את הכרטיסים לפסטיבל ירושלים הזמנתי השנה קצת מאוחר. כך יצא שכשכבר רציתי להזמין כרטיסים ל"לורה", הסרט האוסטרלי ששמעתי עליו כל כך הרבה, כבר לא היו כרטיסים. מאוד סיקרן אותי הסרט הזה. הוא הסתובב בפסטיבלים בינלאומיים בכירים וזכה לשבחים ביקורתיים. כקו-פרודוקציה גרמנית-אוסטרלית הוא זכה למועמדויות רבות בטקסי פרסי האקדמיה של אוסטרליה ושל גרמניה (אחריהם אני עוקב כאן בבלוג), והוא היה נציג אוסטרליה לאוסקר הסרט בשפה זרה בשנה שעברה (ולא עבר שלב בסופו של דבר). אז עם כל הרזומה הזה, ועם סיפור מסקרן המתרחש עם סיום מלחמת העולם השניה בגרמניה, מאוד רציתי לראות את הסרט הזה בפסטיבל ירושלים. אבל אזלו הכרטיסים.
ומצד שני,
מעז יצא מתוק 1: הזמנתי כרטיס לסרט שהוקרן במקביל בפסטיבל,"מצולות" האיסלנדי, וזה הפך לאחד משיאי הפסטיבל מבחינתי.
מעז יצא מתוק 2: "לורה" מגיע עכשיו לסבב הקרנות בסינמטקים. וראיתי אותו עכשיו ללא צורך בתשלום נוסף (אני מנוי). והמסקנה היא שחבל היה לשלם כסף על הסרט הזה. מדובר, לטעמי, בסרט מאוד מאוד לא טוב, ולבד מזאת, בסרט עם מצפן מוסרי מעוות.
האמת, הייתי צריך לנחש. ראיתי סרט אחד של הבמאית קייט שורטלנד בעבר. זה היה "סלטה". סרט התבגרות אוסטרלי נשי שכלל לא מעט סצינות סקס, אבל היה חסר את העדינות ואת ההבנה לנפש מתבגרת. את אותה גסות בטיפול בנפש נערית ניתן למצוא גם כאן, ב"לורה". גיבורת הסרט היא נערה גרמניה צעירה בתום מלחמת העולם השניה. בהיעלם הוריה היא נשארת אחראית על אחיה ואחיותיה הקטנים. ורוב הסרט הוא מסעם אל הסבתא בעיר הרחוקה המבורג. בדרך היא פוגשת את האדם שלמדה לשנוא, סתם בחור יהודי אחד, וכן, יש שם כמה עניינים מיניים. אחלה חומר לקונפליקט שיניע סרט.
אבל קייט שורטלנד מתרכזת יותר במניירות בימויות, ומחרבת את הסרט של עצמה. ראשית, הצילום מכוער. המצלמה ביד כל הזמן, רועדת ונעה ללא הרף, נדחפת לתוך פני האנשים בקלוז אפים לא מסודרים כאילו זה סרט 'דוגמה', והכל תוך כדי איבודי פוקוס מזדמנים, כאילו כדי ליצור מצג פואטי. הבמאית משחקת הרבה עם מצגי גוף נשיים, עם חשיפות והסתרות, הרי אלו אמורים להיות בראש מעיינהן של נערות מתבגרות. אבל לא פעם אלו הן סצינות נטולות קונטקסט, ולכן הן גסות ומיותרות. השימוש שעושה במאית במוסיקה מגוחך, והסרט מתארך ללא כיוון. יש מטרה אחת: להגיע להמבורג. אבל בסרט המסע הזה אין ממש תחנות בדרך. רוב הסרט תועה במרחבים המוריקים והעזובים, ביערות הגדולים. וזהו. אין התקדמות בסיפור.
זוהי לורה. מתוך לו-רה. סרט כן-רע.
איתן 