פסטיבל חיפה 2022: הכפתן הכחול

(שם הסרט במקור: Le Bleu du Caftan)

אני אוהב אותךָ

מי חשב שהמילים הכי יפות שיש בכל שפה יכולות להיות כל כך שוברות לב

כי הסרט הזה, "הכפתן הכחול", מדבר על חוסר היכולת להביע את כל האהבה שבתוכך.

כי הנה יש זוג נשוי. אוהב. מריאם טוזאני, שזה סרט שני שלי שאני רואה (מאוד אהבתי את "אדם", סרטה הקודם), מתארת את האהבה שלהם בליטוף מרגש. "הכפתן הכחול", מהבחינה הזאת, הוא סרט שנספג לאט לאט בדם. טוזאני מצלמת את הדמויות שלה בקלוז-אפים נפלאים, וכמו בסרטה הקודם, גם כאן יש צניעות ושקט, אבל טוזאני יודעת גם מה להראות, ומתי. היא בונה את מערכת היחסים הזאת בין הגבר לאישה, את כל הרגעים המשעשעים, האוהבים, העדינים, וגם את הוויכוחים (שגם הם בשקט) – והכל מקרוב, באור צהוב וחם.אבל אל תוך האידיליה הזאת מתגנב לאט לאט אלמנט זר. הגבר הולך אל החמאם. הוא וגבר אחר נכנסים לחדר וסוגרים את הדלת. המצלמה נשארת בחוץ, לא מגלה לנו מה קורה בין שני הגברים באותו חדר. לא צריך. אנחנו מבינים לבד. ויש גם שוליה חדש. גבר צעיר, שקדן, חרוץ, כשרוני, והוא גם מעורר את אהבתו של גיבור הסרט. הוא אוהב את בת זוגתו, אבל מתאהב גם בשוליה. ובמקום שבו הסרט מתרחש, הכול צריך להיות מוחבא. אז כשנאמרות המילים "אני אוהב אותךָ" הן כל כך שוברות לב, כי האהבה הזאת לא באמת יכולה להתקיים. הכול ברגעים חטופים, אם בכלל.

וכך הגבר מטפל בבת זוגו במסירות שאין לה סוף, וסאלח באכרי המצוין מתמסר לחזון של טוזאני, ואומר מעט מאוד טקסט, אבל הרבה מאוד בעיניים. האהבה הגדולה שבתוכו, שמתחננת להתפרץ, מול החובה לשמור על מראית עין מהוגנת, לכלוא את הרגשות שבפנים בכוח – הכול בפנים המופלאות של באכרי. לובנה אזאבאל חוזרת לשתף פעולה עם טוזאני (היא כיכבה גם ב"אדם") – וכאן היא דמות מורכבת – גם חדה, לא פראיירית, אבל גם מחצינה את אהבתה לבן זוגה – במילים, ובמעשים. אזאבאל יודעת לאזן את רגעי האהבה העדינים ואת רגעי התוקפנות שלה (בעיקר כלפי לקוחות נודניקים) כדי להציג לי דמות מלאה שקל להבין את האהבה של הגבר אליה.

אבל זהו בעיקר סרט של מריאם טוזאני, שמספרת פה סיפור נועז בעדינות שנכנסת לאט לאט לדם, בכישרון של ידיעה מה להראות, מה להסתיר, ומתי להראות כל דבר, בצילום המאוד קרוב והחם, ובהקשבה שלה לשתיקות ולמילים המעטות שנאמרות – זהו סיפור על אהבה פעילה ואהבה מוחבאת, על גבר מלא אהבה שלא יכול להראות את כל מה שבתוכו כי מוסכמות החברה לא מאפשרות, אז הוא מתנהל בזהירות, בעדינות, ונותן ללב שלו (ושלנו) להישבר, אבל גם לתת לנו להבין, בכל זאת, שהאהבה קיימת, ושהיא תמצא את דרכה החוצה, אולי לא בצורה שבה היינו רוצים, ובכל זאת, היא תהיה שם ותכריז, בקול קטן ושקט אבל בטוח: אני אוהב אותך!

סרט יפהפה ומרגש, "הכפתן הכחול".

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פסטיבל חיפה 2022: הכפתן הכחול

  1. בגדול לא ממליץ זה סרט דרמה ממוצע ודיי משעמם אבל אני חושב שהבנתי למה הוא כזה וזה לא משהו שאפשר לתקן מבלי לתת את הסרט הזה לבמאית ותסריטאית אחרת. בריאיון איתה בפסטיבל חיפה היא אמרה שהיא ביססה את הדמות של הגבר על שכן שהיא הכירה בילדות והיא תהתה מה עובר לו בראש והדמות שהיא יצרה היא בסך הכול רשימת תהיות אישיות שיש לה זה הכול. עובדה הדמות של לובנה אזאבאל כתובה נהדר, יש לה אישיות משלה, דעות, הבעות פנים, אינטראקציות שיחודיות לה, בדיחות טובות גישה לחיים. הגבר, לעומת זו מקבל את הפרטים הבאים.

    1. סיפור רקע על אביו
    2. הוא הומו.
    3.הוא בעל חנות תפירה ידנית ומבין את המקצוע לעומק
    4. פרטים 1 ו 2 גורמים לו לכאב נפשי רב שמשפיע על מערכת היחסים שלו עם אישתו

    וזהו לסרט אין שום נקודת ראות אחרת עליו מבלבד הפרטים האלו ואיך "פותרים" אותם (כאילו שיש איזשהו ספק שאישתו אוהבת אותו בכל מקרה). מהי מערכת היחסים עם אישתו או אפילו מה הוא אוהב בה חוץ מזה שמאוד ברור שהיא אוהבת אותו? לא ברור. מהאישיות שלו מבלבד המקצוע שלו כתופר? גם לא ברור. מהם המחשבות שלו על הממשל בארצו? מרומז אבל עוד פעם לא ברור. יש לו חברים אחרים מלבד אישתו? איך לסרט יש זמן לזה צריכים לשים 3 סצנות "סקס מרומז" בחמאם ולהדגיש שהוא שונא כל רגע זה הרבה יותר חשוב (אחת תספיק). אין לבמאית מושג על מה היא מדברת כשהיא כותבת אליו והיא אפילו לא מנסה להמציא סיפור כדי להסתיר את זה ובמקום זה אנחנו מקבלים ערימה של סצינות שיכולות להסתכם ב"כואב לי בלב" ולמרות שיש לו סיבה טובה להרגיש ככה לא צריך להקדיש חצי סרט רק בשביל זה.
    אהה ויש לו גם רומן (בערך) עם המתלמד שלו, אשתו בסדר עם זה דרך אגב יש לה דאגות גדולות יותר, זו הייתה הזדמנות פז לטפל בתלונות שלי מהפסקה הקודמת אבל לא זה עדיין לגבי הכאבים של הגבר ואיך הוא לא רוצה לפגוע בבת זוגתו, הזדמנות מפוספסת.

    אם הסרט היה מנקודת הראות של לובנה אזאבאל הכל היה נפתר הבעל היה הופך להיות לדמות צדדית והיינו מתמקדים בדמות ולא בפיסת קרטון של כאב.

    אני אניח שאדם הוא סרט יותר טוב מזה אצפה בו בהזדמנות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s