ב"לרקוד ולהתאהב", מישל לארוק עושה עיבוד צרפתי לקומדיה בריטית חביבה אבל זניחה מלפני כמה שנים שנקראה "אהבה מריקוד ראשון" (Finding your Feet במקור). היה פעם מי שאמר שעיבודים עדיף לעשות ליצירות קטנות, ולא ליצירות קנוניות, כי מה כבר יש להוסיף ליצירות מופת? ומצד שני, גם לעיבודים ליצירות קטנות צריכה להיות סיבה. לא ממש ברור לי מה משך את מישל לארוק לעשות עיבוד דווקא לסרט הבריטי החביב הזה.
ואולי התשובה נמצאת ממש ברגע האחרון של הסרט. ברגע שבין התמונה אחרונה של הסרט לבין כותרות הסיום. יש שם רגע של שבת אחים (ואחיות) גם יחד. כמה חברים, כמה דמויות, יושבים ויושבות יחדיו, וביניהם/ן זמר המנגן בגיטרה שיר על סן פרנסיסקו. אולי זאת האחווה שמשכה את לארוק. הבעיה היא שכל אחווה, שכל חבורת חברים, בנויה מאינדיבידואלים. וכל אחד שכזה הוא עולם ומלואו. וכל עולם כזה הולך כאן, תחת טיפולה של לארוק, לאיבוד.נדמה לי שמישל לארוק פשוט עושה ג'אגלינג עם יותר מדי חוטי סיפור של יותר מדי דמויות, אף אחד מהסיפורים האלו לא מ להמשיך לקרוא ←
נדמה לי שמישל לארוק פשוט עושה ג'אגלינג עם יותר מדי חוטי סיפור של יותר מדי דמויות, אף אחד מהסיפורים האלו לא מ להמשיך לקרוא 
איתן 