אדמה בוערת: הביקורת

ל"אדמה בוערת" צריך לבוא מראש במצב רוח סלחני. מדובר בקולנוע מאוד ראשוני שלא עומד בסטנדרטים מקצועיים שאני רגיל לראות, ועם זאת, יש ל"אדמה בוערת" ערך, יש בו עניין, יש בו תעוזה תסריטאית, ואפילו יש בו רגש.

צריך לומר ביושר: הסרט הזה פשוט לא מבוים טוב. כל ההעמדות הכי בסיסיות של סצנות (מה שקרוי מיז-א-סן) פשוט לא עובדות. נדמה לי שלירן שטרית, הבמאי/מלהק/מפיק/תסריטאי של הפרויקט הזה היה כל כך עסוק בכל האספקטים של ההפקה עד שהעשייה הכי בסיסית של סרט, הדרכת השחקנים, נזנחה. וכך נדמה לי שהשחקנים עצמם קצת מרגישים נבוכים על הסט. הם מסורים לפרויקט הזה, אבל לא ממש יודעים איפה לעמוד, לאן ללכת, ומה בדיוק לעשות בכל רגע, וכך הסרט הזה, על כל כוונותיו הטובות, נראה לרגעים ארוכים קצת חובבני. מה גם שהסרט הזה מוצף בהרבה יותר מדי מוסיקה כדי להסביר את הרגש בכל רגע נתון. מיותר ומפריע מאוד.וזה חבל, כי בבסיס של הסרט יש כאן מבט לא קונבנציונלי על תופעה מאוד מחרידה בציבוריות הישראלית. וכבר המילה "מחרידה" היא שיפוטית, והסרט הזה דוחה שיפוטיות. למעשה, הסרט הזה מביא אותי אל תוך קרביה של הישות המתקראת "נערי הגבעות", מכניס אותי אל תוך ההווי שלהם, ובחלק מהזמן, הדברים שהם אומרים נשמעים אפילו הגיוניים. בחלק מהזמן אני אפילו הופך לאמפטי לטרוריסטים האלו. והכי מרתק הוא המנהיג שלהם. גם אם הסרט הזה לא מאוד משופר מבחינת בימוי ההתרחשויות, נתי רביץ עושה כאן תפקיד מרשים מאוד. דווקא בשקט שלו הוא מחריד אותי. רביץ אינו בעל משקל גופני ניכר, אבל הדרך הסמכותית והשקטה שבה הוא מדבר כאילו מגדילה את משקל גופו, נותנת לדבריו תוקף הרבה יותר מוחשי מכל מה שצעקה נערית שובבה יותר או פחות יכולה לתת.

וזה מה שמפחיד פה. הסרט הזה מראה את מעגל הדמים הבלתי נגמר הזה, מכניס אותנו אל תוך קרביה של החשיבה האמונית (חבל שאין כאן מספיק מקום לקונפליקט הבין מתנחלי – יעל לבנטל בתפקיד המאמינה המתנגדת לאלימות אקטיבית היתה צריכה לקבל יותר מקום בתסריט), ובין פרץ נעורים המתבטא בפעולות אלימות אקטיביות לבין המחשבה היותר בוגרת ועצורה, אבל הלא פחות מפחידה – הסרט הזה, לרגעים קצרים, ממש גורם לי להרגיש גם את הכאב של האנשים הכי מסוכנים בישראל (וכן, אני מדבר כאן מתוך פוזיציה פוליטית שמאלנית, אבל אני גם מסוקרן מהצד השני, וזו הסיבה העיקרית לצפייה בסרט הזה. הרגע שבו קורה ליישוב היהודי אסון ריגש אותי לא בגלל שאני כל כך מחובר ליהדות. אני לא. אני כן הרגשתי מחובר להרגשת האובדן האיומה של הדמויות כאן).

אז זה "אדמה בוערת". סרט בעייתי מבחינה טכנית, אבל מעניין מבחינת התוכן והכוונה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s