לרקוד ולהתאהב: הביקורת

(שם הסרט במקור: Alors on Danse)

ב"לרקוד ולהתאהב", מישל לארוק עושה עיבוד צרפתי לקומדיה בריטית חביבה אבל זניחה מלפני כמה שנים שנקראה "אהבה מריקוד ראשון" (Finding your Feet במקור). היה פעם מי שאמר שעיבודים עדיף לעשות ליצירות קטנות, ולא ליצירות קנוניות, כי מה כבר יש להוסיף ליצירות מופת? ומצד שני, גם לעיבודים ליצירות קטנות צריכה להיות סיבה. לא ממש ברור לי מה משך את מישל לארוק לעשות עיבוד דווקא לסרט הבריטי החביב הזה.

ואולי התשובה נמצאת ממש ברגע האחרון של הסרט. ברגע שבין התמונה אחרונה של הסרט לבין כותרות הסיום. יש שם רגע של שבת אחים (ואחיות) גם יחד. כמה חברים, כמה דמויות, יושבים ויושבות יחדיו, וביניהם/ן זמר המנגן בגיטרה שיר על סן פרנסיסקו. אולי זאת האחווה שמשכה את לארוק. הבעיה היא שכל אחווה, שכל חבורת חברים, בנויה מאינדיבידואלים. וכל אחד שכזה הוא עולם ומלואו. וכל עולם כזה הולך כאן, תחת טיפולה של לארוק, לאיבוד.נדמה לי שמישל לארוק פשוט עושה ג'אגלינג עם יותר מדי חוטי סיפור של יותר מדי דמויות, אף אחד מהסיפורים האלו לא מפותח אל מעבר להנחת היסוד הבסיסית, ולפעמים גם זה לא. הרי, למשל, הסיפור של הגבר שנשוי לאישה שכבר חולה עם אלצהיימר מתקדם: אם לא הייתי רואה את הסרט הבריטי, אם לא הייתי יודע מראש שמדובר באלצהיימר, הייתי מחמיץ חלק גדול מההבנה של העניין כאן. ההסבר (שמדובר באלצהיימר) מגיע בשלב מאוד מאוחר בסרט, וכך סצנת ה"אני לא יכול יותר" שמגיעה הרבה לפני כן מאבדת כל אפקט.

יש את עניין המחאה כנגד הפינוי, ולא ממש ברור פינוי של מה בדיוק. יש את עניין האחות שמוחה כנגד כל דבר בערך, אבל איזבל נאנטי, שתהיה בריאה, בתפקיד האחות, משחקת בקומדיה, בעוד שמישל לארוק (שגם משחקת בתפקיד הראשי בסרט של עצמה) משחקת בדרמה; יש את עניין הפקיד לשעבר שעכשיו הוא פרפר חופשי, אבל עדיין יכול לנסות לפתור בעיות עם הפקידות הבירוקרטית, והסיפור שלו כמעט ולא קיים כאן. ויש את עניין הריקוד, רק שלא ממש ברור מי זאת הקבוצה הזאת, ולמה הם כל כך שמחים לרקוד כשלוקחים להם את המתנ"ס (או משהו כזה). ויש גם כוריאוגרף אד הוק, מרשים כשלעצמו, אבל אין לו סיפור בכלל.

את כל אלו (ועוד) מנסה לארוק לאחד ל"שבת אחים (ואחיות) גם יחד", ואכן היא די מצליחה להשרות אווירה ידידותית בין כולם, בתוספת הרגש שלארוק השחקנית (הטובה למדי) מביאה לבד, אבל הסרט הזה מתפרק בין הידיים כי עבודת העיבוד התסריטאית רשלנית, לא ממש מחליטה מה היא רוצה, איזה סיפור היא רוצה לקדם, ומה בכלל יש בכל סיפור, עד שאין לי ממש קו מנחה ללכת אתו. מה גם שהטיימינג הקומי של הסרט מקולקל, והתוצאה היא סרט שנחמד לראות בו את הידידות בין כולם, אבל מעבר ל"שלום שלום" הידידותי, אין בו שום רגש משמעותי אחר. אולי הייתה כאן אפשרות לעשות עיבוד הרבה יותר סוחף, אבל "לרקוד ולהתאהב" הוא לא זה.

איתן ווייץ

ניתן ליצור איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il