דוקאביב 2023: הכת שבקצה העולם

(שם הסרט במקור: AUM: The Cult at the End of the World)

מעולם לא הייתי ביפן, ואין לי כרגע תכניות לנפוש שם. עם זאת, את הסיפור הזה מהחדשות אני זוכר (באופן מעורפל משהו): פעם מישהו שיחרר גז סארין ברכבת התחתית של טוקיו, מה שגרם לפיגוע רב נפגעים. כשהגיע לדוקאביב סרט שמנסה להרחיב את היריעה סביב לפיגוע הלא שגרתי הזה, חשבתי שיהיה מעניין לראות.

אז הסרט אכן מעניין. אבל הוא לא ממש סרט טוב.

ראשית, מדובר ביצירה של שעה ו-46 דקות. זה לא שהסרט הזה משעמם (הוא לא), אבל העריכה כאן מקלקלת מאוד את חוויית הצפייה. בכלל, נדמה לי שלא ממש מדובר בסרט, אלא יותר בכתבת תחקיר. ככתבה אינפורמטיבית, מדובר ביצירה לא רעה, מעניינת (אם כי, שוב, ארוכה מדי). כסרט – אין כאן דמויות שיובילו את הסיפור, והסרט קופץ מנושא לנושא מבלי למצות שום אלמנט דרמטי. מה גם של"כת שבסוף העולם" יש ביד אוצר, קלף קטלני בשרוול, והסרט הזה מבזבז אותו – יש כאן אינסייד אינפורמיישן. אדם שהיה יד ימינו של מנהיג הכת. הוא דובר אנגלית רהוטה (ויפנית, כמובן), והוא אחד מהדוברים כאן (רק אחד מהם. חבל שלא המרכזי שבהם). הרגע בסוף הסרט שמראה איפה אותו אחד היום היה צריך להיות רגע של תסכול אצל הצופים – איך יכול להיות שאדם שהיה חבר בכיר בכת שעשתה דבר קיצוני כל כך יהיה חופשי היום לעשות אולי את אותו הדבר?אבל הסרט הזה בעיקר מתפזר לכל מיני כיוונים, בעיקר מזיז את הסיפור קדימה, מבלי לרכז את תשומת הלב שלי בשום אספקט. את ההתחלה מוביל עיתונאי בריטי שהתיישב ביפן. הוא נעלם מהסרט די מהר, וחוזר אליו רק מדי פעם. יש גם עיתונאי יפני שכתב כתבות ביקורתיות כלפי הכת, ובשלב מסוים הוא נעלם. הכת העלימה אותו. וגם הסיפור הזה מתמוסס ונעלם. הסרט הזה מחליף את נקודת ההובלה מדי פעם, כשכל פעם שזה קורה, העריכה עוצרת רגע כדי לספר לי בקצרה על ההיסטוריה של אותו דובר או דוברת. זה מרגיש לרגעים כמו מישהו שמספר בדיחה, ואז עוצר ואומר: כדי להבין את הפאנצ'ליין אני צריך להסביר לכם גם ש…

מה גם שנדמה שיש כאן כמעט ניסיון לתרץ את מעשי הטרור האלו, בלי באמת להראות את הקשר הסיבתי: מספרים לנו שבשנות ה-90 יפן סבלה ממצב כלכלי רעוע. מספרים לנו שבכלל, הדור שנולד לאנשים שספגו השפלה בעקבות ההפסד במלחמת העולם השנייה היו מנוכרים להוריהם, מה שהוביל לניסיונות למרוד בהם. מספרים לנו שמנהיג הכת סבל מראייה לקויה מאוד, וכתוצאה מכך, מיחס משפיל. ומספרים לנו שבעצם התקשורת אשמה: היא העלתה את מנהיג הכת לסטטוס של סלבריטי (כולל אינסרט מראיון עם טקאשי קיטאנו), וסלחו לו על הרבה דברים בעקבות פרסומו. ומספרים כל מיני דברים, אבל אין התמקדות במישהו או משהו ספציפי שיוביל את המעורבות הרגשית שלי בסיפור.

וכך אין ממש חקירה מתמשכת למעללי הכת, ואין הבנה של מה שקרה שם מתוך המשתתפים בה, ואין הבנה של מה שקרה שם מתוך איזושהי נקודה אחת עיקרית. ובכלל, הסרט, כצפוי, מתחיל מהדיווח החדשותי של אותו אירוע קטלני, ואז חוזר אחורה אל ימי בראשית הכת. כשחוזרים חזרה אל אותו יום גורלי, במקום לבנות ציר מתח נרטיבי שמפרט בדיוק איך הכול התרחש באותו יום, נדמה שהיוצרים כאילו חושבים: טוב, אז אתם זוכרים שהפיגוע הזה התרחש, נכון? הרי הזכרנו אותו בהתחלה. אין צורך לספר שוב…

בקיצור, אכן מדובר בסיפור מעניין, רק שההרגשה שלי היא שיש כאן מבט קר וחיצוני על משהו שטלטל את חייהם של מאות ואלפים, ואני לא מרגיש מעורב רגשית בחיים של אף אחד מאלו. סיפור מעניין, אבל לא סרט של ממש, אלא יותר תחקיר ללא נקודת מבט מרכזית.

איתן ווייץ

ניתן ליצור איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il