פסטיבל אוטופיה 2014: טירוף כפול שלוש

פרופורציה.

את הסרט הזה ראיתי לפני כחודשיים במסגרת ההקרנות שיועדו לחברי האקדמיה הישראלית לקולנוע. לא היה לסרט הזה מה לעשות שם. היום הוא הוקרן במסגרת פסטיבל אוטופיה לסרטי מדע בדיוני, שהוא מקום פתוח יותר לנסיונות קולנועיים שכאלו. במקום שכזה אפשר להתייחס בסלחנות לסרט כמו "טירוף כפול שלוש", בעיקר מכיוון שבכל זאת יש בו משהו. יש כאן מחשבה אינטלגנטית (עם רפרנסים לעליסה בארץ הפלאות), ורצון להגיד משהו עצוב על האהבה כמצב פסיכוטי, ויותר מכך, כאהבה כמצב בלתי אפשרי במציאות. יש אפילו תסריט לא רע בכלל.

folie a trois

מצד שני, ברור שבמסגרות אחרות, או כסרט שעומד בתחרות על ליבו של קהל אל מול סרטים אחרים שנעשו ע"י במאים ותיקים יותר, בהרבה יותר כסף – "טירוף כפול שלוש" לא יוצא טוב. הצילום של הסרט להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פסטיבל אוטופיה 2014: הרפתקאותיו המוזרות של טי. אס. ספיווט

יש בסרט סצינה אחת בה פוגש הילד, גיבור הסרט, בנווד (המגולם ע"י דומיניק פיניון, שמופיע בכל סרט של ז'אן פייר ז'נה, גם אם לפעמים לדקות בודדות, כמו במקרה של הסרט הזה). אותו נווד מספר לו סיפור מקסים ויפהפה על ציפור דרור המחפשת עץ שיתן לה מחסה מפני פגעי החורף. סיפור נוגע ללב, מלא דמיון, חמוד, נהדר. ובסוף הסיפור, בעוד כולנו באולם נמסים ממתיקות, אומר הילד משפט שבבת אחת מבטל את כל הפוצי-מוצי שהרגשנו, בבת אחת מחזיר אותנו למציאות העצובה. וזאת הבעיה שלי עם הסרט הזה.

TSS Day 20 "The young and Prodigious Spivet" Photo: Jan Thijs

ז'אן פייר ז'נה הוא במאי ש להמשיך לקרוא

פסטיבל אוטופיה 2014: המכשפות מהיער

ולפעמים לא נותר לומר דבר, מלבד: We're not Worthy

ולפעמים לא נותר לומר דבר, ורק להוריד את הכובע ולהודות בהכנעה: זה במאי גדוווול!!!

וזה עוד בסרט פחות טוב יחסית לשאר סרטיו של הבמאי הזה….

אלקס דה לה איגלסיה, עוד מעט בן 50, עם אינספור מועמדויות ופרסים בקריירה שלו, הנמשכת כבר יותר מ-20 שנה, מביים את "המכשפות מהיער" כאילו זה סרטו הראשון. עם כל האנרגיה של במאי בסרטו הראשון, וגם עם כמה טעויות המיוחסות לבמאים בסרט הראשון. אבל זה נסלח. כי הסרט הזה כל כך גדול מהחיים, כל כך סוחף, כל כך פסיכי, עד שהחסרונות שלו בטלים בשישים.

תחשבו רגע על גילה אלמגור בתפקיד מכשפה. כזאת שמטילה כשפים, אכזרית מאוד, תחמנית, מניפולטיבית, שולטת ביד רמה במשפחת המכשפות שלה, וגם רצה על קירות ועפה באויר כשצריך. טרלה פאבז בת ה-74 עושה את כל זה ב"מכשפות מהיער", והיא אפילו זכתה בפרס האקדמיה הספרדית על תפקיד משנה השנה על משחקה בסרט הזה (די בצדק, יש לומר. לדוברי הספרדית שביניכם, הנה לינק לזכיה שלה השנה).

טרלה פאבז, זוכה בפרס שחקנית המשנה על תפקידה ב"מכשפות מסוגארמורדי".

טרלה פאבז, זוכה בפרס שחקנית המשנה על תפקידה ב"מכשפות מהיער".

ואל החגיגה מצטרפת גם כרמן מאורה, גם היא כבר לא צעירה. וגם היא גדולה מהחיים. גאון בליהוק, אלקס דה לה איגלסיה. גאון בצילום ובעיצוב אמנותי. גאון בבימוי. יש רגעים בסרט שבהם להמשיך לקרוא

פסטיבל אוטופיה 2014: עולם אחר

פסטיבל אוטופיה מקדיש חלק מהתכניה שלו גם לסרטים ישראלים. לאור העובדה שבשנים האחרונות יש גל מחתרתי (עדיין) אבל גואה של הפקות ישראליות המנסות להתמודד עם ז'אנרים שלא טופלו עדיין בקולנוע הישראלי, בעיקר מתח ואימה, פסטיבל אוטופיה מרגיש שזוהי חובתו לתת לסרטים האלו במה. ארבעה סרטים מתוך אלו שיוצגו בפסטיבל ראיתי לפני כחודשיים במסגרת הקרנות האקדמיה הישראלית לקראת פרסי האופיר. לארבעתם אין מה לעשות בתחרות הזו. כולם רחוקים מלהיות סרטים טובים לטעמי. ובכל זאת, מגיעה להם התיחסות. על שניים מהם כתבתי כבר כאן בבלוג (כאן כתבתי על "התאבדות", וכאן על "שגר אותי לחלל, סשה"). אתמול הוקרן במסגרת פסטיבל אוטופיה "עולם אחר". סוג של סרט זומבים ישראלי דובר אנגלית. בקצרה: לא אהבתי. ובכל זאת, קצת יותר בפירוט:

הדבר הקל ביותר יהיה לומר שהסרט הזה הוא שטויות במיץ עגבניות, ולעבור הלאה. אבל בכל זאת מגיעה לסרט הזה התייחסות. לא ממש אהבתי אותו, אבל הוא גם לא ממש חסר ערך בעיניי.

another world

כן, זה סרט זומבים ישראלי. אבל צריך לומר: בניגוד ל להמשיך לקרוא

פסטיבל אוטופיה 2014: תיאוריית אפס

כמה דברים:

נכון, פסטיבל מדע בדיוני הוא לא כוס התה שלי. אני מעדיף את הסרטים שלי על המצב האנושי. אבל אם יש סרטי מדע בדיוני ששמים את הדגש על המצב האנושי (למשל, "היא"), הם יפים שבעתיים בעיניי. הם גם מספרים סיפור דמיוני, וגם יש להם סאבטקסט הנוגע לחיים שלי כאן ועכשיו.

פסטיבל המדע הבדיוני "אוטופיה" (בשמו הקודם, "אייקון". היתה איזושהי מריבה והפסטיבל התפצל לשניים או משהו. חלק שמר על השם המקורי, ועוד כמה פוליטיקות שאני לא ממש מבין, ולא ממש חשוב לי) השכיל להביא בשנים האחרונות, לצד אותם טונות של סרטים שלא מעניינים אותי, גם כמה סרטים מדוברים של ממש, כאלו שהיו בהם גם נגיעות אנושיות לצד תיאוריות סייבר-ספייס שפחות נוגעות לי. אז ביקרתי גם שם, ככה, בקטנה.

השנה, לראשונה, זז הפסטיבל מהתאריך המסורתי שלו, סוכות, חודש אחורה, וכך אני יכול, לראשונה, גם לתת לו תשומת לב מלאה כאן בבלוג (שהרי בסוכות אני בחיפה, בפסטיבל הקולנוע הגדול שם). 'תשומת לב מלאה' זה לא הרבה, מכיוון, כמו שכבר אמרתי, רוב החומר שהם מביאים לא מעניין אותי. אבל כמה סרטים בודדים כן מסקרנים אותי. ועליהם אני אפרסם פוסטים כאן בימים הקרובים.

ועוד הערה אחרונה: אחד הסרטים שמוקרנים השנה בפסטיבל הוא "מתחת לעור". זהו אחד הסרטים הכי מופלאים, פסיכים, מוזרים, משונים, הזויים, מהפנטים, אדירים, ועוד כמה סופרלטיבים, שראיתי השנה. כתבתי עליו כאן. מומלץ מאוד לראות את הסרט הזה. מאוד. יש הקרנות של 'הסרט ההוא עם סקרלט ג'והנסון בעירום' היום, וגם ביום שישי, ה-19/09.

—————————-

על ההסטוריה של טרי גיליאם תקצר היריעה מלכתוב. גם בגלל שבאמת תקצר היריעה, וגם בגלל שאני יודע עליו מעט מאוד. לפני שראיתי את "תיאוריית אפס" ידעתי שהקנווס הויזואלי שלו מרשים מאוד (בכל זאת, ראיתי כמה דברים שהוא עשה בעבר), אבל גם ניחשתי שהסרט די בעייתי (קראתי את התגובות המעורבות שבהן נתקל כשהוקרן בפסטיבל ונציה בשנה שעברה). וכל מה שחשבתי על הסרט לפני שראיתי אותו הוכח כנכון. כן, זה סרט מרהיב. כן, זה סרט בעייתי.

zero theorem

ויזואלית, כצפוי, טרי גיליאם מביא ממתק לעיניים. זויות צילום משונות, דמיון עתידני מרשים, המצאות אינספור. אבל כש להמשיך לקרוא