ניר ברגמן הוא, לטעמי, אחד הבמאים הכי טובים בישראל. מאסטר של קולנוע. יש לו, לברגמן, רגישות ייחודית לקול האנושי הפנימי, ויש לו את היכולת למצוא את אותו קול בתוך המולה עצומה של המון, של שגרה שוחקת, של אינספור אנשים שמתרוצצים לכל הכיוונים – ובאמצע, האינדיבידואל ההולך לאיבוד – ניר ברגמן מוצא אותו. הוא יודע איך להדריך שחקנים כך שימצאו בתוכם את הנקודות העמוקות האלו, ויודע להביא אותן ברגישות אל המסך. כל הטוב הזה, ועוד, נמצא בניר ברגמן. במאי נפלא. ויש את זה, ואפילו בשפע, גם ב"להציל את נטע". סרט יפהפה. אז למה יצאתי לא כל כך מסופק?
ואני חושב שהפעם הבעיה המרכזית היא ב להמשיך לקרוא 
אמה סוארז, השחקנית הראשית בסרט, היא להמשיך לקרוא 
ואן וארמארדם יכול ליצור סרטים מוקפדים מאוד (תראו את סרטו הקודם והמוזר "בורגמן"). משום מה "שניידר נגד באקס" מצולם בצהוב שורף. בהולנד, ביום סגרירי, התמונה נראית כל הזמן כאילו להמשיך לקרוא 
ראשית, הסיבה התסריטאית שנמצאה היא מחלתו של האב. אבא חולה בבית חולים, והאחות הקטנה שנשארה במושב מופקדת על הטיפול בו. והיא לא יכולה לבד, אז היא קוראת לאחותה לעזרה. בסדר. אבל להמשיך לקרוא 
ו"העולם הבא" הוא בדיוק זה. הסרט השוודי הזה מוצא בליבו אמפטיה לרוצח. הוא מצליח לגרום לי, ב להמשיך לקרוא 
כך היה גם ב"הארי חבר אמיתי", וגם ב"למינג". מול גם יודע לעבוד עם שחקנים, וגם כאן, כמו בסרטיו הקודמים, עבודת המשחק נהדרת (ב להמשיך לקרוא 
כי אצה לו הדרך, לבמאי רודריגו פלה, וכבר בהתחלה הוא מספר לנו מה להמשיך לקרוא 
אבל יש בסרט הזה גם להמשיך לקרוא 
ובכלל, רייכארט מספקת בסרט הזה להמשיך לקרוא 
כי הסיפור הוא על נערה ואחותה הקטנה. הן גדלות במשפחה שונה קצת מהאחרות. משפחה עם אמא, ועוד אמא. שתי לסביות, עם שתי הבנות של אחת מהן. משפחה לכאורה "נדירה". וצילום הסרט, הבימוי החם והאוהב, העריכה, שמסרבת להיצמד לקו עלילה אחד ברור, ומעדיפה את השיגרה על ההתקדמות של הסיפור – הכל בא להראות לי להמשיך לקרוא 
איתן 