קרה לכם שלא היה לכם חשק לקום בבוקר? שלא בא לכן ללכת לעבודה? שלא רציתם להכין ארוחת בוקר, לקחת את הילדים לבית הספר, לעבור במכולת לקנות חלב (כי הולך להיגמר), ועוד כל מיני מטלות שצריך, פשוט חייבים לעשות?
בטח שקרה. כולנו רוצים, ויותר מפעם אחת, פשוט לעזוב הכול ולנסוע לחופשה. אז הנה סרט על אחת ששוברת את הכלים ולא משחקת.
אני מחבב את איסיאר בויין. היא במאית ותיקה שמתעסקת בעיקר בתמות נשיות. הסרט הטוב והמפורסם ביותר שלה, לפני קרוב ל-20 שנה, התעסק בנושא האלימות במשפחה (חפשו את "קח את עיניי". סרט מצוין). סרטה האחרון (למעשה, הלפני אחרון. מאז "חתונתה של רוזה" היא הספיקה לביים עוד אחד) נוגע גם הוא לסיפור של אישה, ובהתאם לגיל שבו נמצאת בויין (היא בת 55), גיבורת הסרט שלה גם היא כבר לא צעירה, וזה כבר לזכות הסרט הזה, שהרי הרבה נשים מספרות שהמין היפה מגיע עם תאריך תפוגה, ואין הרבה ייצוג לנשים קצת יותר בוגרות באמנות המודרנית.
ובכל זאת, "חתונתה של רוזה" הוא סרט שעם כל הכוונות הטובות שלו הוא יצירה לא מאוזנת, קצת טיפשית אפילו, ועם זאת, יש בו משהו שמציל אותו והופך אותו לסרט ראוי לצפייה, למרות החסרונות.
איסיאר בויין מתארת בסבלנות את החיים שמכבידים, מאוד מכבידים, על רוזה, גיבורת הסיפור בת ה-45. ואז היא פשוט עוזבת. היתרון הגדול של הסרט הוא דווקא החוסר שלו בצעקה. המעשה הקיצוני הזה לא בא מתוך מרד מתריס. קנדלה פניה, שתהיה בריאה, היא בעיניי אחת מהשחקניות הכי אנדר-רייטד בעולם. אולי בגלל ש להמשיך לקרוא ←
קנדלה פניה, שתהיה בריאה, היא בעיניי אחת מהשחקניות הכי אנדר-רייטד בעולם. אולי בגלל ש להמשיך לקרוא 
איתן 