פסטיבל קולנוע צרפתי: קומפרומט

(שם הסרט במקור: Kompromat)

גבר אחד רץ ביער. קפוא. מעורפל. אור קלוש. אחריו רודפים אנשים רעים. הוא מבחין בהם וממשיך לרוץ. הוא מועד. אוסף לכיסו את הפריטים שנפלו, כולל דובון קטן, קם וממשיך לנוס על נפשו. הרעים ממשיכים לרדוף אחריו. אחד מהם יורה לכיוונו.

קאט. 5 חודשים לפני כן.

זוהי הסצנה הראשונה של "קומפרומט". אבל עוד לפני כן יש כתוביות המפרשות לנו את המילה הזו, "קומפרומט". הפללה של חפים מפשע על ידי זיוף מסמכים. המצאה של הרוסים. מבוסס, באופן חופשי, על סיפור אמיתי.ז'רום סאל, הבמאי של "קומפרומט", הוא מקצוען. רואים את זה בכל פריים של הסרט שלו. הוא יודע לצלם. יודע לעבוד עם מוסיקה. רמה טכנית מעולה. אבל זה מה שהוא, בסופו של דבר: טכנאי משובח. אין לו חוש מינימלי לדרמה. הרי אנחנו חווים כאן סיפור של אדם פשוט שנפל קורבן לגחמה של שלטון רוע שחי וקיים גם היום, במוסקבה. אדם רגיל שפתאום, יום אחד, מואשם בפשעים שהוא לא ביצע, וילדתו ובת זוגו נלקחות ממנו, והוא נכלא. הוא לא מבין מה נפל עליו ככה פתאום.

אבל אנחנו יודעים. כבר הכינו אותנו מראש. עם הכיתובית בהתחלה, ועם המרדף שפתח את הסרט, ויחזור בהמשך. אם יש דבר אחד טוב בסרטיו של סאל (ראיתי בעבר גם סרט אחר שלו. "אנתוני זימר" היה מותחן סביר, עם שחקן אחד טוב במרכזו) זה העבודה שלו עם שחקנים. כאן, ב"קומפרומט", ז'יל ללוש נותן את הנשמה שלו. למרות האימפוטנטיות הבימויית, ללוש, לבדו, מחזיק את הרגש שלי חי ואת העניין שלי בגורל הדמות שהוא מגלם. הוא מצליח לגרום לי להרגיש את ההבנה שמחלחלת לאט אל תוך הנשמה שמישהו כאן תופר לו תיק. ההשערות של למה ומי זה (שאנחנו, כצופים, מבינים מהר יותר מהדמות. ז'רום סאל לא מאוד אינטליגנט בדרך שבה הוא מכניס לכאן פלאשבקים ורמזים עבים למי ולמה) – הכול מחלחל אל נפשה של הדמות הראשית לאט, וללוש, לבדו, לוקח אותי למסע בנפשו של אדם שמקבל מכה חזקה מהחיים, ובהדרגה לומד להערים על הרעים, ולהישאר, בקושי, בחיים.

הדמות הראשית פועלת בערמומיות, בתושייה של אדם עם חוש הישרדות, וללוש מצליח לקחת אותי למסע הזה למרות שהסרט הזה ערוך ומבוים (ומתוסרט) כאילו בשביל אנשים שלא ראו סרט מימיהם (וכן, יש כאן גם סצנת סקס אחת מיותרת. כי ככה זה בסרטים. יש גם סקס). וגם אם המסע הזה מרשים, ז'רום סאל מושך אותו יותר מדי זמן (אני הרי יודע מה הולך להגיע בסוף: המרדף הזה מההתחלה), ואני לא מרגיש מתח בכלל.

הרוסים רעים. הבנתי. ז'יל ללוש מנסה בכל כוחו להכניס קצת אנושיות בתוך סיפור שטחי של טובים ורעים. הוא מצליח, אבל הסרט, בכללותו, לא מאוד מעניין, ארוך מדי, ולא מותח בכלל. נקסט.

איתן ווייץ

ניתן ליצור איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il