מאוד רציתי לאהוב את הסרט הזה. יש לי זיכרונות נהדרים מסרטה הקודם של מהא חאג', "עניינים אישיים". סרטה הקודם עירב שחוק ודמע ביד אמן, סיפור את הסיפורים הפרטיים של הפלסטינים תוך דחיקת הפוליטיקה לרקע (אבל לא העלמתה). חשבתי שהקסם של הסרט ההוא יחזור גם כאן.
ולא. "קדחת ים תיכונית" אמנם מחזיר גם לכאן את כשרונה של חאג' כבמאית עם חוש משובח לדרמה (וגם לקומדיה), עם יכולת נהדרת להדריך שחקנים, ועם יכולת מדויקת לקבוע קצב סיפור מהיר וגם רגיש. אבל לטעמי הפעם התסריט מכשיל את הסרט.
הסרט מספר על גבר פלסטיני שחי בחיפה. הוא לא עושה הרבה בחייו, אבל כבר בשלבים הראשונים של הסרט הוא מכריז שהוא מתמודד עם דכאון. יש סצנה אחת עם פסיכולוגית (שלא תחזור במהלך הסרט), ולאחר מכן, הדמות הראשית תחזור ותאמר בהזדמנויות שונות שהיא בדיכאון. מה בדיוק מדכא אותה לא ממש ברור. קשה לי להתחבר לדיכאון הזה אם אני לא יודע מה מפעיל את הגבר הזה. לאחר מכן נכנס גבר נוסף לסיפור. הוא ההיפך מגיבור הסרט. הדיכאוני פסיבי והחבר החדש מאוד פעיל, אגרסיבי. משהו בו קוסם לדכאני, אבל גם לא מגרש את הדיכאון הלא ברור הזה.לפחות פעמיים מחליף גיבור הסרט את הס להמשיך לקרוא ←
לפחות פעמיים מחליף גיבור הסרט את הס להמשיך לקרוא 
איתן 