שבוע קולנוע צ'יליאני: בצל העצים

(שם הסרט במקור: Un Lugar Llamado Dignidad)

בסינמטקים מוקרנים השבוע כמה סרטים מצ'ילה במסגרת מבט חטוף ומרוכז על המדינה הזו. הסרט הראשון שדגמתי משבוע הקולנוע הצ'יליאני הוא "בצל העצים", או בשמו המקורי: מקום ושמו דיגנידד (דיגנדד זה כבוד בספרדית, אבל הכוונה לקולוניה דיגנידד, מקום שהיה קיים באמת).

על הקולוניה הזאת שמעתי בחטף בעבר, ועניין אותי לראות את הסיפור שלה. הבעיה היא שזה מה שהסרט הזה עושה. מספר את הסיפור של המקום, ולא כל כך של האנשים שהיו במקום הזה. מדובר, הרי, בסוג של כת. גם בישראל היו כתות כאלו. הילדים של דניאל אמבש, למשל. או גואל רצון, עוד למשל. הסרט הזה מספר על מקום שבו גורו אחד שולט בחבורה שלמה של אנשים (בעיקר נשים וילדים) בעזרת כוח. בעזרת פחד. בעזרת השלטת טרור. פיזי, נפשי, מיני, ופסיכולוגי. קולוניה דיגנידד היה מקום שכזה. במרכזה גבר אחד ממוצא גרמני, שמנהל ביד מאוד מאוד קשה מקום מלא באנשים שסרים למרותו.אחד הסרטים הכי קשים שראיתי בחיי היה "האחיות מגדלנה".  כמה בנות צעירות נלקחות אל מנזר האחיות מגדלנה, ושם הן עוברות גיהינום. "בצל העצים" מנסה ללכת בדרכים הסלולות של סרטים כמו "האחיות מגלדנה", אבל הוא עושה טעות שהרבה סרטים אחרים עושים: הוא מספר את סיפורו של האדם שמסתכל על האירועים מבחוץ. רוב הדברים הנוראים שאנחנו רואים לא קורים לגיבור הסרט. הוא מסתכל על האירועים כצופה מהצד. מביט מהחלון. לא עובר את זה בעצמו, ולכן גם, אנחנו, הצופים, לא ממש עוברים את זה בעצמנו. ובכלל, כבר מהתחלה, העריכה של הסרט מדלגת בין הילד שעוד מעט יגיע לקולוניה דיגנידד לבין הנשים שכבר סובלות שם. כצופה אני כבר חווה את הפחד והטרור שקיים במקום הזה, ולא מגלה אותם ביחד עם הדמות הראשית.

בניגוד ל"אחיות מגדלנה", שם הבנות סבלו התעללות שקשה לתאר (אבל הסרט האדיר ההוא מתאר. הו כמה שהוא מתאר), כאן גיבור הסרט לא ממש עובר את כל הזוועה הזאת. וגם כשזה יקרה לו, זה יגיע בשלב מאוחר מאוד, ומעט מדי. גם מה שקורה לאחרים ולאחרות מוזכר כאן בחטף, ולא מאוד מפותח תסריטאית. כך הסיפור על האישה העקרה נמצא כאן רק בראשי פרקים, הסיפור של שותפו לחדר של גיבור הסרט כמעט ולא נראה, ועניין התמיכה שהמקום הזה קיבל מהשלטונות נמצא כאן רק בסצנה אחת, ולא מטופל בכלל מעבר לכך.

וחוץ מזה, במקום בו "האחיות מגדלנה" הסתכל לשטן בעיניים, "בצל העצים" מסיט את המבט. כשכבר רואים זוועה, לא ממש רואים אותה. בסצנת השפלה מינית, למשל, הבמאי משתמש בהצללות וסילואטות כדי לא להראות. בסצנות אחרות הוא פשוט חותך בעריכה כדי לגלגל את הסיפור קדימה. אנחנו יודעים מה קרה, אבל לא חווים אותו.

לא הכול רע בסרט הזה. לכל אורכו שורה עליו אווירת חומרה עם שימוש במוסיקה שאכן מגבירה את ההבנה שמשהו נורא קורה כאן. כולן מראות כאן אימה אמיתית, ומעל כולם יש כאן את הנס זיכלר (שחקן גרמני ותיק, שיחק בעבר גם ב"ללכת על המים" של איתן פוקס), מרשים מאוד בתפקיד הבוס הגדול של הקולוניה המקוללת הזאת.

אז כן, כדי ללמוד קצת על מקום שבו נעשו זוועות איומות בהיסטוריה הלא מאוד רחוקה של צ'ילה, יש כאן סרט מעניין, אבל רגשית הסרט הזה לא עובד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s