ביקורת על הממשלה? בוגד! שידור של כתבות המטילות ספק בפעולות ראש הממשלה או השרים? חוצפה! צריך להעמיד אנשים כאלו למשפט! לתלות אותם! להרוג אותם!
"בזמן שצפינו" מתרחש בהודו, אבל אם מישהו היה מתרגם את הסרט לעברית, מבלי לשנות ולו מילה אחת, הוא היה מתאים התאמה מושלמת למציאות הישראלית. יש רק הבדל אחד: אני חי בישראל, ואני מכיר טוב מאוד את הנפשות הפועלות. אני יודע בדיוק מי נגד מי. אני לא חי בהודו, לא הייתי מעולם בהודו, ואין לי תכניות לבקר בהודו. מישהו צריך להסביר לי קצת את המציאות שם.והסרט הזה לא עושה את זה.
"בזמן שצפינו" הוא חזרה מעייפת על אותה מנטרה. שוב ושוב ושוב במשך 94 דקות: ד-מו-קר-טיה! אני מכיר את זה טוב מאוד מבלפור. אני לא יודע מה קורה בניו דלהי. הסרט הזה לא מסביר. לא מספר את הסיפור. גיבור הסרט חוזר ואומר (וחוזר וחוזר וחוזר) ש להמשיך לקרוא ←
כשמגדירים סרט כ"אקספרימנטלי", בדרך כלל מתכוונים שהוא לא ממש קומוניקטיבי. "הרף התחתון ביותר" הוא סרט ניסיוני אבל נגיש. ניסיון מאוד מעניין בצורה מקורית של סרט, בערבוב ז'אנרים, אבל בקשר שבין התוכן לצורה יש יותר בעיות.
אני מניח שנור פיבק, הבמאית, מנסה לעבד כאן מקרה של הטרדה מינית שהיא עצמה חוותה בילדותה. היא התלוננה על המקרה שנים ארוכות לאחר מכן, והיה משפט. הסרט הזה הוא שחזור המשפט. אז קודם כל: הסרט הזה לא רק נודד בין דוקומנטרי לעלילתי, הוא לא ממש דוקומנטרי, ולא ממש עלילתי. רוב רובו של הסרט מתרחש בחדר חזרות. אין בנייה של סט. זה לא נראה כמו בית משפט. זאת בעצם קריאה ראשונית של תסריט. יושבים שחקנים מסביב לשולחן, מנסים למצוא את הטון, את ההרגשה של הדמות שהם הולכים לשחק. בינתיים זאת רק התרשמות ראשונית.אבל
נדמה ששתי עורכות הדין כבר נמצאות לגמרי בתוך ה להמשיך לקרוא ←
והסרט הזה לא עושה את זה.
אבל
איתן 