פסטיבל קולנוע יפני: תכנית 75

(שם הסרט במקור: Plan 75)

זה סרט בראשי פרקים.

בחיי איזה סרט מאכזב. הרי זהו הסרט היציג של יפן לשנת 2022. הבחירה הרשמית שלהם לאוסקר השנה (לא עבר שלב). סרט עם הנחת יסוד מרתקת. אבל קראתם את התקציר – ראיתם את הסרט. בכמעט שעתיים שלו אין יותר ממה שיש בתקציר. ויש כאן פוטנציאל כל כך גדול: יש כאן מקום להרהור על גילוי החיים מחדש, גם בגיל מבוגר, גם מתוך כאבי הגוף המזדקן, גם כשאתה נעזב לנפשך על ידי ילדיך שהולכים לחיות את חייהם – דווקא אז הסרט הזה אמור לתת טעם חדש לחיים. אמור. אבל בכל צומת דרמטית הסרט נכשל.כי זה סרט בראשי פרקים.

כל חוט שדרה נרטיבי שיש כאן נשאר ברמה האינפורמטיבית, ולא מפותח לכדי הבנה רגשית של החיים. יש כאן סיפור על יוזמה של ממשלת יפן לדלל את אוכלוסיית הזקנים על ידי מתן תמריצים למוות יזום מוקדם. ויש אנשים שעובדים בחברות ממשלתיות מיוחדות שתפקידם למכור את היוזמה הזאת. אז אחת מהעובדות האלו יוצרת קשר מעבר לשעות העבודה עם אחת ה"לקוחות" – אישה מבוגרת שמתכוונת למות לפני זמנה. ב"יוצרת קשר" הסרט הזה מתכוון לסצנה קצרה של כדקה של שיחה בבית קפה, ועוד סצנה קצרה של כדקה של שתיהן משחקות באולינג. וזהו. בערך שתי דקות של קשר "עמוק" שאמור לגרום לי להרהור רגשי משמעותי על עצם הקיום של היוזמה הזאת, ועצב על מי שמת, או עומדת למות.

ויש סוכן מכירות אחר של אותה יוזמה ממשלתית שנתקל בלקוח מוכר – דוד שלו. זהו אדם שהוא אח של אבא שלו, אבל גם דוד שהוא לא ראה הרבה שנים. אמור להיבנות כאן קשר חדש בין האנשים המנוכרים האלו שיגרום להרהור רגשי עמוק על עצם הקיום של "תכנית 75". אמור. כי יש כאן את הגבר הזה רואה את דוד שלו מחטט בזבל. קאט. הם אצלו בבית לסצנה קצרצרה של ארוחה (איך הם הגיעו לשם – לא רואים. הסרט הזה מדלג על שלבים, מה שגורם להרבה פעולות בו להיראות שרירותיות). קאט – יש דיווח חדשותי ברדיו על היוזמה הממשלתית. וזהו. זהו הקשר העמוק בין שני הגברים המנוכרים האלו. עצב על מי שמת או עומד למות בטח אין כאן.

ויש אישה פיליפינית. היה רגע שבו חשבתי שחבל שאתגר קרת לא היה בין יוצרי הסרט הזה. גם ב"מדוזות" שלו ושל שירה גפן היו 3 סיפורים, וגם שם אישה פיליפינית עמדה במרכז אחד הסיפורים, וגם ב"מדוזות", כמו ב"תוכנית 75", יש סצנה בה הפיליפינית מדברת בטלפון עם הילדה שלה בבית הרחוק. אבל קרת את גפן ידעו להוציא הרבה רגש מהשליש סרט הזה (ומשני השלישים האחרים של "מדוזות"). ב"תכנית 75" נדמה שסיפורה של הפיליפינית בעיקר מיותר, כי היא סוג של חוליה מקשרת בין האין-סיפור של הגבר ההוא מהסוכנות הממשלתית לבין האין-סיפור של האישה ההיא מאותה סוכנות ממשלתית, מה שהופך את הסיפור של הפיליפינית עצמה לאין-סיפור שלישי.

איזה סרט מפוספס, בחיי. היה כאן פוטנציאל עצום. לפי מה שהבנתי, הסרט הזה הוא בעצם הרחבה של סרט קצר באותו שם של אותה בימאית. אמנם לא ראיתי את הסרט הקצר, אבל נדמה לי שבתהליך ההרחבה נוסף בעיקר הרבה אוויר, כי מהלכי תסריט נוספים אין, הצילום בעיקר מהגב, ולא ממש רואים את הדרמה (שכאמור, לא ממש קיימת), וגם השימוש במוסיקה צולע עד כמעט לא קיים (המוסיקה נמצאת בעיקר בקטעי מעבר, ולא בקטעי הדרמה, שלא ממש קיימים).

מאוד סקרן אותי לראות את הבחירה היפנית לאוסקר לשנת 2022. יצא סרט מאכזב מאוד. נקסט.

איתן ווייץ

ניתן ליצור איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s