נעדרת: הביקורת

(שם הסרט במקור: Missing)

אני מאוד מעריך סרטי קונספט. סרטים שקובעים לעצמם מגבלה, ויודעים להוציא כוח דרמטי דרך ההתמודדות עם אותה מגבלה. למשל: סרטים המתרחשים כולם בין ארבע קירות ("גט", למשל). הטובים שבסרטים האלו ("גט", למשל) יודעים להוציא דרמה משובחת דווקא מתוך המגבלה שלקחו על עצמם. אבל יש גם סרטים שכאלו שבהם דרך ההתמודדות של היוצר עם המגבלה שלקח על עצמו יוצרת לפעמים מצבים מגוחכים. כמו סרטים שמתרחשים כולם בחדר אחד, ויש בהם סצנות של אדם יוצא מהחדר, ואז נכנס שוב, כי יש לו עוד טקסט להגיד…

"נעדרת" הוא סרט קונספט. סרט שמתרחש כולו, אבל ממש כולו, על מסך מחשב. וזה מרהיב. ובאותה נשימה, מטופש.

מרהיב – כי במחשב יש כל כך הרבה פונקציות. הסרט הזה מסחרר במהירות שבה הוא עובר מדבר לדבר לדבר לדבר, אינספור חלונות פתוחים במקביל, מילים נכתבות וסרטונים מתנגנים במקביל. יש כאן כל כך הרבה אפשרויות לפתח סיפור של חקירת העלמות. והסרט הזה בולע בשקיקה את כל האפשרויות שהטכנולוגיה מספקת. פסטיבל בלתי פוסק של שימוש מתוחכם במחשב.מתוחכם מדי. כי כל כך הרבה קורה כאן. במהירות. כל הזמן. פאזל ענק רועש ומבולגן. וכמו ב"חיפוש", הסרט הקודם של יוצרי "נעדרת", גם כאן השפע הטכנולוגי הגדול מציב מעין מסך ביני לבין הרגש. כי לא הכול בחיים האלו באמת מצולם. לא הכול מועלה כל הזמן לאינסטה, ולפייסוש, ולכל שאר הפלטפורמות האינטרנטיות. זה ממש נאמר בסרט הזה באיזשהו שלב: זה לא משחק מחשב, אלו החיים עצמם! אבל הסרט הזה נשאר כלוא בתוך הקונספט שלו, להיות כל כולו על מסך מחשב.

מה גם שבאיזשהו שלב הוא הופך להיות מאולץ מדי. כי באמת לא בכל מקום בעולם הזה יש מצלמה. אבל הסרט הזה מסרב לצאת מתחום מסך המחשב המרובע, ומוצא צידוקים לפעמים מטופשים להמשיך לצפות בחיים של הנערה הזו, כפי שהם משתקפים במחשב.

ואני צריך להוסיף שכיאה לסרט שהוא חקירת העלמות, יש בו כמה וכמה טוויסטים, אבל כמה מהם טפשיים במיוחד. חטיפה? באמת? תכנית ריאליטי? על מה את מדברת? איכשהו נדמה לי שהתסריטאים לא באמת ידעו איך לפתור סיטואציות מסוימות בסיפור, אז הם השאירו את חלקי הסרט תפורים בתפרים מאוד גסים.

אבל צריך גם לומר שהסרט הזה חי בעיקר בגלל השחקנית הראשית שלו, מישהי בשם סטורם ריד. בתוך כל העולם המתוכנת, היא מצליחה ליצור דמות אמינה ומפוחדת של נערה שאמנם מנוכרת לאימא שלה (כדרכן של נערות), אבל כשאימא נעלמת, היא נכנסת לחרדה שעוברת לגמרי את המסך, גם אם זה מסך מחשב שעל מסך קולנוע. השילוב של הנחישות עם החרדה הופך את הדמות הזאת לעוגן הרגשי המרכזי והכמעט יחיד של הסרט הזה (יש גם שחקן משנה בשם חואקים דה אלמידה שיוצר דמות סימפטית וחמה שעוזרת לדמות הראשית).

ובסוף מגיעים לנושא קשה של שליטה גברית בנשים, שלמרות כל המגבלות של היצירה הזאת, אנחנו כבר נמצאים בשלב קיצוני מאוד של מצב השליטה הזה, והמתח הקולנועי עובד, למרות התהייה למה הכול מצולם ומועלה למחשב כדי שאנחנו בקולנוע נוכל לראות מה קורה.

כך יוצא ש"נעדרת" הוא סרט מוגבל בגלל החלטה יצירתית שאכן מגבילה אותו, אבל הוא מעניין ובחלקים מסוימים עובד לא רע כסרט מתח מעניין ולרגעים מעטים אפילו אפקטיבי. לא הסרט הראשון שהייתי קופץ עליו במולטיפלקס, אבל יש הרבה יותר גרועים ממנו…

איתן ווייץ

ניתן ליצור איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il