרית. הסרט זכה לחיבוק חם, אבל אני הייתי מסויג. סרטו השני של דונט היה חלק מהתחרות הרשמית בפסטיבל קאן השנה, והוא גם זכה בפרס הגדול של הפסטיבל (שהוא הפרס השני אחרי דקל הזהב). גם כאן התגובות חמות מאוד, ואני ארצה לתת לבמאי הזה עוד הזדמנות. גם הפעם מדובר על גיל ההתבגרות. גם הפעם מדובר בסרט על זהות מינית. להבנתי יש כאן סיפור על שני נערים, החברים הכי טובים. ביום הראשון של בית הספר מישהו זורק הערה על כך שהם בטח זוג. אולי גם מוסיף איזשהו עלבון על הדרך. החברות בין שני הנערים מתחילה להתפרק על הרקע הזה – אחד הבנים כנראה באמת מתחיל לתהות על זהותו המינית, ועל הקשר הזה שלו עם החבר הכי טוב שלו – האם זאת אהבה, או חברות, האם הוא נמשך לגברים, או שלא? יכול להיות סרט מעניין, שגם נדמה שמצולם נהדר, ומבוים ברגישות. ומצד שני, אני עדיין זוכר את "נערה" לא ממש לטובה.

ונצואלה: התיבה (La Caja) – לורנצו ויגאס

לפני כמה שנים זכה סרטו הקודם של לורנצו ויגאס, "מרחוק", בפרס הראשון של פסטיבל ונציה. כשהסרט הגיע לארץ, חשבתי שהוא היה

אוסקר שפה זרה 2023: מקבץ רביעי

רק שלושה ימים עברו מאז פרסמתי את המקבץ הקודם, וכבר התקבצו אל רשימת הסרטים שרוצים אוסקר בשפה שאינה אנגלית עוד עשרה שמות. הקצב הסטרי, ויש עוד לא מעט זמן עד הדד ליין. בינתיים, יחד עם הסרטים שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי) יש לנו כבר 40 סרטים במירוץ. ויהיו עוד. הרבה עוד. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

קרואטיה: מקום בטוח (Sigurno mjesto) – יוראי לרוטיץ'

קרואטיה שולחת לאוסקר סרט שמגיע מעוטר עם כמה וכמה פרסים מפסטיבל לוקארנו. יותר מזה, זהו סרט אוטוביוגרפי שבו הבמאי גם משחק בתפקיד הראשי, בסוג של שחזור מבוים של טרגדיה שהוא בעצמו חווה:

שבוע קולנוע צ'יליאני: בצל העצים

(שם הסרט במקור: Un Lugar Llamado Dignidad)

בסינמטקים מוקרנים השבוע כמה סרטים מצ'ילה במסגרת מבט חטוף ומרוכז על המדינה הזו. הסרט הראשון שדגמתי משבוע הקולנוע הצ'יליאני הוא "בצל העצים", או בשמו המקורי: מקום ושמו דיגנידד (דיגנדד זה כבוד בספרדית, אבל הכוונה לקולוניה דיגנידד, מקום שהיה קיים באמת).

על הקולוניה הזאת שמעתי בחטף בעבר, ועניין אותי לראות את הסיפור שלה. הבעיה היא שזה מה שהסרט הזה עושה. מספר את הסיפור של המקום, ולא כל כך של האנשים שהיו במקום הזה. מדובר, הרי, בסוג של כת. גם בישראל היו כתות כאלו. הילדים של דניאל אמבש, למשל. או גואל רצון, עוד למשל. הסרט הזה מספר על מקום שבו גורו אחד שולט בחבורה שלמה של אנשים (בעיקר נשים וילדים) בעזרת כוח. בעזרת פחד. בעזרת השלטת טרור. פיזי, נפשי, מיני, ופסיכולוגי. קולוניה דיגנידד היה מקום שכזה. במרכזה גבר אחד ממוצא גרמני, שמנהל ביד מאוד מאוד קשה מקום מלא באנשים שסרים למרותו.אחד הסרטים הכי קשים שראיתי בחיי היה "האחיות מגדלנה".  כמה בנות צעירות נלקחות אל מנזר האחיות מגדלנה, ושם הן עוברות גיהינום. "בצל העצים" מנסה ללכת בדרכים הסלולות של סרטים כמו "האחיות מגלדנה", אבל הוא עושה

בחורים טובים: הביקורת

"בחורים טובים" הוא הסרט החדש של ארז תדמור. במאי שעובד הרבה, וכבר הביא לא מעט סרטים אל המסכים, חלק מהם היו גם להצלחות ("סיפור גדול", "בשורות טובות"). אני מכיר אותו כבמאי יעיל, רגיש, ומקצועי.  ב"בחורים טובים" נכנס תדמור לשדה מוקשים, והוא יוצא ממנו בשן ועין, חבול, פצוע, פגוע – אבל בכל זאת בחיים.

כי השד העדתי הוא אכן שד. אבל אני, החילוני, רגיל לראות אותו בבקבוק. מקסימום עם כמה בדיחות פה ושם. אבל כאן השד בחוץ, חי וקיים. אולי הוא בכלל לא בבקבוק בעולם שבו הסרט הזה מתקיים, העולם החרדי. אבל להרגשתי אני, החילוני הגמור, "בחורים טובים" זה לא "שטיסל". ההרגשה הכי ברורה שעולה לי מהצפייה ב"בחורים טובים" היא שמדובר בסרט של איש חילוני שמסתכל מבחוץ על עולם זר ומוזר שכזה, העולם החרדי. הרי יהונתן אינדורסקי, יוצר "שטיסל" הגיע מהעולם החרדי. הוא מכיר ויודע את השפה, את המנהגים, את האינטונציה. מבלי להכיר איש חרדי אחד, ניכר ש"שטיסל" הוא עבודה אותנטית של אדם שמבקש לספר על העולם שממנו הוא בא. ב"בחורים טובים", ארז תדמור מציץ מבחוץ על עולם זר. וזה ברור שהשפה המדוברת כאן היא שפה שאני, החילוני, מכיר. רק שמידי פעם הוא זורק מילה אחת ב"חרדית" (ומיד הוא מרגיש את הצורך להסביר לי מה המילה הזאת אומרת). תדמור אמנם עושה כאן סרט טוב לב, אבל אני לא מרגיש את העולם הזה חי באמת, כמו ב"שטיסל".כי תדמור עושה כאן קומדיה רומנטית. אחלה. רק ש

אוסקר שפה זרה 2023: מקבץ שלישי

חמישה ימים עברו מאז פרסמתי את המקבץ הקודם, וכבר התקבצו אל רשימת הסרטים שרוצים אוסקר בשפה שאינה אנגלית עוד עשרה (למעשה, בעודי מכין את הפוסט הזה לפרסום, כבר יש עוד כמה. אני אכניס אותם למקבץ הבא). יחד עם הסרטים שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני) יש לנו כבר 30 סרטים. וכאמור, יש עוד בדרך. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אלבניה: עם כוס קפה ונעליים חדשות (Një Filxhan Kafe dhe Këpucë të Reja Veshur) – גנטיאן קוצ'י

(לא מצאתי טריילר ברשת)

אלבניה שולחת לאוסקר סרט טורקי. או משהו שפעם היו קוראים לו "סרט טורקי": שני אחים, תאומים זהים, חרשים-אילמים, שעברו כבר את גיל 40, חולקים דירה אחת. יום אחד, כש

טייסת משנה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Die Frau des Piloten)

לפני כמה שנים ראיתי סרט ששבר לי את הלב לרסיסים. "24 שבועות" היה סרט שנשאר איתי הרבה מאוד זמן אחרי שראיתי אותו. זה היה סיפור על אישה שנכנסת להריון, ומגלה בבדיקה שגרתית שהילד שייוולד יסבול מתסמונת דאון. והשאלה היא להפיל או לא להפיל. אן זוהרה ברשד היה השם של הבמאית. אז כמובן שכשראיתי שסרט חדש של הבמאית ההיא מגיע לארץ, מיד קפצתי על ההזדמנות לראות אותו.

אז כמובן שהציפיות בשמיים. ציפיות מהסוג שלא ניתן לעמוד בהן. וכן, לא הכול עובד ב"טייסת משנה". אבל גם כאן יש לא מעט דברים להעריך, והבמאית הזאת מראה גם כאן רגישות יוצאת דופן, מחשבה נשית מרתקת על העולם, וגם דמיון מרגש בבימוי.

כי פעולות טרור, במיוחד הגדולות, הן אירועים גלובליים. הן מובילות מהדורות חדשות. מניעות פעולות פוליטיות. אבל מה על האנשים הקטנים? הנה סרט שמספר על פעולת הטרור הגדולה בהיסטוריה מנקודת מבטה של האישה של. איך היא לא ידעה. איך היא חשדה, ולא עשתה כלום. איך האהבה עיוורה את עיניה.אן זוהרה ברשד נצמדת לנקודת מבטה של אישה גרמניה ממוצא טורקי המתאהבת במהגר לבנוני בגרמניה. אימא שלה אומרת לה מהתחלה: