התפריט: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Menu)

איזה סרט מטופש, בחיי…

אני מודה שלא ציפיתי להרבה. הטריילר נראה לי דבילי. אבל איכשהו התחילו להגיע ביקורות חיוביות, וממה שראיתי מאניה טיילור ג'וי (למשל, "אתמול בלילה בסוהו" המצוין), אני מחבב את הגברת הצעירה הזאת, אז הלכתי.

ואיזה סרט מטופש זה. הוא כל כך מוגזם, בכוונה מוגזם, ואין בו רגע שלא צפיתי מקילומטרים.הרי כבר מהתחלה כולם פוערים עיני עגל מהמסעדה הזאת. כל הדמויות כאן הן מעריצות גרופיות שמאבדות כל יכולת שיפוט עצמאית מול המסעדה הזאת! והשף הזה!. כולם מוגזמים עד לכדי גיחוך, עד שאין לי שום קש להיאחז בו. גם אורחי המסעדה, וגם הטבחים והמלצרית הראשית, כולם סוגדים לשף!. זה אמור להיות קומי, אבל אין לי כאן רגע של נורמליות. כולם פסיכים כאן.

כולם, חוץ מאחת. אניה טיילור ג'וי היא הדמות של הילד שצועק: המלך עירום!. היא הנורמלית היחידה בתוך הקרקס המגוחך הזה. וזה חבל. כי בגדי המלך החדשים האלו, דווקא יש בהם אמת. הסרט מחולק באופן מלאכותי לפרקים, והשמות שלהם הם "מנה ראשונה", "מנה שנייה", וכיוב'. בתחילת ה"מנה השלישית", יש לשף (רייף פיינס) נאום שנתן לי אשליה לרגע שאולי בסרט הזה יש בכל זאת שביב נורמליות. הנאום נוגע לפאן האמנותי של אוכל. וכן, אוכל, במידה מסוימת, הוא אכן אמנות. אבל אחרי הרגע האמיתי הזה (שמגיע מאוחר מדי. ההקדמה של הסרט ארוכה מדי, טרחנית מדי), הסרט חוזר להגזמות הפרועות שלו, ואז גם (צפוי, צפוי) מתחילות הרציחות. מכיוון שכבר מההתחלה כולם כל כך מוגזמים כאן, לא אכפת לי מאף אחד ומשום דבר, אז כשאנשים מתחילים למות…שימותו. מה זה משנה. גם שיטות המוות לא כל כך מקוריות, לא שונות בהרבה מדברים הרבה יותר מלהיבים שראיתי בסרטים (בעיקר קוריאנים) אחרים, וכאמור, צפיתי כמעט כל מוות הרבה לפני שהגיע.

ובשלב מסוים מספרים לנו שגם הדמות של אניה טיילור ג'וי היא לא מי שהיא אמרה. אבל זה לא ממש משנה. באיזשהו שלב נאמר: כולם הולכים למות היום. אבל ל"תפריט" אין קצב בעריכה. במקום להגביר את הטירוף ל-100, יש יותר מדי אוויר בין טירוף (צפוי) אחד לטירוף (צפוי) אחר. וכשמגיע הסוף, הקרשנדו, אני כבר כל כך מנותק מכל מה שקורה, אז אני יושב ומביט על המסך…ולא אכפת לי מכלום. לכאורה מדובר כאן בביקורת על אמנות שמסתבכת בתוך עצמה יותר מדי עד שהיא שכחה את המקור, את מה שהניע את האמן לעשות אמנות מלכתחילה, אבל מכיוון שכולם כל כך מוגזמים כל הזמן, הסרט הזה גרוטסקי, מטופש, והמסר שלו היה יכול להיות כלוב על דף נייר, והיה לו את אותו אפקט דרמטי (כלומר: לא היה לו אפקט בכלל).

כן, הסרט מעוצב מאוד יפה לעין, אבל את התמונה היפה לא ממלאים אנשים, אלא דמויות מגוחכות אחת אחת, וגם הנורמלית היחידה, אין לה שטח עבודה הגיוני כדי שאוכל ללכת איתה. אז מה שנשאר הוא סרט מוגזם מאוד, מדי, אבל הרבה פחות חכם ממה שהוא היה רוצה להיות. מלכתחילה לא היו לי הרבה ציפיות, ועדיין, זהו סרט מאכזב.

איתן ווייץ

אתם יכולים ליצור איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

2 מחשבות על “התפריט: הביקורת

  1. Jean-Marie Straub, né le 8 janvier 1933 à Metz (Moselle) et mort le 20 novembre 2022 à Rolle (Suisse), היה מגדולי הבמאים החיים, אך, למרבה הצער, טרם ראיתי שום התייחסות במרשתת העברית. לידיעתכם. ולהזכירכם: היה מן הבודדים שמבמאי הקולנוע האמנותי, העצמאי, האוונגרדי והאקספרימנטלי והפרגמטיסטי־ההומניסטי שנתנו הזדמנות לשחקן ישראלי להופיע בסרטיהם, במקרה דנן, הבריטון הלל גינתר־רייך ז״ל ב־»Moses und Aron« המצוין משנת 1975 ל־Danièle Huillet ול־Jean-Marie Straub (כזכור וכידוע, הפעם הבאה תהא רק בשנת 2018, עם »Pesthauch der Menschlichkeit« ו־».Das Verlangen der Maria D« המצוינים מאת Marian Dora Botulino, שניהם בכיכובה של השחקנית הישראלית, שהתגוררה באיטליה ובחלק האיטלקי של שווייץ, שני הסרטים צולמו בדרום טירול, שרה נגריסולו ז״ל), משיאי הפרגמטיזם־ההומניזם בכלל מדיום זה. תמהני על התעלמותה של התקשורת העברית: שני ניסיונות ליידע את קוראיו של בלוג העוסק נומינלית במדיום זה נמחקו, כמו ניסיון לתהות על קנקנה של המחיקה.

  2. משהו בתגובה הזו עצבן מאוד, כך מסתבר, את הפרויקט:

    ״עדכון נוסף על מעלליו של הפוץ:בתגובה אל
    רז
    פורסם נובמבר 24, 2022 ב 18:14
    עכשיו הוא מנסה להפיץ את דברי ההבל הלא־קוהרנטיים שלו ב־״סינמסקופ״ עם תגובות שאין דבר וחצי דבר בינן לבין הפוסט שבו הן מתפרסמות (הייתי נותן לינק, אבל אני מבין שיאיר רוה מוחק את התגובות הנ״ל די בזריזות).
    הגב
    מה הכיף אם מוחקים הכל?
    EIP
    פורסם נובמבר 24, 2022 ב 18:35
    (ל״ת)
    הגב
    יאיר רווה עדיין לא מחק את התגובה שלו בביקורת על הפייבלמנים אם מאד מסקרן אותך.
    רנדל
    פורסם נובמבר 24, 2022 ב 19:21
    למרות שאני כבר לא מרגיש הבדל בין התגובות, זה עוד מאותו דבר (ורק בהתחלה הייתי טורח אשכרה לקרוא את בליל השטויות שלו ולא לרפרף במשך שניות ספרות)
    הגב
    ראיתי את זה
    EIP
    פורסם נובמבר 24, 2022 ב 20:40
    לא מדובר בחומר הכי איכותי שלו עד היום.״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s