השתיקה: הביקורת

אחד הסרטים הכי אהובים עלי אי פעם הוא "הכול אודות אימא" של פדרו אלמודובר. אני זוכר שכשנה לאחר שהוא יצא, ואחרי שהוא זכה בכל הפרסים האפשריים (כולל אוסקר), באהבת הביקורת, ובאהבת הקהל, אני התחלתי לחשוב: אז מה עכשיו? מה יעשה אדם שהשיג את כל מה שאפשר להשיג במקצוע? שהגיע לטופ הכי גבוה? לאן ילך? חשבתי שיש רק שתי אפשרויות: אחת, הטבעית והצפויה, היא לעשות ניסיון פתטי לשחזר את ההצלחה.  שניה, הנועזת יותר, היא לנסות לפנות לכיוון אחר לגמרי. לעשות משהו חדש לגמרי. אלמודובר הפתיע, ובחר בדרך השלישית: לחזור על אותו חומר שהוא אמון עליו, אבל מזווית ראייה בוגרת יותר. הסרט הבא של אלמודובר היה "דבר אליה" היפהפה. להזכירכם, בין היתר, בסרט ההוא יש עניין עם אונס של אישה צעירה הנמצאת בתרדמת. אני די בטוח שאם אלמודובר היה עושה את הסרט הזה בשנות ה-80, הוא גם היה מראה את המעשה. ב"דבר אליה" הוא כבר היה במאי מיומן ומצליח, והוא ידע מה להראות ומה להסתיר.סרטו האחרון של שמי זרחין היה לפני 7 שנים. לטעמי האישי, "המילים הטובות" היה הטוב בסרטיו, וכמו רוב סרטיו של זרחין, גם זה זכה לאהבת הקהל. יותר מכך, להרגשתי היה ב"מילים הטובות" איזשהו אלמנט של סיכום. של הבאת כל סימני ההיכר של זרחין מגוף עבודתו הנרחב לאיזשהו שיא. וגם כאן שאלתי את עצמי: ומה עכשיו? מה עושים אחרי סיכום? מתחילים מהתחלה?

וגם כאן, זרחין מפתיע. "השתיקה" הוא חיה מאוד שונה ממה שאנחנו מכירים מזרחין. וגם, לא כל כך. מדובר, למעשה, ב להמשיך לקרוא