סרט קצר: רגע אחד (ז'ירי מנזל)

הפעם משהו באמת יפהפה.

בשנות ה-80 הייתי ילד. אל מסכי הקולנוע הישראלים הגיעה קומדיה צ'כית בשם "כפר קטן שלי". הלכתי לראות. אני זוכר אותה כסרט חביב, משעשע, מצחיק, ובעיקר – חם ואנושי. שנים לאחר מכן למדתי שבמאי "כפר קטן שלי", ז'ירי מנזל, הוא מחשובי הבמאים האירופים. בשנת 1968 הוא אפילו זכה באוסקר על סרטו (הנפלא) "רכבות נשמרות היטב".

הבמאי הצ'כי הנהדר הזה עדיין חי היום (הוא בן 74), אבל הוא כבר כמעט ולא יוצר. סרטו האחרון (והמקסים, והמצחיק, והחריף מאוד) "אני שירתתי את מלך אנגליה" נוצר ב-2006, ומאז מנזל כנראה בפנסיה. ועל זה, פחות או יותר, הסרטון הקצר של היום.

במסגרת פרויקט הסרטים הקצרים בבלוג שלי אני פשוט מחפש ברשת סרטים קצרים של במאים מפורסמים. אל הסרט הזה הגעתי בחיפוש מקרי, והוא שבה אותי בשקט שלו, ובעיקר באהבת האדם שלו. אין בו ממש סיפור: איש מבוגר מביט לאחור על חייו, מסכם אותם. זהו, פחות או יותר. אבל זה כל כך יפה, פיוטי אפילו.

ואז חקרתי קצת. "רגע אחד" הוא חלק מפרויקט מקבץ סרטים קצרים של במאים שונים מ-2002 שנקרא "מבוגר בעשר דקות: הצ'לו". את חלקו שלו הקדיש מנזל למחווה לרודולף ז'רוסינקי, שחקן צ'כי ותיק ומכובד שנפטר ב-1994 (הוא הופיע גם בסרטיו הקודמים של מנזל, ביניהם גם אותו "כפר קטן שלי"). "רגע אחד" בנוי כולו מקטעי ארכיון של סרטים בהם הופיע ז'רוסינקי. מנזל ערך אותם לכדי הרהור אוהב על החיים, על הקולנוע, ועל האדם. בשקט המשולב בשובבות הצ'כית הידועה מנזל מציג איש מבוגר המסתכל לאחור על חייו, ובאותה נשימה מביע אהבה וכבוד לאדם אחד שעבר ברחובות חייו שלו עצמו.

"רגע אחד" הוא סרטון קצר (עשר דקות) מלא השראה. מושלם להפסקת קפה שקטה. להמשיך לקרוא

סרט קצר: המעלית (רוברט זמקיס)

בשבוע שעבר הועלה לרשת הטריילר לסרטו החדש של רוברט זמקיס, "טיסה". האיש שהחל כתלמידו ובן חסותו של סטיבן ספילברג פיתח עם השנים קול משלו (סטיבן ספילברג עצמו נתן קרדיט לזמקיס על הסצינה הזו מתוך ET). טרילוגיית "בחזרה לעתיד" היתה עדיין תחת הכותרת "סטיבן ספילברג מציג". "פורסט גאמפ" היה כבר של זמקיס. הסרט המעניין האחרון לטעמי של זמקיס היה Cast Away (בעברית מפיצית: "להתחיל מחדש"). ההתחלה והסוף שלו היו פרסומות ארוכות ל-Fedex, אבל החלק הארי שלו היה התמודדות מרתקת עם קולנוע של איש אחד, שחקן אחד, פחות או יותר בלוקיישן אחד, במשך כמעט שעתיים. טום הנקס היה מועמד לאוסקר גם על זה (אבל הוא לא זכה הפעם).

בשנות ה-2000 ניסה זמקיס את מזלו בטכנולוגיה מתקדמת. שלושת הסרטים שהוא עשה בעשור האחרון נעזרו בטכניקת Motion capture. שניים מהם היו סרטי ילדים-חג מולד במוצהר, ואחד מבוסס קומיקס – כלומר, שלושתם עסקו בנושאים שפחות מעניינים אותי, ולכן לא ראיתי. נדמה שבסרטו החדש חוזר זמקיס לעשיית קולנוע יותר קונבנציונלי (וזה לא אומר ללא אפקטים. הרי גם פורסט גאמפ נפגש עם נשיאי ארה"ב לשעבר בעזרת אפקטים ויזואליים חדשניים לזמנם).

לכבוד זמקיס נברתי ברשת, ומצאתי את סרט הגמר שלו כסטודנט לקולנוע מ-1972. "המעלית" אמנם לא כל כך מגובש מבחינת סגנון – הוא נע איפשהו בין מבט אירוני/הומוריסטי על חיי ברוקר לבין סרט אימה היצ'קוקי עם אלמנטים של אקספרסיוניזם גרמני – אבל ההיקסמות של זמקיס מטכנולוגיה בשילוב עם מבט הומאני ואנושי על הבריות מופיעה כבר כאן.

הסרט עצמו קצרצר – כ-7 דקות, ללא דיאלוג, והוא עוקב אחרי להמשיך לקרוא

סרט קצר: חבוי בספרים (אנדרי צוויגניאצב)

בשנת 2003 פרץ לתודעה העולמית שם חדש ומרגש. אנדריי שם-משפחה-בלתי-אפשרי. סרט הבכורה הנפלא שלו, "השיבה", זכה באחד הפרסים הכי מכובדים בעולם הקולנוע, פרס "אריה הזהב" בפסטיבל ונציה היוקרתי. מאז הוא ביים עוד שני סרטים (שלא ראיתי). מהתגובה הביקורתית  אליהם הבנתי ששניהם היו מאוד יפים, אבל שניהם היו רחוקים מהשיא היפהפה, המסתורי, והמרגש שהיה "השיבה".

בין לבין זומן הבמאי הרוסי הכשרוני הזה לתרום מזמנו לפרויקט "ניו יורק, אני אוהב אותך" (בקרוב יגיע הפרויקט הזה גם לירושלים). שורה של במאים מפורסמים מרחבי העולם ביימה כל אחד סרט קצר בניו יורק, והאוסף קובץ לסרט אחד ארוך שחוגג את העיר (ושלא זכה להצלחה יוצאת דופן). הסרט של ידידנו הרוסי נשאר בסופו של דבר על רצפת חדר העריכה, ולא הופיע בגרסה הסופית של הסרט. אבל הוא נמצא ב Youtube. ודגתי אותו משם.

צפייה בסרטון הקצר הזה (9 דקות) שולחת מיד אותי חזרה אל להמשיך לקרוא

סרט קצר: משימה אפס (קת'רין ביגלו)

זה שעשוע חביב להעביר את הזמן.

בדצמבר השנה יגיע למסכים הסרט החדש של קת'רין ביגלו. בשיתוף פעולה נוסף עם מארק בול, התסריטאי שכתב "מטען הכאב", סרטה האחרון של ביגלו, שגם הביא לה את האוסקר, הסרט החדש יעקוב אחרי הריגתו של אוסמה בין לאדן. במקור קראו לסרט "להרוג את בין לאדן", אבל שמו שונה ל"שעת אפס חשוכה".

באופן אישי אני פחות מתלהב מסרטי פעולה עמוסי ארדנלין, והחומר שביגלו התעסקה איתו במשך השנים פחות עניין אותי. אבל "מטען הכאב" הוא כבר סיפור אחר. סרט מורט עצבים ומרתק, שבעיניי הוא גם אמירה פוליטית חתרנית, שיצאה נגד הקו השולט של "בוא נוציא את בחורינו האמיצים מעירק". "מטען הכאב" בעיניי היה פצצת אדרנלין שגם גרמה לי לחשוב שיש לא מעט בארה"ב שאמנם לא ששים לקרב, אבל גם מאמינים שהצעירים האלו לא מתים לשווא. יש להם עבודה לעשות, והם עושים אותה.

הסרט ההוא גרם לי לצפות בכליון עיניים לפרויקט הבא שלה, והוא יגיע בסוף השנה הזו. בינתיים, הנה אטיוד קצרצר. סרטון שמומן  ע"י פירלי, והוא בעצם פרסומת באורך 8 דקות לצמיגים, אבל הוא גם מרדף מכוניות אחד ארוך, עם אחת, אומה ת'ורמן, בתפקיד הראשי, ועם אחת, זוכת האוסקר קת'רין ביגלו מאחורי ההגה של הבימוי (ועם אחד, יאנוש קמינסקי, הקבוע של ספילברג, על הצילום).

איכות התמונה לא משהו, אבל לסרט קצרצר עם יריות, מרדפים, אומה ת'ורמן, ומכונית אחת שבנים יזילו עליה ריר – זה מספיק

למקומות, היכון, צא להמשיך לקרוא

סרט קצר: אפילוג (טום טיקוור)

אחרי "דוברמן", מצאתי עוד סרט קצר גרמני. הפעם לא 4 דקות, אלא 12 דקות, והפעם עם דיאלוג (בגרמנית, מתורגם לאנגלית).

בסוף שנות ה-90 הגיע "RUN לולה RUN". פצצת אנרגיה סוחפת וחכמה. עבודה מטריפה של תסריט ספירלי, צילום מרשים, ומוסיקה משכרת. כמה שנים לפני כן טום טיקוור, הבמאי של "RUN לולה RUN", ביים את "אפילוג". מי שמכיר את הסרט על לולה, הבחורה עם השיער האדום, יוכל לראות בסרט הקצר שכאן אלמנטים שיבואו אחר-כך לידי ביטוי בסרט הארוך: גם כאן הצילום מפואר ומרשים, גם כאן העבודה עם מוסיקה נוכחת מאוד, וגם כאן יש משחק עם דרכי הסיפור הקולנועי הקונבנציונלי.

האמת שמאז אותו סרט, לא הצליח טיקוור לשחזר את ההצלחה ההיא: "הנסיכה והלוחם" היה מרשים, אבל קצת ארוך מדי, את "שמיים" אני באופן אישי אהבתי, אבל אף מבקר קולנוע לא יכול היה לראות את חזונו של קישלובסקי הפולני ז"ל (שכתב את התסריט) הופך למשהו מאוד לא ברוחו של הבמאי המנוח, את "בושם" אף אחד לא אהב (לא ראיתי), ו"הבנק" היה סרט פעולה יבש למדי, למרות שגם בו היתה סצינה אחת לא קצרה שהדביקה אותי לכיסא. לצערי לא ראיתי את "3", סרטו האחרון, אבל שמעתי כמה דעות מאוכזבות בהקשרו מאלו שכן ראו.

אולי השנה יוכל טיקוור לשוב סוף סוף לפורמה. סרטו החדש (אותו ביים בשיתוף משפחת וושאוסקי, שאחראים ל"מטריקס") מתוכנן כרגע לצאת למסכים (בארה"ב) בתחילת דצמבר. מדובר בפרויקט אמביציוזי במיוחד שנקרא "ענן אטלס" (עפ"י ספר באותו השם), והוא יספר שישה סיפורים שונים המתפרסים על פני מאות שנים, שישפיעו אחד על השני (נשמע לי כמו גרסת מאות-המיליונים של "השעות", אבל מה אני מבין). טום הנקס, האלי ברי, סוזן סרנדון, יו גרנט, ועוד הרבה אחרים ייקחו חלק בפרויקט המסקרן הזה. אז עד דצמבר 2012, אני מחזיר אתכם לתחילת שנות ה-90, לפרולוג.

אז הנה האפילוג

להמשיך לקרוא

סרט קצר: דוברמן (פלוריאן הנקל פון דונרסמארק)

בשנת 2006 הגיע מגרמניה במאי אלמוני בשם פלוריאן הנקל פון דונרסמארק, ובסרטו הראשון (הראשון!) הצליח לא רק לסחוף קהלים ברחבי העולם, אלא אפילו לקחת אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. לסרט קראו "חיים של אחרים". אמריקה, כדרכה, מחרבת קריירות של מצליחנים אירופים. פון דונרסמארק התברבר עם הפרויקט השני שלו, ובסופו של דבר, "התייר" היה סרט בינוני מאוד.

את הסרט הקצר (4 דקות) של היום ביים פון דונרסמארק הרבה לפני האוסקר. זה מתחיל כמשהו קומי ומשעשע, ומהר מאוד הופך לסרט מתח מפחיד. וזה רק 4 דקות. הסרט גרמני, אבל אין בו דיאלוג. צפייה נעימה. להתראות מהצד השני של האימה. להמשיך לקרוא

סרט קצר: קלוז-אפ, היום הראשון (נני מורטי)

בפוסט מאתמול, יאיר רוה קישר לבלוג קנדי שכתב על בית קולנוע שסגר את שעריו בטורונטו. מדובר בבית קולנוע שהקרין סרטי ארט-האוס, משהו שונה מהבלוק-באסטרים האמריקאים. ודווקא הוא סוגר את שעריו. יש לא מעט קהל גם לסוג הסרטים האלו, אבל לא כל כך הרבה מקומות לראות אותם. אנחנו מכירים את זה גם בארץ: בשנים האחרונות נסגרו לא מעט בתי קולנוע גם בפרברים וגם בתל אביב.

הסרטון הקצר של היום מדבר על זה: איך למכור סרטים שלא מהזרם המרכזי. במאי הסרט הוא נני מורטי. הסרטון בן 6 הדקות נעשה באמצע שנות ה-90, אחרי "יומני היקר" שלו שזכה להצלחה, ולפני "אפריל" ו"חדרו של הבן" הנפלא. הוא פשוט למדי, והוא מספר על מנהל בית קולנוע (מורטי בעצמו, כמובן) שמחפש דרכים להגדיל את מכירות הכרטיסים של הסרט שהוא מקרין, "קלוז-אפ" של עבאס קירוסטאמי האיראני.

שמות הסרטים שמוזכרים בסרט הזה מוכרים לכולם. אילו היו הלהיטים הקופתיים של שנות ה-90. ומולם עומד הסרט האיראני הזה. מעניין לציין ש להמשיך לקרוא

סרט קצר: עיסוקים (לארס פון טרייר)

אני רוצה לנסות משהו קטן בבלוג שלי.

אני רוצה לנסות לחפש ברשת קצת סרטים קצרים של במאים מפורסמים. בחלקם בוימו לפני שהם התפרסמו. בחלקם האחר אלו סרטים קצרים שבוימו כחלק מפרויקטים אחרים, או כפרויקט ביניים בין סרטים ארוכים. אני מתחיל היום להעלות את הסרטים האלו לבלוג שלי, להנאתכם (אני מקווה). אני מתחיל עם לארס פון טרייר.

כן, הפרובוקטור, הילד הרע של הקולנוע העולמי, האדם שהשניא את עצמו על חלק לא קטן מהתעשיה העולמית, הוא האיש שמאחורי הסרטון הקצר של היום (3 דקות בסך הכל). גם אלו ששונאים את לארס פון טרייר לא מערערים על העובדה שיש לו כשרון קולנועי ניכר. לטעמי, הוא אחד הבמאים הטובים בעולם , אם לא הטוב שבהם (אני בחרתי בסיכום שנת 2011 את "מלנכוליה" שלו לסרט הטוב ביותר לטעמי בשנה שעברה). הסרטון הקצר שכאן בוים ב-2007 ע"י לארס פון טרייר כחלק מפרויקט שנקרא "כל אחד והקולנוע שלו", בו במאים מובילים מרחבי העולם (כולל איליה סולימאן ועמוס גיתאי) תרמו סרטון קצר משלהם על קולנוע. "עיסוקים" של לארס פון טרייר הוא בעצם בדיחה קצרצרה על חווית הצפיה בקולנוע. יושב לו אדם וצופה ב"מנדרליי" (לארס פון טרייר משחק בסרט של עצמו צופה בסרט של עצמו). שכנו לכסא, איש עסקים שמחלטר כמבקר קולנוע (עוד בדיחה של פון טרייר), משתעמם ומפריע. ובסוף מגיעה התשובה.

זהירות: אם זה לא היה לארס פון טרייר, הייתי בטוח שזה סרט של להמשיך לקרוא