אוסקר שפה זרה 2023: מקבץ שישי

עוד שלושה ימים עברו מאז פרסמתי את המקבץ הקודם, וכבר התקבצו אל רשימת הסרטים שרוצים אוסקר בשפה שאינה אנגלית עוד אחד-עשר שמות. כמו-כן, הסרט "אימא" שהוגש לאוסקר על ידי בולגריה (כתבתי עליו במקבץ השני) נפסל על ידי האקדמיה האמריקאית על רקע היותו דובר אנגלית ביותר מ-50 אחוז מהזמן. בולגריה מחפשת עכשיו סרט אחר שיחליף אותו. בינתיים, יחד עם הסרטים שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשוןמקבץ שנימקבץ שלישימקבץ רביעי, מקבץ חמישי), מינוס הסרט הבולגרי, פלוס האחד-עשר שאני אסקור כאן, במקבץ השישי, יש לנו כבר 60 סרטים במרוץ. ויהיו עוד. הרבה עוד. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

טנזניה: מלחמה מתמשכת (Vuta N'Kuvute) – אמיל שיבג'י

אני מניח שכדי להבין את הסרט שטנזניה שולחת לאוסקר, צריך להכיר את ההיסטוריה של המדינה הזאת. הסיפור הוא של אהבה בין פעיל פוליטי לבין בחורה צעירה הבורחת משידוך הנכפה עליה. ברקע יש כל מיני אירועים פוליטיים שאני לא מכיר, ולכן גם אני לא מבין את הסכנה. התקצירים שקראתי מתרכזים בעיקר בצילום (נקודת הייחוס היא "מצב רוח לאהבה" של וונג קאר ווי), אבל ממבט בטריילר, שום צילום יפה לא יציל סרט שרמת המשחק בו היא…לא מהמשופרות.

הודו: הצגת הקולנוע האחרונה (છેલ્લો શો) – פאן נאלין

הודו מוותרת על הסרט הכי כיפי, שאפתני, סוחף שראיתי בשנה האחרונה, RRR, ושולחת לאוסקר דרמה קטנה, מתקתקה, שנדמית חביבה, אבל בעיקר נדמית כמו חיקוי חיוור של "סינמה פרדיסו". ילד עני בהודו רואה סרט בקולנוע וכל כך מוקסם עד שהוא עושה עסקה עם המקרין: הוא ייתן לו מהאוכל שלו תמורת אפשרות לצפות בסרטים בחינם. כשהקולנוע נסגר ואין יותר סרטים, הילד יילחם כדי לעשות סרט בעצמו. בטריילר (המתורגם לעברית. הסרט אמור להיות מופץ בישראל מתישהו) כתוב: "שיר הלל לכוחו של הקולנוע". זאת הכוונה, אני מניח, אבל זה נדמה כמו סרט קטן מדי להיות "שיר הלל".

סרביה: חשכה (Mrak) – דושאן מיליץ'

סרביה שולחת לאוסקר סרט אימה, רק שהוא אמיתי. את הסיפור ממסגרת הקראת מכתב שבאמת נכתב על ידי ילדה קטנה והוקרא על במת האו"ם. המכתב מספר על הרגשת הפחד של ילדה שחיה עם אימא וסבא בבית מבודד מוקף יער. האבא נעדר במלחמה, והמשפחה מפחדת כל לילה שיבואו לקחת גם אותם. הטריילר מיטיב לעשות את כל המניפולציות של סרטי אימה כשמתוך החושך שומעים כל מיני רעשים בלילה, ברקים ורעמים מפחידים, נחשים – כל ספר החוקים של סרטי אימה הכי נדושים, רק שזה אמיתי. רעיון מעניין, רק אני לא בטוח שהוא מחזיק שעה ו-44 דקות.

ליטא: עולים לרגל (Piligrimai) – לורינס בריסה

אחיו של גיבור הסרט מת בנסיבות חשודות לפני ארבע שנים. חקירת המשטרה לא פתרה את התיק. הוא מחליט שהוא חייב לברר בעצמו מה קרה, ולכן הוא עולה לרגל, עם שותפה, לעיירת הולדתו, כדי לחקור בעצמו את המוות של אחיו. להבנתי, הסרט הוא חקירה יבשה של מה שקרה, ודווקא מתוך היובש הזה עולים רגשות, בחלקם דווקא הומוריסטים. למשל, בטריילר רואים את גיבור הסרט נכנס אל תוך בגאז' של רכב. זה היה מקום מותו של אחיו. האישה לא מבינה אותו. לא נראה כמו סרט חד פעמי, אבל כן נראה מעניין.

פלסטין: קדחת ים תיכונית (حمى البحر المتوسط) – מהא חאג'

פלסטין שולחת לאוסקר סרט שהפוליטיקה שלו נמצאת רק ברקע, ועל פניו, ממש כמו "עניינים אישיים", סרטה הקודם והנהדר של מהא חאג', גם כאן יש בעיקר התרכזות בחייהם הפשוטים של האנשים הפלסטינים הרגילים. ב"קדחת ים תיכונית" יש סיפור על גבר בן 40 ששואף להיות סופר, אבל הוא בעיקר בדיכאון מתמשך. שכן חדש ומפוקפק מפיח בו רוח חיים חדשה. בשילוב של הרבה הומור וחום אנושי, זוהי כנראה דרמה עדינה ומסקרנת.

מולדובה: פחם (Carbon) – יון בורס

סרט על הרגשות הפטריוטיים שמתדלקים מלחמה, ועל התוצאות הקטלניות של המלחמה הזאת. בתחילת שנות ה-90, שני גברים מתגייסים לצבא כדי לעזור במאמץ המלחמתי. בדרך לקו החזית הם מוצאים גופה מפוחמת. אם אתה תלך לצבא, אתה תגמור ככה! אומר אחד לשני. הספק מתחיל לכרסם. בינתיים הם מבקשים לדאוג לקבורה מכובדת לקורבן, אבל זה לא כל כך פשוט. מעין קומדיה שחורה עם מוסר השכל בצידה. לא נראה כמו סרט חובה, אבל יכול להיות לא רע בכלל.

קניה: טרהסטורם (Terastorm) – אנדרו קאג'יה

ובמחוזות הביזאר – קניה שולחת לאוסקר משחק מחשב. נשבע לכם. משהו שנקרא "טרהסטורם". בהתחלה חשבתי שמדובר בסרט גיבורי על. שמבוסס על משחק מחשב. אבל לא – זה אשכרה משחק מחשב. חבורה של גיבורי על צריכה למנוע מאיזשהו קוסם רשע להשתלט על העולם. תראו את הטריילר. הם אפילו לא מנסים להסתיר את האנימציה הממוחשבת. זה חסר כל הרגשת מציאות. הרבה אקשן, אבל אני לא ממש מבין מי יורה על מי, ואיזה דמויות יש כאן בכלל. מגוחך.

צרפת: סנט עומר (Saint Omer) – אליס דיופ

צרפת שולחת לאוסקר את זוכה פרס חבר השופטים מפסטיבל ונציה האחרון. ממה שאני קורא על הסרט, הוא יכול להיות בעל עוצמה שקטה, ובאותה נשימה, הוא יכול להיות מפוספס לחלוטין.

בימים אלו מוקרנים בישראל שני סרטים המתרחשים בבית משפט: "האשמה" הצרפתי, ו"כל מה שאני יכולה" הישראלי. נדמה שהקהל אוהב דרמות בית משפט. גם "סנט עומר" היא דרמה כזו, אבל, לפחות כלפי חוץ, ולפני שראיתי את הסרט, אני סקפטי: מדובר באישה צעירה שנאשמת כי רצחה את התינוקת שלה. יש כאן פוטנציאל לדרמה המערערת על עצם ההנחה שאימהות היא מצב טבעי עבור כל אישה באשר היא אישה.

ועם זאת, הסיפור הזה מוצג דרך עיניה של אישה אחרת שמגיעה לצפות במשפט. היא מרצה באוניברסיטה (על מרגריט דיראס), והיא באה לצפות במשפט כחלק מתחקיר לספר שהיא כותבת. מה שקורה במשפט הוא חיצוני אליה. זה לא קורה לה. היא, אמנם, נמצאת בהריון בעצמה, והיא מסתירה אותו מהוריה, אבל אני לא בטוח עד כמה המצב האישי שלה מוחצן בסרט, ועד כמה הסיבות האחרות, שהרבה פחות מעניינות (אותי) תופסות מקום. על כל מקרה, מדובר בדרמה שקיבלה את אהבת הביקורת (ופרס בפסטיבל חשוב), כך שאולי בכל זאת יש כאן משהו.

לוקסמבורג: איקארוס (Icare) – קרלו פוגל

לוקסמבורג שולחת לאוסקר סרט אנימציה המספר סיפור מהמיתולוגיה היוונית. במרכז הסיפור – איקרוס, ילד קטן וחמוד, בנו של דדלוס הממציא. בעוד הילד מטייל להנאתו באי כרתים בו הם חיים, הוא פוגש במינוטאור – יצור עם ראש סוס וגוף אדם. הילד והמינוטאור הופכים לחברים, אבל יצור מוזר שכזה מפחיד את המבוגרים, ודדלוס בונה מבוך לפקודת המלך כדי לכלוא את היצור. הילד מאבד את החבר החדש שלו, ואת האמון באביו, אבל הוא יצטרך לעשות משהו באמת יוצא דופן כדי למנוע את תכניתו של הנסיך להרוג את המינוטאור.

זה התקציר שקראתי, והטריילר חביב ונעים, ממש וולט דיסני בצרפתית, רק בגלל שמדובר בעיבוד של סיפורים מהמיתולוגיה היוונית, יש לי הרגשה של סרט לטלוויזיה הלימודית, ופחות לקולנוע.

מקדוניה הצפונית: האיש המאושר בעולם (Најсреќниот човек на светот) – תאונה שטרוגר מיטבסקה

רוב המדינות שהיו פעם חלק מיוגוסלביה מתחשבנות עם העבר הקרוב, עם המלחמה שקרעה את המדינה הקומוניסטית לגזרים בשנות ה-90. להבנתי, מקדוניה הצפונית שולחת לאוסקר סרט שמתחיל כמעט קליל ונעים (זהו הקטע בלינק), ובהדרגה הופך לדרמה חודרת קרביים. מדובר על אירוע לפנויים ופנויות. במרכז הסיפור: גבר ואישה בשנות ה-40 לחייהם. הם נפגשים לדייט מאורגן במסגרת האירוע, ומתחילים את השיחה כמנהג כל האנשים שנפגשים לדייטים ראשונים. אבל כשהשיחה מתמשכת, הם מגלים שפעם, כשהם היו בני נוער, הם נפגשו במסגרת המלחמה בנסיבות טראומטיות, ואותה טראומה שנקברה לזמן ארוך כל כך פתאום מתעוררת ומטלטלת את שניהם כאן ועכשיו, בדייט ראשון שהם לא ישכחו.

משהו בתקציר של הסרט הזה נדמה לי קצת מאולץ, ואני גם לא בטוח עד כמה אפקטיבי יהיה כאן השילוב בין הומור וקלילות לדרמה קשה.

שבדיה: הילד מגן עדן (ولد من الجنة) – טאריק סאלח

לפני כמה שנים ראיתי סרט שבדי שמתרחש במצרים. לסרט קראו "רצח במלון הילטון על הנילוס". מאוד אהבתי את חקירת הרצח הזאת. כמה חודשים לאחר מכן, הסרט הזה זכה בפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה השבדית לקולנוע. בתחילת השנה ראיתי סרט נוסף של אותו במאי, הפעם בארה"ב. "חוזה מסוכן" הפתיע אותי לטובה. בשני הסרטים האלו סאלח מתגלה כבמאי של בעירה שקטה, איטית, ועוצמתית. סרטיו דורשים סבלנות, אבל היא משתלמת.

בפסטיבל קאן השנה הוקרן סרטו החדש של סאלח, "הילד מגן עדן", וזכה שם בפרס התסריט. לא מעט שחקנים ישראלים נמצאים בקאסט של הסרט הזה, והוא יוקרן בפסטיבל חיפה המתקרב במסגרת מחווה לאחד השחקנים שבסרט, מכרם ח'ורי (וחוץ ממנו, בסרט משתתפים גם תאופיק ברהום, מוחמד בכרי, ועוד). הסיפור הוא על פוליטיקות קטנות אבל קטלניות במאבק הירושה של קהילה כאשר האימאם מת. מהיכרותי עם סרטיו הקודמים של סאלח, זהו פרויקט מאוד מסקרן.

עד כאן המקבץ השישי. יהיו עוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s