אוסקר שפה זרה 2023: מקבץ שני

בשבוע שעבר התחלתי לסקור את הסרטים שהמדינות השונות שולחות לאוסקר בקטגורייה הבינלאומית. שמונה ימים עברו מאז המקבץ הראשון, והנה כבר התקבצו לרשימה עוד עשרה סרטים, וביחד עם עשרת הסרטים של המקבץ הראשון, כבר יש לנו 20 סרטים במירוץ. וזוהי רק ההתחלה. אלו הם הסרטים שהצטרפו למירוץ ב-8 הימים האחרונים (כמו תמיד, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

יפן: תכנית 75 (Plan 75) – צ'י האיאקאוואה

בעולם עתידני לא כל כך רחוק מכאן, מדינת יפן, שאחוז אוכלוסיית האנשים הזקנים בה הוא מהגבוהים בעולם, מחליטה לעודד אנשים מעל גיל 75 לסיים את חייהם באופן יזום. לשם כך היא מציגה את "תכנית 75", תכנית המחלקת תמריצים לאנשים מבוגרים שיסכימו למות באופן יזום. בכסף שהתכנית תחלק לאנשים האלו הם יוכלו להשתמש כרצונם – לחלק למשפחה, או לעשות בו שימוש לצורך הגשמת חלום אחרון לפני המוות.

הסרט "תכנית 75" ינסה למצוא את האנושיות בתוך מצב ציני מאוד, ויספר שלושה סיפורים על אנשים שמעורבים בתכנית: הירומי הוא סוכן מכירות של "תכנית 75", ובלהיטותו לגייס לתכנית עוד אנשים מבוגרים שיסכימו למות באופן יזום הוא מגלה יום אחד שאחד מאותם לקוחות פוטנציאלים הוא לא אחר מאשר דוד שלו; מריה היא אישה מהפיליפינים שמתפתה ל"תכנית 75" כשבריאותה של הבת שלה מתדרדרת; ומיצ'י, עובדת ניקיון מזדקנת במלון המאבדת את עבודתה, וביאושה פונה ל"תכנית 75". מסתבר שהיא בסך הכול מחפשת מישהי שתקשיב לחוויות החיים שלה, וכך סוכנת המכירות של "תכנית 75" והיא הופכות לחברות למרות שהסוף נמצא מעבר לפינה.

הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון ופספסתי אותו, ואולי חבל. נשמע כמו סרט מעניין למדי.

לטביה: ינואר (Janvaris) – ויסטורס קאיריס

אני מניח ש"ינואר" הוא סוג של סרט מאוד אישי עבור במאי הסרט, אבל ממה שקראתי על "ינואר" הוא נדמה לי יצירה מאוד מבולבלת. בינואר 1991, ויסטורס קאיריס חגג את יום הולדתו ה-20, וכך גם גיבור הסרט "ינואר". כמו קאיריס באותו זמן, גם גיבור הסרט הוא סטודנט לקולנוע. בינואר 1991 גם התרחשה מלחמה בלטביה. מלחמה על עצמאות המדינה אל מול ברית המועצות המתפרקת. אז יש כאן סיפור אהבה עם סטודנטית לאמנות. היא מצליחה לקבל עבודה כעוזרת במאי, והוא מקנא בה, מה שגורם לחיכוכים. אבל אז הוא נטמע במלחמה שבחוץ, וקצת מאבד את הצפון, ונדמה לי שגם הסרט מאבד את דרכו.

ברזיל: מאדים אחד (Marte Um) – גבריאל מרטינס

ברזיל שולחת לאוסקר דרמה משפחתית על בעיות של אנשים רגילים על רקע מציאות משתנה ומאיימת בחוץ. המשפחה שבמרכז הסרט מורכבת משני הורים ושני ילדים בגיל העשרה. הבת הגדולה מגלה במהלך הסרט שהיא לסבית, והיא מאוהבת לראשונה, ואף עוברת לגור עם אהבתה החדשה, בעוד אימא שלה מנסה לעכל את הבשורה. אחיה, בינתיים, חולם על קריירה של אסטרונאוט (ומכאן שם הסרט), אבל האבא דוחף אותו להיות כדורגלן. מהי גבריות, מהי נשיות בעולם החדש – והכל על רקע היבחרו של ז'איר בולסונרו לנשיאות, נשיא מהימין הקיצוני המביא איתו דיעות שמרניות ולא מאוד סובלניות כלפי תפיסות חדשות של חופש. ממה שאני קראתי על הסרט, מדובר בדרמה אנושית חמה, והרקע הפוליטי נשאר מאוד ברקע, ועם זאת, מאיים בכל זאת. יכול להיות סרט מעניין.

אלג'יר: אחינו (Nos frangins) – ראשיד בושארב

(במקום טריילר – קטעון קצרצר מהסרט)

ראשיד בושארב הוא במאי ותיק שכבר היה מועמד לאוסקר. הוא עוסק בסרטיו בנושאים פוליטיים מנקודת מבטם של המהגרים, אלו שנמצאים בתחתית שרשרת המזון. הפעם הוא בודק סיפור שכנראה התרחש באמת בשנות ה-80: במהלך הפגנות סטודנטים בפריז שוטר שיכור הורג מפגין. כמה שעות לאחר מכן, שוטרים רודפים אחרי סטודנט אחר ומכים אותו למוות. חקירת מקרי המוות האלו הופכת לזירת מאבק בין הסטודנטים המבקשים לחשוף את האמת, לבין המשטרה והשלטונות המבקשים להעלים את המקרה כמה שיותר מהר, ולקבור את הראיות, לנקות את האשמים. רדה קאטב ("יוצאים מן הכלל") ולינה חודרי ("הוט קוטור", "פאפיצ'ה") נמצאים בקאסט כאן, והסרט הזה, אם לשפוט לפי עבודותיו הקודמות של בושארב, יכול להכיל עוצמה שקטה וחודרת. סרט מסקרן.

יוון: שדה מגנטי (Μαγνητικά Πεδία) – יורגוס גוסיס

על פניו, זה נראה סרט מקסים. סוג של "לפני הזריחה" ביוונית. אישה מחליטה ברגע האחרון לשנות את יעד המסע שלה, ופוגשת במקרה, במעבורת בדרך לאחד האיים ביוון, בגבר זר. הוא מחזיק קופסה ובה שאריות מגופתה של דודה שלו, אותה הוא מוביל למנוחה אחרונה. היא והוא יוצאים לדרך לחפש את המקום המושלם להניח את הקופסה, ובדרך הם יעברו הרפתקאות שונות, ואולי, גם, יתאהבו.

בולגריה: אימא (Майка) – זורניצה סופיה

(לא מצאתי טריילר ברשת)

הסרט שבולגריה שולחת לאוסקר מספר את סיפורה של אישה בת 32 שהיא במאית תיאטרון כושלת. גם בחייה הפרטיים היא לא מצליחה לזכות באושר, כשהיא ובן זוגה לא מצליחים להרות, ובאופן מוזר, היא מפסיקה לקבל מחזור כבר בגיל הצעיר שלה. בדרך מקרה היא נקלעת למסלול תיאטרון מיוחד ליתומים ויוצרת שם בשיתוף עם הילדים הצגה שזוכה להכרה. בעקבות ההצלחה הזאת היא נוסעת לאפריקה לעבוד עם קבוצות יתומים אחרות, ובסופו של המסע היא אולי לא תהיה אימא ביולוגית לילד אחד, אבל היא כן תהיה אימא ברוחה, בגופה, ובנפשה לעשרות ואולי מאות ילדים אחרים. נשמע כמו סרט רגשי מאוד שיכול להיות מסקרן.

הונגריה: חסימות (Blokád) – אדם טוסר

במדינה שבה מכהן ויקטור אורבן, ראש ממשלה המכרסם באופן משמעותי ביסודות הדמוקרטיה, אדם טוסר, במאי דוקומנטרי בדרך כלל, מביים סרט עלילתי ראשון על ראש הממשלה הראשון שנבחר באופן דמוקרטי עם נפילת מסך הברזל בסוף שנות ה-80. רק חצי שנה לאחר הבחירות וכבר עומד יוזף אנטל, ראש הממשלה הנבחר, למבחן הגדול של כהונתו, המבחן הגדול של השיטה הדמוקרטית הצעירה: מחירי הדלק המאמירים מוציאים את נהגי המוניות למחאה נרחבת בה הם חוסמים את רחובות בודפשט. האם ראש הממשלה החדש ידע לתת מענה למחאה, הנתמכת גם באמצעי התקשורת ועל ידי הקהל הרחב? האם הדמוקרטיה הצעירה תשרוד במדינה שלא ידעה דמוקרטיה במשך עשרות שנים? הונגריה, מדינה שבימים אלו חווה את פירפורי הגסיסה של הדמוקרטיה, שולחת לאוסקר סרט על מלחמתה של השיטה הדמוקרטית על חייה. נשמע סרט מסקרן.

אוקראינה: קלונדייק (КЛОНДАЙК) – מרינה אר גורבאך

אוקראינה שולחת לאוסקר, כצפוי, דרמת מלחמה, המספרת סיפור שמתרחש ב-2014, כשרוסיה התחילה בסיפוח הזוחל של אוקראינה. במרכז הסיפור זוג נשוי בהריון. הם חיים בכפר על גבול רוסיה-אוקראינה. כשמתחילה המלחמה מתחיל גם זרם פליטים מהכפר. יש גם תאונת מטוס בקרבת מקום, והאסון מקרין על מצב הרוח הכללי. כשהכפר נופל לידי הרוסים, האישה מסרבת להתפנות. אחיה מאשים את בעלה בבגידה, והיא, באמצע, מנסה לפשר בין בן זוגה לבין אחיה, על רקע המלחמה והתינוק שמגיע בקרוב.

תוניס: מתחת לעצי התאנה (Sous les Figues) – אריגה סהירי

נדמה שבסרט שתוניס שולחת לאוסקר אין ממש סיפור, אלא צילום מצב. מבט על אנשים צעירים, בעיקר נשים צעירות, המתקבצות כדי לעבוד בקטיף תאנים. ההווי, החברויות, האהבות הסודיות יותר או פחות, הצורך בשמירה על צניעות, כי בכל זאת, התרבות מסורתית, אבל גם הצורך לבטא אהבה מול תרבות כוחנית, מאצ'ואיסטית. מבט בטריילר גורם לי להרגשה של סרט מגויס, סרט על מעמד האישה, אבל נדמה לי שיש בו מספיק אנושיות כדי לעניין אותי במתרחש.

סלובניה: תזמורת (Orkester) – מאטב לוז'אר

יש לפעמים סרטים שבהם אין ממש סיפור, אבל הם מקסימים ומאוד נעימים. נדמה לי שגם נציג סלובניה לאוסקר הוא כזה. מדובר בסרט מסע. תזמורת סלובנית מוזמנת לנגן בפסטיבל מוסיקה באוסטריה. הסרט מלווה את התזמורת במסעה לאוסטריה, עם כל ההרפתקאות, המריבות, ההתפייסויות, והמוסיקה שמחברת יחדיו את כל חברי התזמורת, צעירים ומבוגרים יותר. נדמה שהסרט שטוף ברוח המזרח אירופית של שנות ה-60, כזאת שהיתה נפוצה בעיקר בצ'כיה. הטריילר בשחור לבן יפהפה.

עד כאן המקבץ השני. יהיו עוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s