לכאורה, סרט גימיק: גבר-רובוט מתוכנת להיות הגבר האידאלי של גיבורת הסיפור. למעשה, מריה שרדר, הבמאית-תסריטאית, מוצאת בסיפור הזה את כל המחשבות הפילוסופיות הנובעות מהנחת היסוד הזו (עם חלקן פתחתי את הפוסט הזה), ויודעת להזיז את הסרט במהירות, אבל מבלי לאבד את גיבורת הסיפור. הסרט לא מתמהמה, וכבר בסצנה הראשונה מתארגן המפגש בין האישה לבין הגבר-רובוט. הנחת היסוד מונחת בפנינו מהר מאוד, כמו גם ההבנה שהאישה הזו מאוד נבוכה מכל הסיפור הזה. היא דווקא כן רוצה את החסרונות. היא יודעת שלהיות אנושי פירושו להיות לא מושלם. והיא נרתעת מה"מושלמות" של הרובוט. משפטי החנופה שלו, כישורי הריקוד שלו, יכולות החיזור שלו (בישול במטבח, או הכנת אמבט מלא עם נרות) – הכול נראה לה מלאכותי. לא אנושי.
איתן 