דוקאביב 2023: יוסי שריד

אז מה קיבלנו מכל זה? – שאל איתמר בן גביר את יוסי שריד – נתת להם שטחים וריבונות, נתת להם כל מה שהם רצו, וכל מה שקיבלנו הם טילים וטרור. נתת להם הכול, ומה קיבלנו?, ויוסי שריד ענה – קיבלנו אותך!

אני משתדל להימנע בדרך כלל מסרטי דיוקן של אנשים מפורסמים. אלו הם סרטים שמסתמכים בעיקר על נוסטלגיה. על אהבה של הקהל הרחב לדמות מסוימת, ואין להם ערך מוסף מלבד אותה נוסטלגיה. אבל בשם אותה נוסטלגיה, גם אני הלכתי בשבת האחרונה לראות את הסרט על יוסי שריד. וראה זה פלא – תחת איום טילים וטרור, בצל מלחמה אמיתית שהתרחשה, אולם 1 של סינמטק תל אביב, אולם גדול של מאות מקומות, ביום שבת בצהרים, היה מלא וגדוש. הרבה אנשים (ואני בתוכם) מתגעגעים ליוסי שריד. מבקשים להביע אהבה לדמות שהייתה, שעצבנה, שהצחיקה, שנקטה עמדה לא קונבנציונלית, שראתה לעתיד בזמן שאחרים לא ראו בכלל, אבל גם דמות שהכשילה מהלכים שהיו יכולים אולי כן לעשות את החיים שלנו כאן טובים יותר בשם אותה אידאולוגיה.ואבידע ליבני, במאי ותיק ומיומן (ולא כל כך זקן עדיין), יודע לספר את הסיפור של יוסי שריד, אבל גם לשאול שאלה מרתקת שאין עליה באמת תשובה: האם באמת ניתן ל

דוקאביב 2023: ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר

ובסוף – שקט. דממה של מוות. מועקה כבדה, נוכחת, בתוך שקט רועם של מאות אנשים.

מי אמר שהקולנוע מת. בהקרנה של הסרט "ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר" השבוע בסינמטק תל אביב, מאות אנשים הגיעו. להיזכר. לאהוב מחדש. להיכנס לגרוב. להרכין ראש בפני מוזיקאית שרק התחילה, וכבר נקטפה. מתה. וזה ידוע מראש (אנחנו, הקצת יותר מבוגרים, זוכרים. וחוץ מזה, הסרט מתחיל מהסוף, מהודעת הפטירה), ובכל זאת, כשמגיע הרגע, בסוף הסרט, השקט של מאות אנשים באולם הקולנוע היה משתק. שקט של אנשים שלקחו את החוויה הזאת ללב. בבת אחת.וזאת עדות לעד כמה יוצרות הסרט הזה הצליחו לזקק דמות ייחודית לכמעט שעה וחצי, להחיות אותה ולו לרגעים בודדים בצורת תמונות וצלילים. סרט. שרון לוזון ואביגיל שפרבר מספרות בסרט הזה על אישה צעירה ש