אתמול התפרסמו בצרפת המועמדויות לפרס הסזאר של האקדמיה הצרפתית לקולנוע. תעשיית הקולנוע הצרפתית היא ספקית התוכן מספר 3 של חובב הקולנועי הישראלי הממוצע (אחרי ארה"ב וישראל). לא כל הסרטים המוצלחים והמצליחים מצרפת מגיעים לישראל. לפעמים אלו הן סתם קומדיות זניחות. אבל לפעמים הצופה הישראלי נחשף לקולנוע יפהפה, מרגש, מצחיק לעיתים, בשפה הצרפתית. לפעמים, אפילו, זה גם מצליח למדי בקופות.
בשנה שעברה היה סרט צרפתי שמאוד אהבתי, ועד כמה שאני יכול לשים את ידי על הדופק של צופה הקולנוע הישראלי הממוצע, זה היה סרט שגם מאוד הצליח בקופות בישראל. אין לי מושג כמה כרטיסים הסרט הזה מכר, אבל אני בטוח שהיתה התעניינות גדולה בסרט הזה לאורך זמן. הביקורת שלי על הסרט הזה היתה הפוסט הנקרא ביותר בבלוג שלי בשנת 2022.
והסרט הזה הוא "בתנועה" (En Corps). 
רקדנית בלט שנפצעת פורשת לתקופה מסוימת מחייה המקצועיים כדי להחלים. בגוף ובנפש. לכאורה, סרט שממש לא פונה אלי. למעשה. סרט יפהפה, מרגש, וחכם. גם האקדמיה הצרפתית לא התעלמה מהסרט הזה (טריילר), והעניקה לו 9 מועמדויות לפרס הסזאר: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית מבטיחה (מריון בארבו הנהדרת בתפקיד הראשי), 2 שחקני משנה (באופן מפתיע, אף אחד מהם הוא לא דני פודלידה הוותיק, שממלא תפקיד קטן ומרגש בדמות אבי הגיבורה), עריכה, צילום, תסריט מקורי, וסאונד.
שאר הסרטים ברשימת המועמדויות פחות מוכרים לקהל הישראלי, ואני מניח שנראה אותם בקרוב איפשהו (יש פסטיבל צרפתי בסינמטקים עוד חודשיים). אלו הם הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות לפרס הסזאר השנה:
התמים (L'innocent) – לואי גארל
איכשהו אני לא נסחף אחרי גל האהבה העולמי שעוטף את לואי גארל, לא בתור שחקן, וגם לא כבמאי. סרטו האחרון כבמאי וגם כשחקן הוקרן בפסטיבל ירושלים בקיץ, אבל דילגתי עליו. אני לא ממש יודע מה לחשוב על תקציר העלילה שלו: גבר בן 32 (גארל עצמו) מגלה שאימא שלו עומדת להתחתן מחדש עם אסיר המרצה עונש בבית הסוהר (בגילומו של רושדי זם). גיבור הסיפור מגייס את חברתו הטובה (נעמי מרלן מתהילת "דיוקן של נערה עולה באש") כדי לעצור את האסון. זה סרט שמוגדר כקומדיה, אני רק לא בטוח עד כמה הוא מצחיק, או עד כמה הוא מצליח לשלב את דרמת היחסים בין אימא לבן עם החלק הקומי.
ועם כל זה, "התמים" (טריילר) הוא הסרט המוביל את רשימת המועמדויות לסזאר, עם 11: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי (גארל), שחקן (שוב גארל), תסריט מקורי (גם גארל, בשיתוף עם עוד שני תסריטאים), שחקן משנה (רושדי זם), 2 שחקניות משנה (אנוק גרינברג ונעמי מרלן), תלבושות, עריכה, סאונד, ומוסיקה.
הלילה של ה-12 (La Nuit du 12) – דומיניק מול
לפני יותר מ-20 שנה פרץ לסצנת הקולנוע העולמית דומיניק מול עם סרט ממזרי, מצחיק אבל גם שורט בשם "הארי חבר אמיתי". במשך כמעט יותר מ-20 שנה מול מנסה לשחזר את ההצלחה (הביקורתית כמו גם הקופתית) של הסרט ההוא. אולי השנה הוא הצליח. "הלילה של ה-12" הוקרן בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה, והוא נרכש להפצה בישראל על ידי בתי קולנוע "לב" (מה שאומר שאולי הוא גם יגיע להקרנות מסחריות. אולי). מקריאה של תקציר הסרט, כמו גם מצפייה בטריילר, עולה בעיקר הרגשה של תסכול. הרגשה של חוסר אונים.
בתחילת הסרט מספרים לנו שבכל שנה נפתחות בצרפת 800 חקירות של רצח. כמה מהן לעולם לא נפתרות. הסרט הזה הוא סיפור כזה. כלומר: מהתחלה מכינים אותנו לכישלון ידוע מראש. אבל מה שיותר מכעיס הוא מקרה הרצח עצמו. אישה צעירה שמתה בדרכה הביתה. מספרים עליה דברים איומים. שהיא אהבה את זה חזק. שהיא בעצם נכנעה לאלימות המאצ'ואיסטית. שיגידו. היא הרי לא יכולה לסתור את מה שאומרים עכשיו, היא הרי מתה…יש ראפר אחד שמעלה קליפ ליו-טיוב עם המילים: "אני אשרוף אותה!", המנוחה באמת נשרפה בעודה בחיים. כשחוקרי המשטרה דופקים אצלו בדלת הוא אומר: טוב, זה רק שיר…
האלימות הגברית כנגד נשים היא עובדה, וזה מכעיס שאי אפשר לעקור אותה מהשורש. כמו שאי אפשר לפתור את מקרה הרצח הזה. ואם זה מה שאני מרגיש רק מקריאה על הסרט, איך אני ארגיש כשאני אראה אותו?
"הלילה של ה-12" מועמד ל-10 פרסי סזאר: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי (מול), תסריט מעובד, שחקן משנה, שחקן מבטיח, עריכה, צילום, עיצוב אמנותי, סאונד, ומוסיקה.
פסיפיקשן (Pacifiction) – אלבר סרה
בשנים האחרונות, אלבר סרה הוא במאי פעיל בשטח הקולנוע העולמי, אבל מכל מה שקראתי, נדמה לי שהוא מפעים בעיקר מבקרי וחוקרי קולנוע, אבל הוא לא ממש יוצר קשר עם הקהל. סרטיו מצולמים עם יופי מסמא עיניים, אבל מעט מאוד מתרחש בתוך היופי הזה. גם "פסיפיקשן" הוקרן בפסטיבל ירושלים, וגם הוא שייך לבתי קולנוע "לב", אבל אני בספק אם הם יטרחו להפיץ אותו. לפי מה שאני קורא, ב"פסיפיקשן" לא קורה הרבה. המקום שבו הסרט מוצא את גיבוריו הוא פולינזיה הצרפתית באוקיינוס השקט. וזהו. הדמות הראשית בסרט, המושל הצרפתי, בגילומו של בנואה מז'ימל, מסתובב למשך כל הסרט ברחבי האי, עושה קצת פוליטיקה וקצת סקס עם טרנסווסטיט, וברקע יש שמועה על צוללת ועליה רוחות שאולי מעידות על בואה של אפוקליפסה גרעינית. או משהו כזה.
לא הבנתי כלום, אבל "פסיפיקשן" (טריילר) מועמד ל-9 פרסי סזאר: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן (מז'ימל), צילום, עיצוב אמנותי, תלבושות, מוסיקה, סאונד, ואפקטים.
צעירים לנצח (Les Amandiers) – ולריה ברוני טדסקי
ברוני טדסקי היא שחקנית שאני מחבב (בעיקר בשיתופי הפעולה שלה עם פראנסואה אוזון), אבל אני לא מאוד מתלהב לבדוק את עבודתה כבימאית, בעיקר כי נדמה לי שהיא פועלת כאילו בספירה משלה, והיא לא מצליחה להלהיב אותי בבחירת הנושאים שלה. ב"צעירים לנצח" היא בוחרת לתאר תקופה בחייהם של סטודנטים למשחק. זה כנראה תיאור אוטוביוגרפי (דמותו של פטריס שרו, במאי שהיה באמת, מופיעה בסרט, בגילומו של לואי גארל. שוב הוא), אבל אני לא בטוח מה ברוני טדסקי בדיוק רוצה לספר לי על החוויה שלה כשחקנית. אני מתאר לעצמי שהאנרגיה הנערית של הסטודנטים מלבבת, אבל אני סקפטי אם נשאר הרבה ממנה אחרי הצפייה בסרט (הסרט הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון. אור סיגולי אהב).
"צעירים לנצח" (טריילר) מועמד ל-7 פרסי סזאר: פרס הסרט הטוב ביותר, שחקן משנה, שחקנית מבטיחה (נדיה טרשקביץ, שכבר הספיקה להשתתף בסדרה ישראלית משונה בשם "דיבוקים"), תסריט מקורי, צילום, עיצוב אמנותי, ותלבושות.
אלו הם חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה הצרפתית השנה – אחד שראיתי ומאוד אהבתי, אחד שמאוד מסקרן אותי, ועוד שלושה שנדמים לי בעיקר סתומים.
יש רק עוד סרט אחד שראוי להזכיר בסקירה הזאת, והוא סרט שעולה בקרוב להקרנות מסחריות בישראל, והוא מהסוג שמסקרן אותי:
נובמבר (Novembre) – סדריק חימנז
אני בדרך כלל מתרחק מסרטי אקשן כי הם לא מאוד קרובים לאמת. סרט האקשן הזה שמגיע מצרפת הוא מאוד אמיתי, ומאוד אקטואלי. ראיתי סרט אחד של סדריק חימנז בעבר, ומצאתי אותו יעיל גם אם לא מלהיב. בתוך הקורונה היה לחימנז להיט קולנועי-סטרימינג בשם "רחובות הפשע של מרסיי". ועכשיו הוא מביים סרט שגם אם יהיה יבש, זה יהיה לטובתו, מכיוון שיש כאן תיאור מדוקדק של מרדף שבאמת התרחש בנובמבר 2015 אחרי טרוריסטים בפריז, והזכרון של מה שקרה בבטאקלן עדיין טרי וצורב, כך שתיאור יבש של האירועים יהיה מספיק כדי ללחוץ על הרגש. ז'אן דוז'ארדן שב לשתף פעולה עם חימנז, ולצידו סוללת כוכבים גדולה מאוד, שמבטיחה להפוך את הסרט הזה למרתק.
איתן 