למי הזכות על החיים האלו?
לפני כמה שנים כל מדינת ישראל הזילה דמעה כשנודע סיפורו של קריין החדשות של גלי צה"ל, עדי טלמור. הוא סיים את חייו בעזרת ארגון שוויצרי המסייע לחולים סופניים להתאבד. ובדיוק על זה מספר "דבש". על בחורה צעירה המסתתרת בשם הקוד "דבש", ההולכת עם החולים הסופניים צעד צעד עד הרגע האחרון בחייהם. הסרט משרטט את התהליך בדקדקנות, ומתעכב על שלבי התהליך בפירוט כדי להראות שיש תקנון מדויק לאיך ומה צריך לעשות.
אבל מה אם האדם המבקש עזרה בהתאבדות אינו חולה סופני? מה אם הוא סתם רוצה להתאבד? לא טוב לו בחיים. הוא בודד. הוא כבר עשה וראה דברים, ונמאס לו. למי יש רשות להגיד לו : קח את עצמך בידיים. החיים יפים. בוא אני אשיג לך כתובת של פסיכולוג טוב. למי יש רשות להגיד לו: בבקשה. תעשה מה שאתה רוצה. אלו החיים שלך. האם מותר לעזור לו להתאבד? ולמה לא בעצם?
"דבש" הוא סרט עם שאלות פילוסופיות מאוד מעניינות המתווכות לקהל דרך סיפורה של "דבש", בחורה צעירה ואידאליסטית. היא מאמינה במה שהיא עושה. היא מאמינה שהיא עוזרת לאנשים החולים. והסיפור של האיש המבוגר שמבקש לסיים את חייו סתם כך מערער אותה. מערער את כל תפיסת עולמה. מערער את כל חייה. ולריה גולינו, השחקנית הנהדרת (והיפה. בביקורה בחיפה השבוע ראיתי אותה מקרוב. היא כבר 30 שנה שחקנית, והיא עדיין מ-א-ו-ד יפה) מביאה לחיפה את סרטה הראשון כבמאית, והיא מתגלה כאן כאישה רגישה ונבונה.

השחקנית הנהדרת ולריה גולינו מביימת לראשונה. כך היא נראית היום.
האישה במרכז הסיפור מעורערת גם היא. היא חושבת ש להמשיך לקרוא ←