פסטיבל קולנוע יפני: חיי אהבה

(שם הסרט במקור: ラブライフ)

מה עושים כשהשמיים נופלים עליך פתאום? כשאסון גדול פוקד אותך? איך קמים? איך ממשיכים? איך חיים?

בסינמטקים בישראל מתקיים בימים אלו פסטיבל סרטים יפני. אני מודה שבשנים האחרונות התרחקתי קצת מהיצירה של המדינה הזאת. הסרט האחרון של טקאשי קיטאנו שראיתי היה לפני יותר מעשור. ואני פשוט לא מתחבר לסרטים של הירוקאזו קורה אדה. אז הנה חדשות מצוינות: יש במאי יפני מצוין עכשיו בעולם. כבר כמה שנים שהשם של קוג'י פוקאדה מסתובב בפסטיבלים, ואם לומר את האמת, הסרטים הקודמים שלו הוקרנו בפסטיבלים בישראל, ופספסתי אותם. לפי מה שראיתי ב"חיי אהבה", יותר אני לא מפספס סרטים שלו (ואם אפשר לראות את סרטיו הקודמים, אני אשמח). "חיי אהבה" הוא סרט מרגש ויפהפה, וזה קורה קודם כל בגלל תצוגת בימוי מופלאה בעיניי.ראשית, צריך להתייחס לקצב של האירועים שפוקאדה מכתיב כאן. יש כאן הקדמה ארוכה, שמכירה לי את הדמויות בסבלנות, לוקחת את הזמן כדי שאני ארגיש את מערכת היחסים המלבבת בין שני הגיבורים, ויש כאן גם התחלה של הנחת היסודות למה שבהתחלה נדמה כמו דרמת יחסים בין גבר ואישה כשהאקסים חוזרים.  אבל אז, כשאני מרגיש בטוח כצופה במקום ובאנשים שאני עכשיו חלק מחייהם, אז להמשיך לקרוא