פסטיבל גאה 2022: קבלו אותי

הסצנה הראשונה של הסרט מתארת סשן צילומים של דוגמן. זה הסרט. סרט שמדגמן סיטואציות, מדגמן רגשות. "קבלו אותי" הוא סרט שחי בעולם של אינסטגרם. עולם שבו איך הדברים נראים חשוב הרבה יותר מהאופי האמיתי של אותם דברים.

כי יש כאן אבא שזורק את הבן שלו מהבית, כנראה בגלל נטייתו המינית. הוא מצא תמונות בטלפון. אין כאן פיתוח של הסצנה הזאת, אין בכלל סצנה. האבא מודיע לבן שלו: אני טס עכשיו לחו"ל. כשאני חוזר, אתה לא תהיה יותר בבית. זה הכול. זוהי, פחות או יותר, כל הסצנה. דני גבע, שחקן נהדר, נשדד כאן. אין לו כמעט נוכחות, ולדמות שלו אין כל נפח (וזה יותר ממה שאסתי זקהיים, שחקנית נהדרת בזכות עצמה, עושה כאן. נדמה לי שהיא אפילו לא אומרת מילה אחת בזמן המסך המאוד מועט שיש לה כאן).וזהו. יש כאן בעיקר תיאור הווי של נוער. אין ממש קו נרטיבי. וזה בסדר, אבל הכול מכופף כאן לאיך הדברים נראים, ופחות למה שעובר על הדמויות במובן רגשי. בעיקר הדברים אמורים לגבי השחקן הראשי, אחד בשם יואב קרן. אצלו הכול חיצוני. הגוף שלו לא מגיב לטקסטים שהוא אומר. אני לא מרגיש שהוא מרגיש את מה שהוא אומר שהוא מרגיש. וכשהדמות הראשית שלך היא קרטון יפה שמהלך, אין לי דרך להיקשר רגשית לסרט.

והבמאי כנראה הרגיש את זה, אז הוא מנסה להגביר את הרגשות בצורה מלאכותית. למשל, בעזרת הגברת המוסיקה ברגעים שאמורים להיות דרמטיים. האפקט, כמובן, הוא הפוך – גיחוך פאתטי.

אז כן, יש כאן תיאור הווי נוער לא רע, ויש דרישות תפקיד נועזות למדי (עירום גברי כעניין של נורמה, כדבר טבעי, זה לא דבר שכיח בקולנוע הישראלי או בכלל, וזה מטופל כאן בצורה מכבדת ולא פורנוגרפית), אבל כל הסגנון המקיף את הדמויות והסיפור לא יכול להיות העיקר כאן. וכשאני לא מאמין לאף אחד כאן, יש רק סטייל. וזה לא מספיק. לצורך הדוגמא: סיקוונס כותרות הסיום הוא קטע מדליק של ריקוד. וזה אכן מדליק וכיפי. אבל וידאו קליפ של MTV לא יכול למלא סרט שלם.

לא עובד, הסרט הזה. הוא נראה יפה, אבל שום דבר לא חודר את מסכת היופי הזאת.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il