דוקאביב 2023: ליל כלולות

איזה סרט מעצבן, בחיי. פספוס עצום של נושא מרתק.

בתחילת הסרט יושבים כמה שחקנים אל מול מצלמה. מיד מגיע ההסבר: "ליל כלולות" דן בנושא שהוא מעין טאבו בחברה החרדית. לצורך הסרט נגבו עדויות מכמה וכמה דמויות, אבל הן לא יכולות להיחשף, אז השחקנים יביאו את העדויות האלו למסך בשמם. חשבתי: Fair Enough. מקובל עלי.

השימוש שהסרט הזה עושה בשחקנים הוא מינימלי עד כמעט לא קיים.

למעשה, הסרט הזה, במקום לספר על חוויית הגבר החרדי הצעיר והאישה החרדית הצעירה לפני, תוך כדי, ומיד אחרי החתונה, הוא יותר מספר לי על העולם החרדי, ולא על האנשים שממלאים את העולם הזה. התמונות שמלוות את סיפורי האנשים האלו לפעמים קשורות לנאמר, ולפעמים לא, והן כאן יותר כדי ליצור עולם חרדי, שיש בו חתונות, אבל גם הכנת חלות, ויש בו לימודי תורה, אבל גם חדרי ייחוד.

המון המון דיבורים יש בסרט הזה, אבל הם לעולם לא משויכים לאדם מסוים. הם הרי לא יכולים להיחשף. אז יש טשטוש התמונה. או צילום מהגב. או צילום של אוזן, או של שיער. הכול בכל דרך, רק לא לחשוף את הדובר או את הדוברת. אז בשביל מה הבאת שחקנים?

אה, אז ככה: מדי פעם יש פאוזה, והשחקנים שואלים את הבמאית שאלות. כאלו שיעזרו להם לבצע את התפקיד שלהם טוב יותר. והבמאית (החרדית) מסבירה להם (ולנו) את העולם החרדי. בשביל זה הם שם. בשביל זה כל הסרט כאן: כדי להסביר לי, החילוני, את העולם הזר והמוזר הזה שנמצא ממש מעבר לכביש. אבל אם אין כאן באמת דמויות, אז אין לי דרך להבין את האנשים שבו.כל כמה דקות יש כיתובית: משה, בן 37, גרוש  ואבא לשניים; או: חנה, בת 42, נשואה, אימא לחמישה. המון משה וחנה כאלו עוברים בסך, קולם (או קול של שחקנים. לא יודע) נשמע, ממלא את הסרט ב להמשיך לקרוא

דוקאביב 2023: שיחה נכנסת

אחד הסרטים הכי טובים שראיתי בשנים האחרונות היה סרט קטן-גדול מדנמרק שנקרא "האשמים" (עשו לו גם רימייק אמריקאי. ראיתי רק את המקור המצוין. הנה הביקורת שלי). בסרט ההוא, טלפן במוקד חירום של המשטרה מקבל שיחה מאישה שנחטפה, ובמהלך הסרט הוא מנהל את האירוע. הסרט הדני לעולם לא יוצא משני החדרים בהם הוא מתרחש, ובעזרת פיתולי תסריט חכמים ומפתיעים, צילום רגיש, עריכה חכמה, ומשחק מצוין של שחקן אחד ויחיד – "האשמים" הוא סרט מתח מעולה.

כל כך הייתי רוצה שיוצרי "שיחה נכנסת" יראו את "האשמים". אולי הם היו מקבלים רעיונות איך לטפל בסיפורים שהם מביאים למסך. כי כל מה ש"האשמים" עשה מצוין, "שיחה נכנסת" עושה הפוך. ובכך הוא מחרב סרט עם פוטנציאל אדיר.אלמנט קריטי ב"האשמים" שנשבר בדוקו הישראלי הזה ומקלקל את הכול כאן הוא אחידות הזמן והמקום. יש טלפן. יש חדר. ויש אדם בצד השני של הקו. זה כל מה שצריך. להישאר עם הסיטואציה. אבל "שיחה נכנסת" יוצא ונכנס, חותך את ה להמשיך לקרוא