מחשבות נפלאות : הביקורת

(שם הסרט במקור: Presque)

לפעמים אני רואה טריילר לסרט, וחושב: נחמד, אבל זניח. זה מה שחשבתי כשראיתי את הטריילר ל"מחשבות נפלאות". בסופו של דבר, השתכנעתי ללכת לראות את הסרט הזה. ובאמת, התוצאה היא גם מה שחשבתי מהתחלה: יפה, מאוד יפה, אבל פורח מהראש (ומהלב) כבר ביציאה מהאולם.

יש ליוצרי הסרט הזה חומר נפלא ביד, ולהרגשתי, הם מבזבזים אותו. הם מאוד קרובים לחומר בו הם עוסקים. שני השחקנים הראשיים כאן הם גם הבמאים, וגם התסריטאים של הסרט הזה. במקום לקרוץ לדוקומנטרי הם עושים סרט עלילתי לכל דבר, עם צילומי נוף של אירופה שמעבירים תחושה של תענוג ואנחות רווחה רבות במהלך הצפייה בקולנוע (בקולנוע!, על מסך קטן הסרט הזה יאבד הרבה מהקסם שלו). יש כאן סיפור על גבר שעוסק במקצוע הקבורה ועל גבר אחר, הסובל משיתוק מוחין, אבל תפקודי ברמה גבוהה (יחסית). שניהם גברים סגורים בתוך שגרה ומוסכמות חיים וחשיבה דוגמטית על החיים, והסרט הזה, בסופו של דבר, הוא קריאה לצאת קצת מהעור של עצמך. לחיות קצת. מותר לך. יותר מכך – זה חיוני להמשך החיים.אבל הסרט הזה נמנע בצורה כמעט קלינית מהבעה של רגש אמיתי. יש כאן טוב לב אינסופי, ורוב הדמויות שבהן פוגשים שני הגברים האלו חייכניות ונעימות וחוגגות את החיים (במיוחד בסצנת מסיבת הרווקות), אבל אלו הן הדמויות שחולפות בחייהם של שני הגברים האלו. הן לא הגברים עצמם. הרי יוצרי הסרט הזה היו יכולים לקרב את האמת לסרט, באמת לדבר על עצמם (אלכסנדר ז'וליין, השותף לבימוי ותסריט ולמשחק, הוא אכן פילוסוף שוויצרי שאכן סובל משיתוק מוחין), אבל הם משחקים גרסה של עצמם, מרחיקים את הרגש ממני. ויותר מכך – רק בסוף הסרט אני מגלה שהמסע הזה שהקברן עושה לטובת אחד הלקוחות שלו הוא, בעצם, מסע אישי עם נגיעה ישירה לחיים הפרטיים שלו. במשך כל הסרט אני מבין שמדובר בנסיעה עסקית בלבד, ולכן, עם כל הנחמדות שכאן, אני לא מרגיש קרוב לדמות ולמה שעובר עליה. זה מאוד חבל, מבחינה תסריטאית, שהסוד הזה מתגלה רק בסוף. חוץ מזה, שלא באשמתו, השחקן הראשי של הסרט הזה, ברנאר קאמפאן, מאוד דומה בחזותו החיצונית לשחקן צרפתי אהוב שנפטר לאחרונה, ז'אן פייר באקרי (ראינו את באקרי, למשל, ב"סה לה וי"). מההשוואה הזאת, קאמפאן יוצא עם ידו על התחתונה (להשוואה, הנה תמונה של קאמפאן. והנה תמונה של באקרי).

מה גם שהסרט הזה מדבר פילוסופיה כל הזמן במקום לחיות את החיים. "מחשבות נפלאות" זה סרט שמסביר את עצמו יותר מדי במילים, ופחות מדי במעשים.

ומצד שני, יש כאן, כמו שכבר הזכרתי, הרבה טוב לב. יש כאן אפילו סצנה נהדרת עם זונה. באירופה המוצגת ב"מחשבות נפלאות", גם עלובי החיים רחוקים מלהיות עלובים. לטוב-לב יש השפעה מסיבית גם על החיים של האנשים הפחות שמחים. וכך שני הגברים האלו, אחד מרוחק מדי, מנומס, מקצועי, שלא מוכן להראות רגש אמיתי, והשני מבין שמצבו גלוי לכל, ולכן לא מנסה אפילו לחיות – שניהם מקבלים הזדמנות לטעום קצת מטעם החיים שנמצא בצד החיים, בצד השגרה, לפני שהם חוזרים כל אחד לחייו שלו עם אנרגיה חדשה, והסרט הזה לא באמת נוגע בי רגשית, כי הוא מתחמק בעצמו מלגעת באמת בעצבים החשופים של הדמויות שלו (הוא מלטף עם טוב לב, אבל לא באמת חושף את רגעיהן הקשים של הדמויות), ובכל זאת, טוב הלב הזה מלטף ונעים כמו נוצה על פני העור. סרט זניח שלא משאיר סימן, ובכל זאת, נחמד.

איתן ווייץ

ניתן ליצור איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il