טוקיו רועדת: הביקורת

(שם הסרט במקור: Tokyo Shaking)

ובסוף הסרט נכנסת גיבורת הסרט למעלית, ואני חושב: זהו? זה כל הסרט?

זה לא שסבלתי בצפייה. יש כאן שחקנית אחת נהדרת, וצילום יפהפה, וכמה רגעים יפים בבימוי, אבל יש כאן הרבה דברים מחופפים, אלמנטים שהיו צריכים הרבה יותר חשיבה, יותר הקפדה. אולי הסרט הזה היה צריך לסגור פוקוס על מה הוא בדיוק רוצה לפני שהוא מתחיל לספר לנו את הסיפור.

אני מאוד אוהב סרטים וסיפורים על הבדלי תרבות. על ההבנה שגם אם אני ישראלי, ואני נפגש עם יפנית, שנינו, בסופו של דבר, בני אדם. הייתי חושב שאם נעשה כאן סרט על אישה צרפתייה שנמצאת ביפן לצורך עבודה, ואז צריכה לטפל במשבר פתאומי מול אנשים מתרבות שונה, הדבר הראשון שהייתי חושב שהם ידברו בשפות שונות. או לפחות יתקשרו באנגלית שבורה. הבחירה של הסרט הזה היא ש(כמעט) כולם ידברו צרפתית. יש כאן דמות יפנית שמדברת צרפתית שוטפת (שחקנית בשם יומי נאריטה. מקסימה), וכמעט כל שאר האנשים כאן מדברים גם הם צרפתית, כך שמחסום השפה, הראשון שאנחנו צריכים לעבור כשאנחנו בארץ זרה, המחסום הזה לא קיים. וכך, כשהדמות הראשית צריכה לנהל משבר בארץ זרה, אלמנט חשוב בדרמה האנושית הולך לאיבוד.

עוד בעיה שיש לסרט הזה היא עיצוב דמויות המשנה, שלא נותנות לדמות הראשית שום קונטרה דרמטית. מצד אחד יש את הבוס שנותן לה הוראות, ומצד שני את בן הזוג. שניהם כתובים בתסריט כדמויות היסטריות, אגואיסטיות, שלא מקשיבות בכלל למצוקה האנושית, ורק צועקות הוראות מרחוק. למעשה, דמויות המשנה האלו כאילו נמצאות במעין קומדיה, והשחקנית הראשית משחקת בדרמה.והבעיה המרכזית שלי עם הסרט נאמרת במילים ברורות (גם בטריילר, אגב): הגיבורה לא פועלת מ להמשיך לקרוא