תראו אותם רצים: הביקורת

(שם הסרט במקור: See How They Run)

איזה סרט מבולגן, בחיי…

התחלת הסרט היא סוג של הערה חצי מבודחת על ז'אנר קולנועי מאוד מסוים, ואז, הסרט הופך להיות בדיוק מה שהוא לועג לו: סרט מסוג מי-עשה-את-זה. בדיחה.

אבל הדמות שמציגה לנו את הפתיחה נעלמת מהר מאוד מהסרט, ואנו מתוודעים לשני הבלשים הראשיים. שני שחקנים מעולים, מהטובים שיש, בתפקידים הראשיים. והם מנסים בכל כוחם להתמסר לאווירה המבודחת של הסרט, וברגעים מסוימים זה כמעט עובד. אפילו הגנבתי צחקוק או שניים.אבל הסרט הזה כל כך מבולבל עד שהוא מתסכל. העריכה לא נשארת עם שתי הדמויות הראשיות מספיק זמן כדי לבנות מערכת יחסים של משיכה-דחייה. יש כל מיני פלאשבקים מיותרים לעבר, עד שהעכשיו לא מקבל את זמן המסך הנחוץ כדי שאני אתרגש, ארגיש מתח, אצחק, או ארגיש משהו בכלל. ואם כבר פלאשבקים – הם מתפרסים על פני כל מיני דמויות, אבל את הכי חשוב לא מספרים לנו. כי כשמגיע הפתרון לקראת הסוף, זה מרגיש כמו דאס אקס מאכינה. פתרון שמגיע משום מקום, בלי הקשר, בלי הבנה.

כי הסרט הזה לא החליט מה הוא רוצה. לדבר על הקשר בין האמנות לחיים (אין מספיק מהאמנות, מהיצירה, וגם אין מספיק מהחיים, כי ההווה והעבר מעורבלים כאן לתוך עיסה דביקה ולא ברורה), או שאולי יש כאן נסיון לבדוק את ההיקסמות שלנו מאלימות (דמותה של אגתה כריסטי היא חלק מהסרט), או אולי בכלל יש כאן רצון לבדוק הבדלי תרבויות בין אמריקה לאנגליה – כי זה לדעתי מה שהורס יותר מכל את הסרט. הדמות הראשית היא אמריקאית, ההפקה אמריקאית, אבל הסרט מתרחש באנגליה. אני חושב שיש חוסר הבנה שאצל האנגלים, גם מה שנאמר בציניות, יש בו הומור וחום אנושי, לעומת האמריקאים, המטבלים את הציניות ברוע, בשנאה אפילו. הקולנוען האמריקאי שמדבר בתחילת הסרט עייף מהחיים, מהמקצוע, מהכול. בבלש האמריקאי עוד יש ניצוץ חיים. לא זה ולא השני מקבלים מספיק זמן מסך כדי להוביל את הסרט הזה. וסירשה רונאן, בתפקיד האירית השלומיאלית עם לב הזהב שתפתיע את כולם כי יש בה יותר ממה שנראה במבט ראשון – היא מאוד משתדלת, אבל גם היא לא מקבלת את המקום הראוי כדי לתת לדמות שלה מספיק משקל. והסרט גם מנסה בשלומיאליות לקדם מהר עלילת מתח לא מאוד מתוחכמת עם התחכמות קולנועית מיותרת של פיצול מסך – אבל זה כל מה שזה – התחכמות ללא כיסוי.

אז עם תעלומת רצח שלא מפותחת כראוי ונפתרת בצורה תמוהה, עם חוסר איזון בין כל המרכיבים של הסרט, עם חוסר כיוון וכוונה ברורה – זהו סרט מבולבל שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו, והבלבול הזה מתסכל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s