פסטיבל ירושלים 2014: הכומר

על הסרט הזה אני קורא תשבוחות מהעולם כבר כמה חודשים. וחוץ מזה, זה סרט של ג'ון מייקל מקדונה, שהביא לנו בעבר סרט מצחיק וחכם שנקרא "שומר חוק" (הנה תזכורת). הכל היה מוכן לעוד קומדיית פשע משפריצת ארס בשמחה ובששון (כמו הסרטים של אחיו, מרטין מקדונה, הבמאי של "ברוז'"), למרות שסרטו הקודם של ג'ון מייקל התגלה כשקט יותר, דרמטי יותר מהקומדיה המשתוללת של אחיו.

זה מה שידעתי לפני שראיתי את "הכומר". אחרי הצפיה יצאתי קצת מאוכזב. אמנם, אין להתכחש לסגנון הקולנועי המרשים של ג'ון מייקל. סצינת הפתיחה, למשל, אדירה. בשוט אחד, בשקט ובביטחון, ועם הופעה עצומה ממש של ברנדן גליסון (הקבוע של האחים מקדונה), הסצינה הזו מספרת על כומר שמקבל איום ברצח. וזה נשמע הגיוני לגמרי. "ביום ראשון בעוד שבוע אתה מת". באנג. סצינת פתיחה מדהימה.

אחת הבדיחות המצחיקות אבל הבודדות שב"כומר"

אחת הבדיחות המצחיקות אבל הבודדות שב"כומר"

ואז הסרט להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: מתנגן

בשביל סרטים כאלו יש פסטיבל סרטים. סרטים קטנים, שקטים, צנועים, כאלו שבימים רגילים ילכו לאיבוד בשאון המסחרי הרגיל. ואיזה סרט יפה ומרגש הוא "מתנגן". וכמה הוא קטן וכמעט נחבא אל הכלים. וחבל יהיה להפסיד אותו. אז פסטיבל ירושלים שולה את הפנינה הקטנה הזו מהאוקינוס ומציג אותה. מומלץ.

תחילת הסרט, כמו חלק לא קטן מהסרט, היא כמעט תיאטרון מצולם. "מתנגן" הוא סרט כמעט קאמרי, עם כמות קטנה של שחקנים, עם סצינות ארוכות, המתרחשות ברובן בחללים סגורים, ועם זאת הוא רחוק מהמלאכותיות המתלווה לרוב למילה "תיאטרליות". מה שמציל את הסרט היא הכנות שלו לכל אורכו. אין ולו זיוף קטן במשחק ובמיזנסצינה של הבימוי.

הסיפור הוא קטן ופשוט. סיפור של התמודדות עם שכול: היה היו להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: כך אני חיה עכשיו

זה סרט מאוד יוצא דופן. מצד אחד, זה סרט מרתק. ומצד שני, יש בו לא מעט חסרונות קולנועיים. אבל מעל הכל, זהו אולי הסרט שהכי מתאים לאקלים הפוליטי-מדיני עכשיו בישראל. זה הסרט שהכי מתאים לראות עכשיו, כשיש מלחמה בחוץ. וגם לא כל כך בחוץ. ממש קרוב לבית, ואולי ממש בבית.

how I live now

בגדול, "כך אני חיה עכשיו" הוא סרט על החיים של האנשים הקטנים בצל מלחמות גדולות. ומכיוון שהוא מגיע מבריטניה, הוא היה צריך להמציא לעצמו מלחמה (שהרי לישראלים יש מבחר מלחמות מן המוכן). אז הסרט מספר על חיים של נערה בצל מלחמת עולם שלישית. ומכיוון שכך, יש משהו באוירה האפוקליפטית של הסרט שהזכיר לי קצת את "הילדים של מחר" של אלפונסו קוארון. אבל את "כך אני חיה עכשיו" ביים קווין מקדונלד. ובמקום שבו קוארון יצר סרט אפוקליפטי מדע בדיוני וגם מאוד ריאליסטי (שילוב בלתי אפשרי שיצר סרט מאוד יוצא דופן), קווין מקדונלד נסוג מדי פעם לחלומות, לבחינה של העולם הפנימי של הגיבורים. במקום לחדד את השפעת המלחמה על האנשים, הוא קצת בורח אל פנטסיה קולנועית.

ועם זאת, רוב הסרט מספר על להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: דג מחוץ למים

בסרט המקסיקני הזה פגשתי כשסקרתי את פרסי האקדמיה המקסיקנית כאן בבלוג, לפני כ-3 חודשים. כתבתי שם שלמראה הטריילר, זה הסרט שהכי מסקרן אותי מכל אלו שהיו ברשימת המועמדים (ובסופו של דבר האקדמיה המקסיקנית העניקה לו רק פרס אחד, לשחקנית המשנה). עכשיו, אחרי שראיתי את הסרט, אני תוהה ביני לבין עצמי איפה אותו סרט מקסים שכל כך ציפיתי לראות.

insolitos peces gato

זה לא ש"דג מחוץ למים" הוא סרט רע במיוחד. אבל הוא כל כך להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: ילדה נצחית

קומדיה רומנטית אמריקאית. כמה זמן עבר מאז שראיתם אחת כזו ממש טובה? גם באינדי כבר לא עושים כאלו. והנה מגיע "ילדה נצחית". נסיון לעשות משהו כזה. קצת וודי אלן (יהודים, יחסים, ניו יורק), קצת רומנטיקה, קצת אמנות וקצת כתיבה (גיבורת הסרט היא סטנד-אפיסטית). אם אתם מחפשים קומדיה אמריקאית טובה באמת, תמשיכו לחפש. "ילדה נצחית" הוא נסיון לעשות קומדיה רומנטית. נסיון נחמד, אבל נסיון. זה ממש לא הדבר האמיתי.

קומדיה רומנטית. מתוך "ילדה נצחית".

קומדיה רומנטית. מתוך "ילדה נצחית".

אז יש סטנדאפיסטית. יש לה סיבוכים במערכות היחסים (כמו לכולנו). והנה, יום אחד, היא נכנסת להריון מסקס-של-לילה-אחד. "ילדה נצחית" הוא נסיון לספר על רומן שמתחיל מהסוף: קודם כל סקס-הריון, ואח"כ עדינות ואהבה. נחמד. באמת נחמד. אבל להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: המלצות, אזהרות, ומה מסקרן אותי לראות

הערב נפתח פסטיבל ירושלים. בצל אינתיפאדה חדשה, דו צדדית הפעם, אני מקווה לעלות לירושלים כדי לראות קצת סרטים מסקרנים שמגיעים להקרנות בודדות, ולא בטוח שתהיה לי אפשרות נוספת לראות.

במסגרת התפתחותו של הבלוג הזה, קיבלתי השנה הזמנה ליום הקרנות מוקדמות שהתקיים בירושלים לפני כמה שבועות. ראיתי שם 3 סרטים, מתוכם אחד ממש נפלא לטעמי. וכפי שאתם יודעים, אני משוטט בהקרנות האקדמיה בחודש וחצי האחרונים, וחלק מהסרטים הישראלים החדשים יוקרנו בפסטיבל. כך יוצא שיש כבר כמה סרטים שראיתי, ואני יכול להמליץ על חלק, ולהזהיר מאחרים. והחלק האחרון של הפוסט הזה יציין בקצרה את אלו שמסקרן אותי לראות.

אבל נתחיל מאלו שכבר ראיתי:

סרט הפתיחה של הפסטיבל הוא החדש של ערן ריקליס, "ערבים רוקדים". בצל האירועים נדחתה הפצתו של הסרט, ואתמול הגיעה ההודעה שגם ערב הפתיחה נדחה לסוף הפסטיבל, אבל בלי קשר, אני חושב שבחירתו של הסרט הזה לערב הפתיחה היא בחירה חלשה. מדובר בסרט מאכזב (אותי, לפחות). ריקליס תמיד היה במאי מקצוען שיודע איך לצלם סרט. אבל זה כבר סרט שלישי ברציפות שהוא לא מצליח לרכז את כל המרכיבים של הסרט שלו לכדי יצירה שלמה והרמונית.

עוד סרטים ישראלים שראיתי ויוקרנו בפסטיבל הם להמשיך לקרוא