הילד מגן עדן: הביקורת

(שם הסרט במקור: ولد من الجنة)

לפעמים זה תענוג לגלות במאי וללכת איתו יד ביד עם כל סרט חדש. לפני כמה שנים ביקרתי בפסטיבל הקולנוע בסידני, אוסטרליה, וראיתי סרט של במאי שוודי ממוצא מצרי. אהבתי את "רצח במלון הילטון על הנילוס". ואז הוא עשה סרט בשביל המכונה ההוליוודית, אבל גם את "חוזה מסוכן" אהבתי. בשנה שעברה הוא היה בפסטיבל קאן עם "הילד מגן עדן", ועכשיו הסרט הזה מגיע גם לישראל. הוא קצת כמו הסרט שלו על הרצח במלון הילטון, כלומר, סרט שוודי שמתרחש במצרים ומדבר ערבית, ועוד כלומר, גם זה סרט שמעביר ביקורת חריפה גם על הממסד הדתי וגם על הממסד הפחות אדוק ששולט במדינה, וכלומר שלישי, גם כאן רואים את הכישרון של טאריק סאלח, הבמאי, גם אם "הילד מגן עדן" מעט פחות טוב מסרטיו הקודמים.

אני אתחיל ואומר שמדובר בסרט מרתק. מהלכי העלילה מאוד מעניינים, חופרים עמוק יותר ויותר אל תוך שחיתות בקנה מידה לא יאמן, והסרט הזה לא חס על אף אחד מהצדדים המעורבים. אבל מה שעמד לזכותו של סאלח בסרטיו הקודמים, לטעמי, הוא הקצב האיטי בו הוא הוביל את הסיפור. הפעם, ב"ילד מגן עדן", נדמה לי שנגמרה לסאלח הסבלנות.

בשני סרטיו הקודמים השתמש סאלח בקצב איטי כדי לתת לי להרגיש את הדמות הראשית, וכשקורים דברים, להרגיש את אותם דברים ביחד איתו, להרגיש נדהם ביחד עם הדמות הראשית מעומק השחיתות ואובדן המוסר הטוטאלי של העולם הסובב אותו. הפעם הדרך אצה לסאלח. אמנם יש לסרט הזה אקספוזיציה קצרה שאכן מכתיבה קצב איטי, אבל עם הגיעו של גיבור הסרט לעיר, הרבה דברים מתרחשים, ולא נותנים לי שהות להרגיש את ההשפעה של הדברים האלו על גיבור הסיפור.כי הנה יש אימאם גדול שמת. כל הסרט הוא בעצם מאבק הירושה. אבל מי הוא אותו אחד שמת? הסרט לא באמת נותן לי להרגיש את זה. אני יושב ביחד עם הדמות הראשית בחצר גדולה, מקשיב לדרשה שלו. ועוד לפני ש