לופר באנימציה

מחרתיים מגיע למסכים "לופר". סרט מתח-מדע-בדיוני שהולך לעשות ביזנס מצוין בהתחלה, ואח"כ – מי יודע. אני התאכזבתי ממנו, אבל יכול להיות שאני אהיה במיעוט (או שלא). בינתיים מסע יחסי הציבור (המוצלח מאוד) מוסיף עוד נדבך מרשים: גרסת אנימציה של הטריילר.

ריאן ג'ונסון הוא במאי של לונה פארק. חלק מהכשרון שלו ניכר גם ב"לופר", וגרסת האנימציה של הטריילר היא לונה פארק בפני עצמה. אנשים ישבו באולפן ויישמו טכניקות אנימציה שונות על צילומים קיימים מתוך הטריילר. ואם עד עכשיו לא השתכנעתם ללכת ל"לופר" ביום חמישי, זה כנראה ישכנע אתכם. ממתק נפלא לעיניים, לפני שהולכים לישון שינה ארוכה של יום כיפור. אחרי יום כיפור יש Looper day.

אני אמנם התאכזבתי מהסרט עצמו, אבל אהבתי את כל מה שמסביב. הנה משהו מרהיב מה"מסביב".

להמשיך לקרוא

טעה, טעו, טועים: הדיקטטור. גדול.

חוץ ממני, גם אתרים נוספים העלו בסוף השבוע ביקורות על "הדיקטטור". בשלוש הביקורות שקראתי (אצל יאיר רוה, ושל דובדבני ואבנר שביט) הועלה זכרו של צ'רלי צ'פלין. מישהו בעיתון "הארץ" לקח את העניין ברצינות רבה מדי:

וא-פרופו טעויות משעשעות, להמשיך לקרוא

להיות אנת'וני הופקינס

קצת נעלם לנו, אנת'וני הופקינס. שחקן משובח שעושה בחירות לא תמיד ראויות. בימים אלו מצטלם הופקינס לפרויקט מסקרן במיוחד עם השם (הזמני, אני מקווה): "אלפרד היצ'קוק וצילומי 'פסיכו'". הופקינס מופיע בתפקיד היצ'קוק (במה שכבר אפשר להמר שיביא לו מועמדות נוספת לאוסקר ב-2014). הלן מירן מגלמת את אשתו. סקרלט ג'והנסון (שחקנית שאני מאוד מסמפט) מופיעה בתפקיד ג'נט לי.

אחרי שהופקינס יסיים לצלם את הפרויקט המסקרן הזה, הוא חתום על צילומי "ת'ור 2" (שממש לא מעניין אותי), ואח"כ הוא יצטלם לסרט ההמשך ל RED (שכן מעניין אותי),  סרט הפעולה הסופר-מופרך שמאוד נהניתי ממנו לפני כשנה (עם ברוס ויליס, מורגן פרימן, ושוב – הלן מירן).

התפקיד של היצ'קוק הוא הרציני והמעניין של הופקינס מזה זמן רב, והוא כנראה להמשיך לקרוא

43 דקות עם וודי אלן

הנה משהו מעניין שמצאתי: ראיון רציני וארוך עם וודי אלן, שהועלה לרשת לפני כחודש וחצי. וודי אלן מדבר על החשיבות של קומדיה בפרט ואסקפיזם בכלל בחיינו, על זמנים טובים בניו יורק של פעם (עם אפיזודה משעשעת על פליני), על נדודיו בעולם בשנים האחרונות (משנת 2005 הוא עשה סרטים באנגליה, ספרד, צרפת, ועוד מעט יגיע הסרט האיטלקי שלו. היום קראתי, אגב, על מגעים לסרט הבא שלו, שאולי יתרחש בקופנהאגן), ועל הנושא המרכזי של "חצות בפריס" – תור הזהב, והאם הוא באמת היה זהב, או שמדובר רק בנוסטלגיה אל העבר. הוא גם עונה על שאלה מעניינת: האם דמויותיהם של פיצג'ראלד ודאלי ב"חצות בפריס" נבנו כפי שהם זכורים, או כפי שהם היו באמת?. לבסוף הוא גם משבח את אואן ווילסון.

כמה הערות לפני שתלחצו Play:

להמשיך לקרוא

אוסקר 2012: ההימורים

אז זהו. הגיע הזמן. גם אני רוצה לשחק במשחק הזה. עוד פחות משבועיים האוסקרים. הגיע הזמן לשים את הקלפים על השולחן.

אני אוהב לחשוב על האוסקרים כעל שילוב של איכות ומסחריות. הרי יש אין ספור דוגמאות לסרטים שזכו למרות שהיו סרטים טובים מהם ברשימת המועמדים. אבל יש גם את אפקט הקמפיין. למי יש אורך נשימה יותר גדול להתמיד בקמפיין עד לרגע האחרון. ומצד שני, אם לא היה בסרטים המועמדים איזשהו ערך קולנועי, הם לא היו מועמדים מלכתחילה. כך שזה בכל זאת מרתק אותי, מירוץ הסוסים הזה.

כבר כתבתי ואמרתי את זה כמה פעמים השנה: המירוץ השנה הוא מירוץ של סוס אחד. אין לו מתחרים. קוראים לו "הארטיסט". בפעם המי יודע כמה מוכיחים האחים ויינסטין את מגע הקסם שלהם. הם הצליחו לקחת סרט לא אמריקאי, שחור-לבן, ואילם, להפוך אותו להצלחה מסחרית, ולמועמד המוביל לזכיה באוסקרים. והם גם הצליחו לשמור את הקמפיין בחיים כבר קרוב לשנה. הבכורה של "הארטיסט" היתה בפסטיבל קאן, באביב שעבר. זה מאוד לא פשוט למשוך קמפיין אפקטיבי למשך כל כך הרבה זמן. סרטים אחרים שהיו אמורים להתמודד עם "הארטיסט" על האוסקר נשחקו בדרך ("מאניבול", "החפרפרת", "העזרה"), או שפשוט היו לא מספיק טובים, והמירוץ שלהם נגמר עוד לפני שהתחיל ("ג'יי אדגר"). כך שבסופו של דבר, "הארטיסט" נשאר לבד. היחיד שעוד יכול אולי, בסיכוי פעוט, לדגדג את "הארטיסט" הוא "הוגו". הוא זוכה להערכת המבקרים, והוא בידיים של במאי ותיק ואהוב (מרטין סקורסזי), אבל הדיבור סביב "הארטיסט" הוא כל כך חזק, שקשה לי לראות את "הוגו" אוסף משהו חוץ מפרסים בקטגוריות זניחות.

משונה במיוחד הוא הסיפור של "קרוב להפליא ורועש להחריד". הסרט החדש של סטיבן דאלדרי היה אמור להיות מזללת פרסים. אבל הוא נכנס למירוץ בשלב מאוחר מדי, והביקורות המעורבות שהוא זכה להן קברו את הסיכוי שלו. לא היה זמן לקמפיין לעשות בקרת נזקים. ובכל זאת הוא הצליח להיכנס לרשימת המועמדויות – כמועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, ולפרס שחקן המשנה (מה שמוכיח בעיניי שאם הסרט היה יוצא קודם, הוא גם היה משיג יותר). בשורות הבאות אני מגיש את ההימורים שלי לפרסים השנה. אני בדרך כלל רע בהימורים, ובשנים שעברו קלעתי בול ב-12-14 קטגוריות מבין ה-24. השנה אני מעריך שאקלע נכון ליותר, אבל זה גם לא חוכמה, בשנה שיש בה רק מתמודד אחד, בעצם.

והזוכים באוסקר, לפי הערכתי, בשנת 2012, הם:

סרט: להמשיך לקרוא