פסטיבל קולנוע יפני: גבר

(שם הסרט במקור: ある男)

הסרט הראשון שראיתי במסגרת פסטיבל הקולנוע היפני שנערך כעת בסינמטקים היה נהדר ומרגש בעיקר בגלל שהוא הכיל תצוגת בימוי מדויקת ואינטליגנטית. הסרט השני שראיתי בפסטיבל, "גבר", מכיל סיפור מרתק, אבל הוא מובא למסך ע"י במאי שלהרגשתי לא ממש ידע מה הוא רוצה להוציא מהסיפור הזה, והתוצאה היא תצוגת בימוי מבולבלת, נעה בין סגנונות, בין דמויות, ערוכה בצורה מגושמת, ולא מתחברת ליצירה אחת שלמה. ולמרות זאת, הסרט הצולע הזה שווה את הזמן, כי בבסיסו יש סיפור עם מחשבה מרתקת על זהות.

כבר בהתחלה יש משהו שלא עבד לי בסרט. לעומת "חיי אהבה" המרוכך, משהו בצילום של "גבר" היה לי קשה מדי. האור היה חזק מדי, לוחץ מדי. החלק הראשון של הסרט מתנהג כמו דרמה רומנטית רגישה, אבל האור חזק מדי, שורף מדי. משהו בעריכה של הסרט הזה מאוד לא יציב: "גבר" מקצר במקומות שהיה צריך להאריך, ומאריך מדי במקומות שהיה צריך לקצר. הייתי יכול לוותר על הביקורים בכלא, למשל, או על הסוף המתארך הרבה יותר מדי. אבל יש גם סצנה (יפה) באמצע החלק הראשון שמנסה לחקות את סצנת הסיום של "עישון" משנות ה-90: שני אנשים יושבים לשולחן, והיא מספרת לו סיפור. המצלמה עושה זום אין מאוד איטי, ואני נכנס ביחד עם השחקנית (הנהדרת) לסיפור המאוד נוגע ללב.אבל זה הופך להיות עיקר הקשר של שני האנשים האלו. למרות ה להמשיך לקרוא