אדמה בוערת: הביקורת

ל"אדמה בוערת" צריך לבוא מראש במצב רוח סלחני. מדובר בקולנוע מאוד ראשוני שלא עומד בסטנדרטים מקצועיים שאני רגיל לראות, ועם זאת, יש ל"אדמה בוערת" ערך, יש בו עניין, יש בו תעוזה תסריטאית, ואפילו יש בו רגש.

צריך לומר ביושר: הסרט הזה פשוט לא מבוים טוב. כל ההעמדות הכי בסיסיות של סצנות (מה שקרוי מיז-א-סן) פשוט לא עובדות. נדמה לי שלירן שטרית, הבמאי/מלהק/מפיק/תסריטאי של הפרויקט הזה היה כל כך עסוק בכל האספקטים של ההפקה עד שהעשייה הכי בסיסית של סרט, הדרכת השחקנים, נזנחה. וכך נדמה לי שהשחקנים עצמם קצת מרגישים נבוכים על הסט. הם מסורים לפרויקט הזה, אבל לא ממש יודעים איפה לעמוד, לאן ללכת, ומה בדיוק לעשות בכל רגע, וכך הסרט הזה, על כל כוונותיו הטובות, נראה לרגעים ארוכים קצת חובבני. מה גם שהסרט הזה מוצף בהרבה יותר מדי מוסיקה כדי להסביר את הרגש בכל רגע נתון. מיותר ומפריע מאוד.וזה חבל, כי בבסיס של הסרט יש כאן מבט לא קונבנציונלי על תופעה מאוד מחרידה בציבוריות הישראלית. וכבר המילה "מחרידה" היא שיפוטית, והסרט הזה דוחה שיפוטיות. למעשה, הסרט הזה מביא אותי אל תוך קרביה של הישות המתקראת להמשיך לקרוא