פסטיבל ירושלים 2014: מלחמה ממבט ראשון

יום שלישי היה היום האחרון שלי בפסטיבל, והפוסטים שהתפרסמו אתמול והיום היו כאלו שהצטברו אצלי, ולא היה זמן או מקום לפרסמם תוך כדי. והנה מגיע הפוסט האחרון בנושא "פסטיבל ירושלים 2014". למרות המלחמה, היה סבבה. בחירת הסרטים השנה היתה משובחת, כולל סרט אחד שאני מחשיב מהטובים שראיתי בשנה האחרונה ("מתחת לעור"), האוירה בירושלים היתה נעימה, והיה לי בכלל כיף בפסטיבל השנה. אז הנה כמה מילים על עוד סרט שיוקרן בפסטיבל, "מלחמה ממבט ראשון".

————————————————

איזה סרט משונה. בכלל, נדמה לי שזה סרט שמתחלף כל עשרים דקות בערך. ואולי זה אוסף של 4 או 5 סרטים קצרים, שבמקרה מספרים על אותן דמויות.

יש קומדיית נעורים. עם סיפור אהבה.

ויש קומדיית צבא. עם סיפור אהבה.

ויש דרמת השרדות. עם סיפור אהבה.

ובסוף מגיע סוף העולם. עם סיפור אהבה.

ובסוף בסוף – תקווה לאנושות. או שלא.

אני לא בטוח ש להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פסטיבל ירושלים 2014: הון אנושי

לא סתם אני עוקב כאן בבלוג אחרי טקסי פרסים של אקדמיות מרחבי העולם. חלק מהסרטים ברשימות המועמדויות מגיעים גם לכאן. והנה מוקרן בפסטיבל ירושלים הזוכה הטרי בפרס האקדמיה האיטלקית לקולנוע (הנה תזכורת). והאמת היא שקל למדי להבין למה הסרט הזה זכה. הוא סרט מרשים ביותר, ועם זאת, נדמה לי שהוא גם קצת לוקה בחסר במחלקה הדרמטית.

שוט הפתיחה כבר מניח את היסודות: שוט עילי בתנועה היורד למטה אל חבורה של אנשים היושבים סביב שולחן. ובדיוק כשהתחלתי לחשוב: איזה שוט פתיחה מהמם, בדיוק אז, הגיע ה להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: עולם אפל

סרט משונה, "עולם אפל". ואולי לא משונה מספיק.

שמעתי על הסרט הזה לראשונה כשסקרתי את פרסי האקדמיה הגרמנית לקולנוע לפני כמה חודשים. הטריילר המוזר שלו סקרן אותי. הבעיה היא שהסרט לא באמת מתענג על המוזרות שלו. ואני לא בטוח שהבנתי את מה שהוא רוצה להגיד.

אני חושב ש"עולם אפל" מציג גרמניה שלא ממש שונה, לדעת הבמאית, מגרמניה של הנאצים. הרוע עדיין שם. היצרים הנבזיים עדיין שם. יש רק הבדל אחד: גרמניה הנאצית היתה מופת של ארגון. תכנית מסודרת של השמדת עם אחר. בגרמניה של היום זה כל אחד לעצמו. האגואיסטיות של הגרמנים היא הדבר היחיד שמונע מהנאציזם לעלות שוב.

הפוסטר המוזר והמקסים ל"עולם אפל" הלא מוזר מספיק ולא כל כך מקסים

הפוסטר המוזר והמקסים ל"עולם אפל" הלא מוזר מספיק ולא כל כך מקסים

אבל הסרט הזה לא חריף מספיק. יש בו להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: טווח קצר 12

החיים. כמה זה קשה לקחת את הדבר הזה שנקרא 'החיים' ולהביא אותו למסך. וכמה זה קשה לגרום לך להרגיש שזה קל. שזה פשוט. שזה אמיתי, אוטנתי. שמישהו פשוט לקח מצלמה וצילם, ומה שאתה רואה בסרט זה מה שקרה באמת. כמה זה קשה לעשות סרט אמין כל כך, מלא שמחה ועצב, מדויק כל כך ברמה האנושית, חם ומבין כל כך, יפה וכואב כל כך, מצחיק ועצוב כל כך. זה "טווח קצר 12". סרט נהדר.

להקשיב לאנשים. "טווח קצר 12"

להקשיב לאנשים. "טווח קצר 12"

בחורה צעירה משמשת משגיחה במוסד לנוער בסיכון. הו. סרט שמח. לכאורה, כאן רוב הקהל סוגר את הלב, לא רוצה לשמוע על טונות העצב שהולכים להישפך עליו מהמסך. לא כאן. "טווח קצר 12" הוא לא סרט קולנוע הוליוודי. הוא כמו מישהו ש להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: בן זקן

עדכון: משום מה הייתי בטוח שהסרט מתרחש בשדרות. מסתבר שהוא מתרחש באשקלון. תיקנתי את הדרוש תיקון בפוסט.

"בן זקן" של אפרת כורם הוא היחיד מבין הסרטים המוקרנים בתחרות הישראלית של פסטיבל ירושלים שאינו מתמודד על פרס האופיר השנה. את כל השאר כבר ראיתי. אז הנה השלמתי צפיה בסרט הישראלי הזה שכבר הוקרן בפסטיבל דרום וזכה שם, עד כמה שאני יכול לשפוט מפה,לתגובות חיוביות בסך הכל. והמסקנה שלי: די ברור לי למה הדרומים אהבו את הסרט הזה. אני, הלא דרומי, פחות התלהבתי.

בגדול, "בן זקן" מספר על אבא לבת 10 החי עם אחיו ואימו. המצב הכלכלי מעיק. וזהו, פחות או יותר. אה, כן: יש אפשרות שהילדה תישלח לפנימיה/ מוסד לנוער כלשהו, ותוצא מחזקת אביה. זהו. מהבחינה הזו, "בן זקן" הוא סרט שעומד במקום. זה סרט בלי סיפור. זה תיאור מצב.

ben zakenלזכותו של הסרט יאמר שהוא להמשיך לקרוא

פרסי אופיר 2014: פרינסס

אתמול הוקרן בפסטיבל ירושלים הסרט הישראלי "פרינסס". ראיתי אותו במסגרת הקרנות האקדמיה לפני כמה שבועות. עכשיו כבר אפשר לפרסם את מה ששמרתי מאז בכספת.

…וואו איזה סרט מבולגן. ומבולבל. וזה היה נסלח, אבל מכיוון שהוא עוסק, בין היתר, גם בגילוי עריות, מה שנובע מזה הוא סרט מקומם ואף מסוכן לטעמי.

לפני כמה שנים הגיע למסכי הסינמטק סרט קצר שנקרא "סרוגייט". זה היה סרט לא רע, אם כי הרגשתי בוסריות בבניה הדרמטית של הסרט ההוא. חשבתי שלקראת הפיצ'ר הגדול הראשון של טלי שלום עזר היא תשיל מעליה את הבעיות התסריטאיות ותעבוד יותר חלק. למרבה האכזבה, הבעיות של הסרט הקודם רק התעצמו.

"פרינסס" הוא סרט שמספר בעצם שני סיפורים, ואחד לא מתערבב עם השני. האחד הוא סיפור של חיפוש זהות מינית. השני הוא סיפור של גילוי עריות.

 princess

הבעיה העיקרית של הסרט מבחינתי היא להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014 : קלאב סנדוויץ'

איזה

      סרט מקסים.

רק צריך לדעת להסתנכרן

                                   לקצב הלא קונבנציונלי

שלו.

אמא ובן בחופשה.

                       הוא אומר משהו.

שתיקה.

אחרי מה שנדמה כה-ר-ב-ה זמן

                                      היא עונה.

ושוב שתיקה.

ו להמשיך לקרוא