פסטיבל קולנוע יפני: קטנה, איטית, אבל יציבה

(שם הסרט במקור: ケイコ目を澄ませて)

סרט על מתאגרפת חרשת. יש כאן חומר נפלא לדרמה עצומה. על אישה צעירה שמתמודדת עם קשיים מאוד מגבילים בסביבה קשוחה – ויכולה להם. על אישה שנופלת וקמה בסביבה גברית, אלימה, חסרת סובלנות. מיליון ין בייבי.

כלום. שום דבר. גורנישט.

כן, יש כאן סרט על מתאגרפת חרשת. אבל שו מיאקי, הבמאי-תסריטאי, לא ממש ידע מה הוא רוצה לעשות עם הסיפור של האישה הזאת. מאיזו זווית לתקוף את התופעה הזאת. אז כן, יש כאן סרט שקט מאוד, כי האישה לא שומעת, ויש כאן צילום בצבעים חמים, כי הסרט אמפתי מאוד לאישה הזאת, ויש סבלנות, אבל יש כאן רק תיאור שגרת חייה של אישה חרשת – וזהו. אין שום אלמנט דרמטי, אין שום התחלת סיפור, אין מנוע דרמטי שייקח אותי אל תוך חייה של האישה הזאת מעבר ל: היא חרשת.הדבר הכי קרוב לסיפור שיש כאן הוא מערכת היחסים שיש לה עם להמשיך לקרוא