דוקאביב 2023: ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר

ובסוף – שקט. דממה של מוות. מועקה כבדה, נוכחת, בתוך שקט רועם של מאות אנשים.

מי אמר שהקולנוע מת. בהקרנה של הסרט "ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר" השבוע בסינמטק תל אביב, מאות אנשים הגיעו. להיזכר. לאהוב מחדש. להיכנס לגרוב. להרכין ראש בפני מוזיקאית שרק התחילה, וכבר נקטפה. מתה. וזה ידוע מראש (אנחנו, הקצת יותר מבוגרים, זוכרים. וחוץ מזה, הסרט מתחיל מהסוף, מהודעת הפטירה), ובכל זאת, כשמגיע הרגע, בסוף הסרט, השקט של מאות אנשים באולם הקולנוע היה משתק. שקט של אנשים שלקחו את החוויה הזאת ללב. בבת אחת.וזאת עדות לעד כמה יוצרות הסרט הזה הצליחו לזקק דמות ייחודית לכמעט שעה וחצי, להחיות אותה ולו לרגעים בודדים בצורת תמונות וצלילים. סרט. שרון לוזון ואביגיל שפרבר מספרות בסרט הזה על אישה צעירה שחיה בווליום גבוה. כל הזמן. הרגישה דברים בעוצמות חזקות מאוד. אהבה מאוד. כתבה סוער (מילות שיריה חודרות דרך מנהרת הזמן שהיא הסרט הזה) וניגנה סוער (הביצוע של "קסם על ים כינרת" סחט מחיאות כפיים באולם הקולנוע בהקרנה שבה הייתי).

הסמים לא היו הבעיה. הם היו הסימפטום. כמו הפגיעה בעצמה. כמו הדברים הטובים והפחות טובים, ענבל פרלמוטר, לפי הסרט הזה, היתה צריכה להיות במודעות רגשית כל הזמן. כל הזמן. זה ניכר במוסיקה שלה, בציורים שלה (שמשובצים בסרט בעוצמות חזקות), ובציטוטים הנרחבים מהיומן שלה. העריכה של הסרט יודעת להחזיק את הרגש חי במשך שעה וחצי, גם אם הוא רוב הזמן בעוצמה חזקה מאוד. הסרט הזה יודע לספר על האבא, שכנראה היה כולא הברקים שלה, ועל האובדן שלו שכנראה היה המכה שממנה היא באמת לא התאוששה. האקסים והאקסיות שלה כולם מדברים עליה באהבה, גם אם למילה "אקס" או "אקסית" יש לפעמים מטענים שליליים, כי האנרגיה של ענבל פרלמוטר, כפי שמשתקפת בסרט הזה, הייתה סוחפת.

"אם זה נגמר" יודע לתאר את ענבל פרלמוטר כדמות טראגית עם מוות ידוע מראש. אולי זה נכתב בגורלה עם מות אביה. אולי גם הוא לא היה יכול למנוע את זה אם היה חי. כל ניסיונותיה (והסרט מתאר את הניסיונות הכואבים האלו) להיגמל, להשתנות – כל אלו כנראה נידונו מראש להיכשל. אז מה שנשאר הוא המורשת המוסיקלית שלה. הסרט הזה אפילו הזכיר לי שיר אחד שלה שיש לי בבית, ומזמן לא שמעתי אותו.

מעבר לנוסטלגיה ומעבר לקידה בפני זמרת רוק שנקטפה הרבה יותר מדי מוקדם, הסרט הזה מתאר ברגישות ובאהבה אישה שאולי לא היה לה מקום על פני כדור הארץ הזה. אישה שהיתה צריכה על בסיס קבוע גירוי רגשי מואץ, ולא מצאה מנוח, עד שהמנוח מצא אותה. עם כל קצב הרוק הסוער, זה סרט עצוב ומרגש, שמספר על אישה, זמרת רוק, אבל גם דמות טראגית עם סוף בלתי נמנע.

איתן ווייץ

ניתן ליצור איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il