שאיפה לחיים: הביקורת

הנשיקה

יש ב"שאיפה לחיים" רגע בו שני אנשים מתקרבים לנשיקה. עוד רגע שפתותיהם יגעו. עוד רגע האהבה המהוססת תקבל ביטוי.

קאט.

הסצנה הבאה.מאוד רציתי לאהוב את הסרט הזה. כבר קרוב לשנתיים אני רואה את הטריילר של הסרט הזה. נדמה היה שיש בו קומדיה אולי לא מקורית אבל משעשעת. נדמה היה שיש לסיטואציה הקומית הבסיסית שבמרכז הסרט איזושהי סיבה דרמטית מוצקה. "שאיפה לחיים" היה חלק מפרסי אופיר שנת 2020 (היתה קורונה. היו הרבה מועמדויות. לא היו פרסים) ופספסתי כמה הזדמנויות לראות את הסרט. עכשיו הסרט יצא סוף סוף להקרנות מסחריות לקהל הרחב. ו…הסרט מאכזב.

נתחיל מהסוף: לא. זה לא סרט רע. ממש לא. ה"סיבה הדרמטית המוצקה" אכן מחזיקה, פחות או יותר, בגלל שחקן אחד מצוין – שלמה בראבא. כל מה שחסר בסרט, בראבא נושם לתוכו, בורא כאן דמות מאוד ספציפית שנמצאת במסע חדור מטרה, כמעט ריצת אמוק לכיוון מאוד מוגדר. שלמה בראבא מחזיק את הקשת הדרמטית של הסרט הזה בחיים למרות כל החסרונות שלו.

ויש לא מעט חסרונות. כי זאת קומדיה. בהגדרה. אבל לסרט הזה יש שיווי משקל מאוד רופף בין דרמה לקומדיה. הדרמה לא מגיעה למימוש מספיק (ראה הנשיקה שלא הייתה. דרך אגב: אותה אין-נשיקה מתרחשת בחצר ביתו של גיבור הסרט. אותו בית שהוא הסיבה לכל המסע המטורף שלו. הנשיקה, אם היא הייתה בסרט, הייתה יכולה לתת תוקף משמעותי מאוד לכל מה שקורה בסרט. אבל היא לא), והקומדיה לא מספיק מטורפת.

ג'וי ריגר. איזו שחקנית נהדרת. בדרך כלל. להרגשתי, ב"שאיפה לחיים" היא עושה את התפקיד הכי פחות טוב בקריירה שלה. לדעתי היא לא הבינה מה רוצים ממנה. היא הרי הדמות שמוציאה לפועל את הרעיון של בראבא. היא הייתה אמורה להיות זאת שתפגוש רעיון מדליק, תהיה מוקסמת, ותיסחף. לצערי, אני הרגשתי שג'וי ריגר, לכל אורך הסרט הזה, בעיקר אובדת עצות. היא יודעת מה להגיד ואיפה לעמוד, אבל כל הרגש, כל הכוונה, במקום אחר. כול הדרייב הדרמטי שאנחנו מכירים אצל ג'וי ריגר מסרטים אחרים מרגיש כבוי. שלא לדבר על חוסר הרגש, חוסר הקשר עם בן הזוג שלה בסרט.

"שאיפה לחיים" סובל מיותר מדי סיפורי משנה. יותר מדי דמויות, ואף אחת לא מקבלת מספיק מקום. דב'לה גליקמן משעשע, אבל זאת לא ממש דמות. השוטר נכנס לסיפור מאוחר מדי. אבי קושניר, בתפקיד אורח, נכנס לסיפור מאוחר מדי. הרומנטיקה, כאמור, בנויה בצורה מאוד רעועה. ג'וי ריגר, כאמור, באופסייד. גדי יגיל, בתפקיד חבר ותיק, מבוזבז. אין מספיק רקע להיכרות שלו מפעם עם בראבא כדי לתת משקל למריבות שלהם עכשיו.

ומעל הכול, נדמה לי שאין ממש רעיון על לכל הסיפור הזה. אין איזושהי אמירה על העולם שסביבה יתמרכז כל הסרט הזה. ולכן גם יש כאן בלבול. אולי יש פשוט רצון לעשות קומדיה טהורה, בלי לחשוב יותר מדי, אבל בגלל ריבוי הסיפורים (שגם הם לא מגיעים לידי מיצוי), הקצב לא מספיק מהיר, הקומדיה לא מספיק מצחיקה, והדרמה לא ממש עובדת.

ב"שאיפה לחיים" יש רצון טוב, יש שחקן אחד מצוין, אבל יש תסריט לא אפוי מספיק, שמבלבל את קאסט השחקנים המורחב שהתקבץ לכאן, חלקם יוצאים מזה בכבוד (בראבא, גליקמן), חלקם בשן ועין (השאר), העריכה איטית מדי, לא מאזנת דרמה וקומדיה, והסרט לא סוחב. פספוס של סרט, "שאיפה לחיים".

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s