אוסקר שפה זרה 2023: מקבץ תשיעי ואחרון

לפני כמה ימים, בעוד אני צופה בסרטים בפסטיבל הגאה בתל אביב, האקדמיה האמריקאית לקולנוע פרסמה את הרשימה הסופית של הסרטים שמדינות העולם שלחו לאוסקר בקטגורית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר השנה. בשמונה מקבצים קודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי, מקבץ שביעי, מקבץ שמיני) סקרתי כאן 79 סרטים שונים מהרשימה. סרט אחד נפסל (הסרט של מלטה. עם שחקנית הוליוודית בשם נטשה מקלהון בתפקיד הראשי, אני מניח שיש הרבה אנגלית בסרט, וזאת הקטגוריה של הסרטים שלא מדברים אנגלית. מה שלא אומר שזה סרט רע…), ועוד 14 סרטים הצטרפו לתחרות, מה שמביא את הטוטאל ל-92 סרטים. במקבץ היום סקירה של 14 הסרטים האחרונים להצטרף למרוץ (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

סינגפור: אג'ומה (Ajoomma) – שומינג הא

סינגפור שולחת לאוסקר סרט שעל פניו נראה כמו יצירה חביבה ומאוד נעימה, גם אם זניחה למדי. סיפורה של אישה בגיל העמידה שחיה עם הבן הבוגר והמנוכר שלה. חייה אפורים למדי, והנחמה העיקרית שלה היא אופרות הסבון הקוריאניות בהן היא צופה באדיקות. היא חולמת על טיול לקוריאה ומזמינה טיול משותף לה ולבנה, אבל הבן מבטל ברגע האחרון. היא כבר רוצה לבטל גם את הכרטיס שלה, אבל דמי הביטול גבוהים, אז היא נוסעת. אישה לבדה במקום זר – הסרט עוקב אחרי ההרפתקאות שלה במקום שהוא גם דומה לחלומות שלה מהטלוויזיה, אבל גם שונה מאוד.

תאילנד: כוסית אחרונה (One for the Road) – נאטאווט פונפיריה

תאילנד שולחת לאוסקר סרט שהוא אולי חביב, אבל נדמה לי שהוא ניצוק אל תוך תבנית נוסחתית מוכנה מראש, ללא שאר רוח ומחשבה מקורית, מה שלא ממש מסקרן אותי לראות.

בוס הוא בחור תאילנדי שמזמן עזב לארה"ב, והוא אפילו פתח שם בר. יום אחד הוא מקבל טלפון מאאוד, חברו הוותיק. "יש לי סרטן", הוא מבשר לו, "אתה יכול בבקשה לחזור לתאילנד לעזור לי במשאלתי האחרונה?". וכך בוס חוזר לתאילנד, ועוזר לאאוד לעבור בין חברותיו לשעבר כדי להחזיר להן מתנות שהן נתנו לו. סרט מסע אחרון לפני המוות. שיהיה.

הרפובליקה הדומיניקנית: באנטו מאמא (Bantú Mama) – איוון הררה

אישה צרפתייה ממוצא אפריקאי מעוכבת על ידי המשטרה ברפובליקה הדומיניקנית באשמת סחר בסמים. היא מצליחה להימלט, אבל היא במקום זר, אז היא איכשהו מצליחה למצוא מחסה במקום מוזנח בשכונה המסוכנת ביותר בעיר. באותו מקום גרים שלושה ילדים. אימא שלהם מתה, ואבא שלהם בכלא, אז הם איכשהו מקיימים את עצמם, והיא הופכת לאימא שלהם אד הוק.

הסיפור, כשלעצמו, מעניין, אבל ממה שאני קראתי על הסרט, יש כאן אמביציה לספר על חיים של אוכלוסייה שחורה, על היחס של אנשים לא שחורים למהגרים שחורים, ועל היחס של השחורים עצמם למסורת שלהם ("באנטו", מסתבר, הוא שמו של השבט ממנו הגיעה גיבורת הסיפור), ונדמה לי שהאמביציה הזאת תטביע את האלמנט האנושי של הסרט, תהפוך אותו לסימבולי על חשבון הקשר בין הדמויות לבין עצמן, ובינן לבין הצופה.

עירק: המבחן (The Exam) – שוואקאת אמין קורקי

עירק שולחת לאוסקר סרט שראיתי לאחרונה בפסטיבל חיפה וחיבבתי אותו. זה סיפורה של אישה צעירה שעומדת לפני סדרת מבחנים שיקבעו האם היא תלך ללמוד באוניברסיטה. והיא חייבת להצליח במבחנים האלו, כי אם היא לא תלך ללמוד באוניברסיטה, אביה יחתן אותה כנגד רצונה.

נשמע כמו סרט דרמטי חודר, אבל למען האמת מדובר בקומדיה אפקטיבית מאוד ברוב דקות הסרט, כאשר שני יזמים המנהלים עסק של עזרה לנבחנים לרמות במבחנים מוצאים כל פעם דרכים יצירתיות להמשיך ולרמות במבחן כשצוות ההנהלה והמורים מחפשים כל הזמן לתפוס את הרמאים. מעין משחק חתול ועכבר משעשע בסרט עם נושא רציני. לא הכול עובד בסרט הזה, אבל החוויה הכללית היא חביבה ומשעשעת.

קמרון: מטע הנוטעים (Planters Plantation) – דינגה יאנג אסטין

(לא מצאתי טריילר ברשת)

לא מצאתי כמעט כלום ברשת. מעט מאוד מידע יש על הסרט הזה באינטרנט. להבנתי, הבמאי הוא בכלל שחקן (מפורסם, מסתבר) שם בקמרון, וזהו סרטו הגדול הראשון. להבנתי, מדובר כאן על אפוס היסטורי שמתרחש בשנות ה-60. אם אני לא טועה, הסיפור הוא על נערה צעירה שיורשת מטע מאביה המנוח, וצריכה להיאבק על מעמדה כאישה שמנהלת עסק גם מול כוחות פנימיים (המשפחה), כוחות חיצוניים (כי מה פתאום אישה מנהלת) וכוחות חיצוניים-חיצוניים (קולוניאליזם). ולשונית קטנה ב-imdb מציינת שזה גם מיוזיקל. הניסיון שלי עם קולנוע אפריקאי באופן כללי הוא ניסיון לא טוב, ונדמה לי שמדובר בסרט שידבר בעיקר (ואולי רק) לקהל קמרוני, שמכיר את ההיסטוריה של ארצו, ולא יגיד כלום לכל השאר.

קמבודיה: בחזרה לסיאול (Retour à Séoul) – דיווי צ'ו

קו-פרודוקציה צרפתית-גרמנית-בלגית-קוריאנית-רומנית- קמבודית, והאחרונים גם החליטו לשלוח את הסרט הזה לאוסקר כנציג הלאומי שלהם. אישה צרפתייה צעירה שנולדה בקוריאה, ואומצה כתינוקת ע"י משפחה צרפתית, חוזרת לקוריאה לחפש את הוריה הביולוגים. נשמע לי כמו סרט נוסחתי לגמרי, ולא ממש ייחודי.

לבנון: המחברות של מאיה (دفاتر مايا) – ג'ואנה האדג'יתומאס, חליל ז'ורז'

הגרסה היותר מציאותית של "בחזרה לעתיד"

מאיה חיה עם ביתה אלכס במונטריאול. יום אחד חבילה מגיעה בדואר. אוסף של מחברות, מכתבים, וקלטות שמאיה שלחה בילדותה לחברה שלה שעברה לגור בצרפת. מאיה מסרבת לפתוח את העבר שלה מחדש, אבל אלכס, הבת המתבגרת, מסתקרנת וצוללת אל תוך חייה של אימא שלה כשהיא הייתה בגיל שלה. אהבות ראשונות, חטאים קטנים יותר או פחות (סיגריות, למשל), אבל גם חיים בלבנון תחת פחד מתמיד ממלחמה. זהו סיפור התבגרות כפול – של האם פעם מזמן (דרך פלאשבקים, וכמו שאפשר לראות בטריילר, עם דמיון ויזואלי מפותח), ושל הבת כאן ועכשיו, כשהיא מכירה את האימא שלה מחדש, ומתמודדת עם גיל ההתבגרות בעצמה. נראה כמו פרויקט מסקרן במיוחד.

בריטניה: מנצחים (Winners) – חסן נאזר

בבריטניה, כידוע, מדברים אנגלית, אבל חסן נאזר הוא במקור איראני, והוא יוצר בבריטניה עם געגוע לבית. מקריאה על "מנצחים", כמו גם מצפיה בטריילר, הסרט שבריטניה שולחת לאוסקר נראה כמעט כמו פרודיה על סרטים איראניים משנות ה-90. במרכז הסרט, המתרחש באיראן, עומדים ילדים. שני חברים המוצאים פסלון זרוק, ובעזרת מבוגר אחראי שמכור לקולנוע הם מבקשים להחזר את הפסלון לבעליו. זה אמור להיות שיר אהבה לקולנוע, ובמיוחד לקולנוע איראני, אבל, לפחות במבט מהצד, זה נראה מלאכותי.

מונגוליה: סתיו שלא יחזור (Эргэж ирэхгүй намар) – אמארסאיקאן באלג'יניאם

(מוכר בעולם גם כ Harvest Moon, קציר ירח)

גבר בוגר חוזר מהעיר הגדולה אל כפר הולדתו כדי לסעוד את אביו החורג הגוסס. בינתיים הוא עוזר בקציר, כי האב אינו יכול עוד, אבל מכיוון שהוא חי בעיר, הוא לא מיומן במלאכת הקציר. ילד בן 10 מבחין בו ומלמד אותו את העבודה. נוצר קשר בין הגבר והילד, ודרך הקשר הזה הם רואים כיצד כל אחד מתייחס למשפחה שלו, לאבא, ואחד מלמד את השני (והשני את האחד) את אורחות החיים.

בסרט שכזה, שמתרחש במקום אקזוטי שכזה, דרוש איזון עדין בין צילומי נוף (יפים) לבין סיפוריהם של האנשים שממלאים את הנוף הזה. בין רגעים קומיים המובנים אל תוך הסיטואציה שבה ילד צעיר מלמד את הגבר הבוגר יותר על החיים, לבין רגעים מרגשים יותר. אם יש את האיזון הזה כאן, אז זה יכול להיות סרט חביב למדי.

ערב הסעודית: שירת העורב (أغنية الغراب) – מוחמד אל סאלמאן

ערב הסעודית שולחת לאוסקר קומדיה רומנטית. מעט מאוד מידע יש לי על הסרט הזה, אז מה שהצלחתי לגרד אומר משהו כמו: גבר שעובד במלון רואה יום אחד אורחת יפה ומתאהב בה, אבל הוא ביישן מדי מכדי לדבר עם נשים, אז בעצת חבר, הוא מחבר שיר אהבה ומבקש להביע את אהבתו בשיר. זהו. גם אחרי צפייה בטריילר לא ממש הבנתי מה יש בסרט, מעבר לעלילה המאוד ראשונית הזאת. נראה כמו משהו פשוט מאוד שמישהו מסבך בכוונה.

אוסטרליה: לא תהיי לבד (You Won't be Alone) – גוראן סטולבסקי

אוסטרליה שולחת לאוסקר קו-פרודוקציה סרבית-בריטית-אוסטרלית. וכשאני מנסה להבין על מה הסרט הזה, אני חושב שהוא בעיקר אידיוטי. מעין מעשיית אימה חסרת פשר, שאמנם נהנית מוויזואליה מרשימה, אבל אין לי מושג מה היא רוצה ממני. אם הבנתי נכון, הסרט הולך ככה: במקדוניה של המאה ה-19, מכשפה מבקרת אישה אחת. המכשפה רוצה לקחת את התינוקת של האישה, אבל חסה עליה, בתנאי שהיא תוכל לשוב ולקחת אותה כשתגיע לגיל 16. וזה מה שאכן קורה. כשהמכשפה לוקחת את הנערה בת ה-16 היא מלמדת אותה את סודות הכישוף, כלומר, בעיקר להרוג אנשים וללבוש את צורתם (מה שאומר שיש כאן כמה וכמה שחקניות המגלמות את אותה דמות. אחת מהן היא נומי ראפאס. מה שאומר 2: יש כאן לא מעט סצנות בוטות של רצח). ואז, המכשפה תוהה על מכשפיותה, כשהיא פתאום לא רוצה להרוג מישהו (קראתי באחת הביקורות מישהו שהשווה את הסרט הזה ל"מלאכים בשמי ברלין". ישות גבוהה שמבקשת לרדת לכדור הארץ, לוותר על הכוחות שלה). אה, כן, והיא עושה את כל מה שהיא עושה ללא מילים. לפי כל הסימנים, מדובר בסרט סתום.

אזרבייג'ן: יוצרים (Yaradanlar) – שמיל אלייב

(בלינק – לא טריילר, כי אם דיווח חדשותי קצרצר על הסרט, שבו ניתן לראות כיצד הסרט נראה).

אזרבייג'ן שולחת לאוסקר סרט דוקומנטרי על שני ארכיטקטים. וזהו. זה נשמע הכי לא מעניין, ולמרות שהקטע בלינק מראה ויזואליה מעניינת, המשתמשת במעין אנימציית חול, זה מעניין (אולי) אנשים שמכירים את ההיסטוריה האזרית, או מכירים את הבניינים ששני הארכיטקטים האלו בנו, אבל זה נראה מאוד לא מעניין לכל השאר, כי נדמה לי שהפוקוס הוא על עבודתם, ולא על חייהם.

סין: נס לנער ולאחותו (奇迹·笨小孩) – מוי וון

(גוגל טרנסלייט מתרגם את שם הסרט מסינית ל"נס ילד טיפש". שם הסרט הבינלאומי הוא "נוף יפה", Nice View).

סין שולחת לאוסקר סרט שלפי מה שקראתי היה להיט קופתי בתחילת השנה, כך שסביר להניח שמדובר בסרט מאוד קומוניקטיבי. לפי מה שקראתי, מדובר בדרמה סוחטת דמעות, אבל אולי גם בסרט שיש בו השראה מעבר ללחיצה הלא מאוד אלגנטית על אפקט הבכי. הסיפור הוא על גבר צעיר בן 20. האבא לא בסביבה, והאימא נפטרה ממחלת לב שהיא גם הורישה לבת שלה, אחותו הקטנה של גיבור הסרט. היא בת 6, והיא חייבת לעבור ניתוח לב עד גיל 8 כדי להינצל מהגורל שפקד את אימא. אבל לגיבור הסרט ולאחותו אין מספיק כסף לניתוח. הוא עובד כמתקן פלאפונים, וכל מיני יוזמות שהוא מנסה לא מקרבות אותו לסכום הרצוי. הוא מנסה יוזמה עסקית שגורמת לחברת פלאפונים גדולה להזמין ממנו הזמנה גדולה שתביא לו ממון רב, אבל הוא לא מצליח לעמוד ביעד. האם כל שכניו, ואנשים שעובדים בבית חרושת הקשור לעסקי הטכנולוגיה – האם הם יצליחו לעזור לו?

נשמע כמו סיפור אגדה מחמם לב. אמור להיות סרט חביב.

צ'ילה: בלאנקה מותק (Blanquita) – פרננדו גוזוני

גיבורת הסרט היא נערה בשם בלאנקה, הידועה גם בכינוי החיבה "בלאנקיטה". היא חיה בבית היתומים של הכנסייה זה זמן רב, ועכשיו היא עוזרת בהשגחה על הילדים. כשהיא מגלה שאחד הילדים סבל מהתעללות מינית היא מבקשת לעזור לו, אבל כשמתעוררים קשיים בהליך המשפטי, ומתברר שהילד לא יוכל להעיד, היא לוקחת על עצמה משימה עם מצפן מוסרי שנוי במחלוקת: היא, הרי, סבלה בעברה מהתעללות מינית. חדורת רצון לנקום, היא מעידה שהדברים שקרו לילד קרו בעצם לה. אבל בצד השני, הצד הנאשם, עומד איש עסקים עשיר ובעל מהלכים פוליטיים ניכרים שנלחם בהאשמות עם כל הכוח (ויש לו הרבה כוח). "שקר טוב מורכב מאמיתות קטנות". האם במקרה הזה נכון לשקר? שאלה מוסרית מורכבת המבוססת על מקרה אמיתי יוצרת סרט מאוד מסקרן.

עד כאן 92 סרטים. בניגוד לשנים שעברו, בהן היו פייבוריטים ברורים, שאכן הלכו עד הסוף וזכו באוסקר (למשל: "הנהגת של מר יוסוקה" היפני. למשל: "פרזיטים" הדרום קוריאני), השנה יש כמה סרטים שבלטו בסצנת הפסטיבלים העולמית (אני, אגב, ראיתי 9 סרטים מתוך ה-92), אבל אין ממש סרט אחד שבולט מעל כולם. ב-21 בדצמבר תצומצם הרשימה הארוכה הזאת מ-92 ל-15. ב-24 בינואר יוכרזו המועמדים לאוסקר, והרשימה תצומצם לחמישה אחרונים. ב-12 במרץ יתקיים טקס חלקות פרסי האוסקר, ומ-92 סרטים יישאר רק אחד – המנצח. קשה מאוד השנה להמר על רשימת ה-15, אבל אני בכל זאת אנסה (ועם כל האהבה שלי ל"סינמה סבאיא", ואני באמת חושב שמדובר בסרט יפהפה, קשה לי לראות אותו עובר שלב). אלו הן המדינות שאני מהמר שיעברו לשלב הבא (לפי סדר הא-ב): אוסטריה, ארגנטינה, בלגיה, גרמניה, דנמרק, דרום קוריאה, מקסיקו, מרוקו, סלובקיה, ספרד, פולין, פינלנד, פקיסטן, צרפת, ושוודיה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s