אוסקר שפה זרה 2023: מקבץ שביעי

עוד ארבעה ימים עברו מאז פרסמתי את המקבץ הקודם, וכבר התקבצו אל רשימת הסרטים שרוצים אוסקר בשפה שאינה אנגלית עוד עשרה שמות. יחד עם הסרטים שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשוןמקבץ שנימקבץ שלישימקבץ רביעימקבץ חמישי, מקבץ שישי), יש לנו כבר 70 סרטים במרוץ. הדד-ליין להגשה בשבוע הבא, ויהיו עוד סרטים. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

פרו: לב הירח (El Corazón de la Luna) – אלדו סאלביני

בדף הסרט הזה ב-imdb מצוינת רק שחקנית אחת בקאסט. אולי מדובר בסרט קאמרי, קטן, בחדר אחד. הטריילר של הסרט שפרו שולחת לאוסקר דווקא מראה לא מעט ניסיון לעשות סרט מושקע יותר, עם אפקטים קצת מאולצים, אבל, הכי חשוב, אני לא חושב שיש כאן מספיק נראטיב שיחזיק את 80 דקות הסרט. להבנתי, יש כאן תיאור מצב של בדידות של אישה זקנה שגופה כבר בוגד בה. בדידותה גורמת לה לפתח מערכת יחסים עם…נמלה. זה הסרט, להבנתי. נדמה לי כמו ניסיון מעניין, אבל לא כזה שבאמת מחזיק עניין לאורך זמן. 

בנגלדש: הרוח (হাওয়া) – מג'באור רחמן סומון

בנגלדש שולחת לאוסקר סרט שמבוסס על אגדת עם, ולי הוא נשמע כמו גרסה מעודכנת של "האוצר מסיירה מאדרה". בתפקיד האוצר – אישה צעירה. 

ספינת דייגים המאוכלסת בגברים בלבד יוצאת אל לב ים. יום אחד הם תופסים ברשתם שלל לא רגיל – אישה צעירה. הם מעלים אותה אל הספינה, אבל אישה אחת על סיפון של ספינה מאוכלסת בגברים בלבד – השקט מופר, ומתחילות מלחמות בין הגברים. הטריילר שמצאתי לא מתורגם, אבל נראה מושקע למדי, ויכול להיות סרט לא רע בכלל. 

קירגיסטן: בית למכירה (Продается дом) – טאליבק קולמנדיב

קירגיסטן שולחת לאוסקר דרמת פשע, רק שנדמה לי שהסרט הזה לוחץ בכוח ברוטלי על הדרמה המאוד מוגזמת. הסיפור הוא על זוג צעיר. יש להם ילד אחד קטן ועוד אחד בדרך. העסק של הגבר נקלע לקשיים כלכליים, ובצר לו הוא פונה למלווים בריבית. עכשיו הם לוחצים עליו להחזיר את הכסף, והוא פונה לקרובי משפחה בבקשות להלוואה. וכשהמצב הופך לממש קשה, הוא מוצא את הפתרון הנורא מכל: הוא ייתן להם את התינוק שייוולד תמורת סילוק החוב.  

רגע, חושבים שבזה נגמרת הדרמה? פחחח.

גם לאישה יש תכניות. היא בכלל רוצה לנסוע ללמוד בחו"ל. הריון זה לא ממש בתוכניות שלה. אז היא הולכת ועושה הפלה. אף אחד מבני הזוג לא מספר לשני על פעולותיו, ועכשיו הם בבעיה גדולה מאוד. 

איטליה: נוסטלגיה (Nostalgia) – מריו מרטונה

איטליה שולחת לאוסקר סרט שנקרא "נוסטלגיה". הסרט הוקרן בפסטיבל קאן האחרון, הוא יוקרן בקרוב גם בפסטיבל חיפה, הבמאי ידוע ומיומן (אהבתי את "צוחק מי שצוחק אחרון" שלו), הביקורות בסך הכול חיוביות – ואני לא מבין מה הסרט הזה רוצה. מדובר על גבר שחוזר לבית ילדותו אחרי 45 שנים שלא ביקר שם כדי לסעוד את אמו החולה. ו…זהו. הוא מעלה זיכרונות. יש פלאשבקים. הוא מסתובב בעיר ונתקף נוסטלגיה. אבל אני לא ממש מבין מה קורה עכשיו, בהווה של הסרט. אז אולי יש כאן משהו נוסף, נסתר מהעין, אבל אני לא בטוח שארצה לגלות.

בולגריה: בלב המכונה (В сърцето на машината) – מרטין מאקארייב

בולגריה הגישה לאוסקר סרט שנקרא "אימא" (כתבתי על הבחירה הזאת במקבץ השני), אבל אז התברר שבסרט יש יותר מדי אנגלית, והוא לא עומד בקריטריונים לפרס האוסקר לסרט הבינלאומי, אז בולגריה החליפה מהר את הבחירה שלה, והפור נפל על הסרט המסקרן הזה.

מדובר בדרמת מתח שלפי הטריילר נראית כאחת שתושיב את הצופים על קצה הכיסא. קבוצת אסירים נידונה לעבודות כפייה במפעל. בתחילת יום העבודה הם מגלים שציפור תקועה בלב אחת המכונות, מה שכמובן אומר שעם הפעלת המכונה, הציפור תמות. האסירים מסרבים להפעיל את המכונה, מתחיל עימות עם הסוהרים, והעימות הזה מתדרדר מהר מאוד לסיטואציית בני ערובה אלימה מאוד. בקיצור, סרט אקשן אמריקאי, רק בבולגרית, אבל איכשהו, נדמה לי, עם הרבה יותר שאר רוח וכוונה (וכשרון), אלמנטים שבמכונה ההוליוודית כבר שכחו מזמן. (תלחצו על פונקציית כתוביות בטריילר. הוא מאוד מרשים)

אסטוניה: קאלב (Kalev) – אובה מוסטינג

אסטוניה עושה מעשה מעניין, ושולחת לאוסקר סרט שמספר סיפור שהתרחש באמת ב-1990, אבל הוא אקטואלי מאוד לימים אלו. קבוצת הכדורסל האסטונית קאלב השתתפה בליגה הסובייטית כחלק ממדינת ברית המועצות הגדולה, אבל כשברית המועצות לא הייתה ברית יותר, והתפרקה למדינות שונות, עלה לחץ מהבית האסטוני להפסיק להשתתף בליגה הסובייטית, למרות שהם צברו ניצחונות והגיעו למקום ריאלי שממנו אפשר אפילו לזכות באליפות ברית המועצות. 

הטריילר מראה משחקים ללא קהל, או עם קהל שנראה קצת רחוק מדי מהמגרש, מה שמפחית מאוד את המתח של המשחק הספורטיבי, אבל נדמה לי שעצם העובדה שיש עכשיו מלחמה בדיוק על זה – עצמאות המועצות אל מול ניסיון לחדש את הברית הישנה של אותן מועצות – האקטואליות של הסרט מעוררת עניין מאוד גדול. 

נורבגיה: ימאי במלחמה (Krigsseileren) – גונאר ויקנה

נורבגיה שולחת לאוסקר סרט עם הנחת יסוד מעניינת, רק שנדמה לי שהוא הורס את מה שהוא בונה במו ידיו. 

מבוסס על סיפור אמיתי, הסרט הזה שואל: מה אם היית יוצא מהבית לעבודה, ובזמן שאתה מחוץ לבית, פורצת מלחמה, ואתה עכשיו בתפקיד אזרחי צריך להילחם ללא כלי נשק?  גיבור הסרט הוא ימאי. איש ממעמד הפועלים. עובד פשוט שמביא משכורת הביתה. השנה היא 1939, והוא יוצא לעבודה בלב ים. ובזמן שהוא רחוק מהבית, רק מים מקיפים אותו, פורצת מלחמת העולם השנייה. נאצים מתקיפים אותו באמצע הים, וזוהי רק ספינת מסחר פשוטה.

השחקן בתפקיד הראשי, כריסטופר יונר, כבר שיחק בסרט אפקטים מרשים למדי, שאף הופץ בישראל ("הגל"). גם כאן מדובר בעיקר בתצוגת תכלית של אפקטים, ואיזשהו רצון להראות הרואיות תחת תנאים קשים. אבל נדמה לי שהסרט יעשה את כל המניפולציות הדרמטיות הכי זולות, כי הוא מתרחש במקביל גם ביבשה, במקום שבו הילדה שלו ובת הזוג שלו מחכות לבואו, חוששות לגורלו (הו!). 

הונג קונג: במקום שבו הרוח נושבת (風再起時) – פיליפ יאנג

(לא מצאתי טריילר ברשת)

הונג קונג שולחת לאוסקר סרט אקשן אפי. מבוסס על דמויות שבאמת היו, "במקום שבו הרוח נושבת" מתפרס על פני יותר מ-40 שנה (ועל פני כשעתיים וחצי זמן מסך) כדי לספר את סיפורם של שוטרים מושחתים שבאמת שירתו במשטרת הונג קונג, בעיקר בשנות ה-60 וה-70. הם יצרו ברית עם כמה פושעים קטנים מצד אחד, ועם החוק מצד שני (אחד מהשוטרים היה בנו של עורך דין), וביחד הם סגרו עסקאות עם הפשע המאורגן כדי לגלגל את העסקים ולהתחלק איתם בכסף. 

להבנתי, הסרט חופר עמוק אל תוך חייהם של שני השוטרים שבמרכז הסיפור, ומנסה לאזן קטעי אקשן וסיפורים מהחיים הפרטיים של השוטרים, ודווקא מביקורת לא טובה שקראתי על הסרט נדמה לי שמצאתי אותו מסקרן יותר. 

דנמרק: עכביש קדוש (عنكبوت مقدس) – עלי עבאסי

דנמרק שולחת לאוסקר את אחד הסרטים המדוברים של השנה, ואכן, סרט משובח למדי, גם אם לא שלם. "עכביש קדוש" מתבסס על שרשרת רציחות של נשים שעבדו בזנות שבאמת הייתה באירן. הרוצח הסדרתי האמין שהוא מבצע את עבודתו של אלוהים, מנקה את רחובות העיר מהפריצות וחוסר המוסר, והמשטרה די העלימה עין, אולי אפילו תמכה במעשי הרוצח, כי גם הם חשבו כמוהו. "עכביש קדוש" מתאר בפירוט מחריד את מעשיו של אותו רוצח, ובמקביל מספר על עיתונאית שחוקרת את המעשים. 

הייתי רוצה להגיד שלסרט הזה יש סיכוי לא קטן להמשיך לשלב הבא באוסקר, אבל מכיוון שראיתי אותו, אני גם חושב שהוא אלים מדי לחיך האמריקאית, כך שאני לא יודע מה יהיה איתו, אבל אני אשמח אם הוא אכן יצליח שם, כי הזיכרון של הסרט הזה מפסטיבל ירושלים עדיין איתי. 

ארגנטינה: ארגנטינה, 1985 (Argentina, 1985) – סנטיאגו מיטרה

ארגנטינה שולחת לאוסקר את מה שלטעמי הוא אחד הסרטים הכי מסקרנים של השנה. ראיתי ואהבתי את שני סרטיו הקודמים של סנטיאגו מיטרה ("פאולינה" ו"הפסגה"). "ארגנטינה, 1985" היה חלק מהתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה האחרון, ולמרות שהוא מספר סיפור ספציפי מאוד מההיסטוריה הקרובה של ארגנטינה, יש בו הגבלות לדברים שקורים במקומות אחרים בעולם (ארה"ב, למשל, עם המשפט של האנשים המעורבים באירועי 6 בינואר 2021), ולדברים שאולי עוד יקרו (משטרים חדשים שעלולים לעשות דברים נפשעים ברחבי העולם – ברוסיה, המשטר החדש באיטליה, ואולי גם מישהו שיעלה לשלטון בבחירות הקרובות בישראל?).

"ארגנטינה, 1985" הוא סיפור על המשפט שנערך בארגנטינה ב-1985 לאנשים שהיו בהגה השלטון בשנות ה-70 ותחילת ה-80. משפט לחונטה הצבאית שהעלימה אנשים, רצחה אותם, השתמשה בכוח ברוטלי כדי להעלים כל התנגדות מבית. הסרט מספר את סיפור המשפט דרך עיניו של התובע הראשי (ריקאדו דארין, החוזר כאן לשתף פעולה עם מיטרה אחרי "הפסגה"), שמחויב למטרה, למרות שהנתבעים עדיין מחזיקים בכוח לא מבוטל, ולמרות שהוא מקבל איומים על חייו ועל חיי משפחתו. סרט מאוד מסקרן.

עד כאן המקבץ השביעי. יהיה עוד אחד. לפחות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s