בעוד שמדינה קטנה במזרח התיכון נמצאת בחרדה, וטילים וחיסולים והרוגים ופצועים בשמחה ובששון, באיטליה אמש היה יום חג של שמחה וששון אמיתיים – יום חג של תעשיית הקולנוע האיטלקי. אמש התקיים טקס חלוקת פרסי דוד די דונטלו של האקדמיה האיטלקית לקולנוע. הטקס היה ענייני, פשוט, בלי שירים וריקודים ושואו. שני מנחים שמחלקים פרסים, ונאומים שברובם לא מוגבלים בזמן. שעתיים וחצי של טקס (זמן שנחשב קצר יחסית), ולמרות שלא היה טקס מלהיב, הייתה הפתעה לא קטנה בסופו.
את המועמדים העיקריים סקרתי כאן עם פרסום רשימת המועמדויות לפני קצת יותר מחודש. אמש, ממש לפני תחילת הטקס, ערוץ Rai1 ששידר את הטקס פרסם שבסוף השבוע הקרוב הם ישדרו בשני חלקים את סדרת הטלוויזיה "חוץ, לילה" של מרקו בלוקיו. הסדרה הזאת הוקרנה בבתי הקולנוע באיטליה, והיתה המועמד המוביל לזכייה בפרסי הקולנוע באיטליה השנה. אבל ככל שהטקס התקדם, "חוץ, לילה" הפסיד עוד פרס ועוד אחד. לרגע היה נדמה לי שהפרויקט הזה, שהיה מועמד ל-18 פרסים, הולך לצאת בידיים ריקות. אבל האקדמיה בכל זאת נתנה לו משהו, וכשמרקו בלוקיו עלה לקבל את פרס הבימוי, חשבתי שהסרט הזה בכל זאת יהיה הזוכה הגדול של הערב.
כשהגיע הרגע המכריע בסוף הטקס, הרגע בו מחולק הפרס הכי חשוב, פרס הסרט הטוב ביותר, שני סרטים היו בתיקו גמור:
"חוץ, לילה" (על פרשת אלדו מורו) זכה ב-4 פרסים: שחקן, עריכה, בימוי, ואיפור.
ו"זרות" (על לואיג'י פירנדלו, ועל אחורי הקלעים של כתיבת "שש נפשות מחפשות מחבר", סרט שראיתי בפסטיבל האיטלקי לפני כשבועיים, וחשבתי שהוא חביב אבל לא מלהיב) זכה גם הוא ב-4 פרסים: עיצוב אמנותי, תלבושות, תסריט מקורי, והפקה.
איתן 