סזאר 2017: הזוכים

אמש התקיים בצרפת טקס פרסי הסזאר של האקדמיה הצרפתית. הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר הוא הסרט "היא" (Elle). אבל לא זה מה שהיה מעניין. כי, מלבד הטקס, שהיה מגושם ושממש הזיע בנסיונות הצחקה (ולא הצליח), נדמה היה שאין השנה סרט אחד בולט. או שהיה כזה, אבל הצרפתים נתנו לו קצת פרסים, ובעיקר עודדו את יוצריו לפעם הבאה.

כי כל פעם שהשם "אלוהיות" (Divines) נזרק לאוויר, נדמה היה שהאהבה של הקהל באולם לסרט הזה היתה יוצאת דופן. והסרט הזה אכן זכה ב-3 פרסים: פרס סרט הביכורים, פרס לשחקנית המבטיחה, ופרס שחקנית המשנה. הנאומים של הזוכות היו נרגשים במיוחד, כיאה לסרט שיש בו כנראה אנרגיות נעורים סוחפות.

אבל האקדמה הצרפתית החליטה השנה לפזר את הפרסים, ולא לציין סרט אחד בלבד. וכך קרה ש… להמשיך לקרוא

גופו 2017: המועמדויות

במהלך שנת 2017 ראיתי 4 סרטים רומנים מאת 4 מהמובילים בבמאי רומניה של היום. אחד מהסרטים האלו גם הופץ מסחרית בישראל לא מזמן. אתמול התפרסמה ברומניה רשימת הסרטים המועמדים לפרס הגופו של האקדמיה הרומנית לקולנוע. כל הסרטים שראיתי נמצאים ברשימה ואף קיבלו כמות מכובדת של מועמדויות. ויש עוד כמה סרטים ברשימה הזו שראוי להזכיר. אבל נתחיל בהתחלה:

סיירהנבאדה (Sieranevada) – כריסטי פויו

sieranevadaסרטו ה להמשיך לקרוא

דויד די דונטלו 2017: המועמדויות

ובשבוע שבו עלה על האקרנים בישראל הסרט שזכה בפרס האקדמיה האיטלקית בשנה שעברה ("זרים מושלמים". סרט בינוני מאוד, שזוכה אגב להצלחה גדולה בקופות כאן, משום מה), התפרסמו היום המועמדויות לפרס האקדמיה האיטלקית, הדוד-די-דונטלו להשנה. כמה סרטים בולטים ברשימה, ונתחיל עם מי שכבר הוקרן בישראל:

"חיים משוגעים" (La Pazza Gioia), הסרט המעצבן של פאולו וירזי, שפתח את פסטיבל חיפה האחרון, והוקרן אח"כ מסחרית בישראל (וגם צבר לו כת מעריצים קטנה) – הסרט הזה מועמד לכמות עצומה של פרסים, 16 במספר: פרס הסרט, בימוי, תסריט מקורי, הפקה, 2 שחקניות (שתי השחקניות הראשיות של הסרט מועמדות לפרס המשחק), שחקנית משנה, צילום, מוסיקה, שיר מקורי, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, עיצוב שיער, עריכה, וסאונד.

"חלומות מתוקים" (Fai bei Sogni), סרט של מרקו בלוקיו הותיק, הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון (לא ראיתי). סיפור של עיתונאי המתייסר בזכרונות על מותה של אימו בילדותו. רופאה אמפטית (ברניס בז'ו הצרפתיה, "הארטיסט") מנסה לעזור לו (תקצירים כאלו לא ממש מסקרנים אותי, כי המעבר בין הזמנים, על פניו, נדמה לי שרירותי). "חלומות מתוקים" מועמד ל-10 פרסי דויד די דונטלו: פרס הסרט, בימוי, תסריט מעובד, שחקן (ואלריו מאסטאנדריאה, אחד מהחבורה המתקבצת למשחק הפלאפונים ב"זרים מושלמים"), צילום, מוסיקה, עיצוב אמנותי, איפור, עיצוב שיער, וסאונד.

"הווידויים" (Le Confessioni), סרטו האחרון של רוברטו אנדו, זכה לקיתונות בוז מהביקורת העולמית, והוקרן גם הוא בפסטיבל חיפה האחרון (דילגתי עליו). סיפור של התכנסות כלכלית בינלאומית של כל מיני אנשים חשובים מהתחום. אל אותו כינוס מוזמן גם כומר שאמור לשמוע וידוי של אחד מהמשתתפים. מכאן הסרט אמור להפוך לסרט מתח, אבל לפי מה שקראתי, המתח לא מותח, הקומדיה לא מצחיקה, והסאטירה לא עובדת. "הווידויים" מועמד ל-5 פרסים: פרס התסריט המקורי, הפקה, שחקן (טוני סרוויו האהוב), שחקן משנה, וצילום.

"הנערה והעולם" (La Ragazza del Mondo), סרט יפהפה שהוקרן בפסטיבל חיפה, על נערה מכת עדי יהוה הנפתחת לעולם הגדול, ועל המחיר שהיא משלמת, הסרט הזה מועמד רק ל-2 פרסים: פרס הבמאי המבטיח, ופרס השחקן.

וצריך גם להזכיר את גבריאל מוצ'ינו. הבמאי האיטלקי הזה הוא מזמן בן בית בהוליווד. הוא מייצר סרטי דרמה מתקתקים מאוד, מתקתקים מדי ("המירוץ לאושר" עם וויל סמית', למשל). היה לו השנה סרט חדש על קו איטליה-ארה"ב שנקרא "קיץ", אבל הוא נקטל ע"י הביקורת, וכך הסרט הזה מועמד לפרס אחד בלבד, פרס השיר המקורי (של זמר מפורסם מאוד באיטליה בשם ג'ובאנוטי, זמר פופ נהדר שהוא גם חבר אישי של מוצ'ינו, שמדי פעם מביים לו קליפים ללהיטים שלו).

ולחדשות בהרחבה:

הסרט המוביל במספר המועמדויות לפרס הדוד די דונטלו הוא להמשיך לקרוא

פרסי רוברט 2017: הזוכים

ויום אחרי שחילקו פרסים בספרד, שם הזוכה הגדול היה דרמה שנראית עוצמתית ומסקרנת, גם בדנמרק חילקו פרסים. וגם שם זוכה סרט דרמה מעניין שמרטיב לי את בלוטות הציפיה. סרט שמבוסס על אירועים שהתרחשו בשנות ה-60 בבית יתומים אי שם בדנמרק. שני ילדים מגיעים למקום שבו שולט ביד רמה מנהל עם שיטות חינוך קשוחות, שלא לומר אלימות. הילדים חולמים על עתיד טוב יותר, על בריחה. אבל זה להמשיך לקרוא

פרסי גויה 2017: הזוכים

לפני 15 שנה זכה בפרסי הגויה של האקדמיה הספרדית סרט נהדר שנקרא "האחרים". הזכיה הזאת עוררה בזמנו דיון ביקורתי בספרד, כי הסרט אמנם היה ספרדי, אבל הוא דיבר אנגלית. הבמאי-תסריטאי וצוות ההפקה היו ספרדים, אבל השחקנים היו אמריקאים ובריטים (ניקול קידמן בתפקיד הראשי), והסרט לא דיבר ספרדית.

אמש עמד על הבמה בטקס הגויה 2017 אלחנדרו אמנבר, הבמאי של "האחרים", ובפנים חתומות העניק את הפרס לסרט הטוב ביותר (אמנבר הוא במאי מוכשר, וראיתי ואהבתי כמה מסרטיו, כולל את זוכה האוסקר "הים שבפנים", אבל מאז אותו אוסקר הוא עשה 2 סרטים שנכשלו, והוא לא מצליח להתרומם חזרה). על הפרק היה סרט ספרדי דובר אנגלית. הוא היה הפייבוריט. במהלך הטקס הוא צבר 9 פרסים, כולל פרס הבימוי. ופרס הסרט הטוב ביותר הלך ל… להמשיך לקרוא

סזאר 2017: המועמדויות

בניגוד להכרזת המועמדויות לאוסקר מאתמול, שנעשתה בסרטון מהיר, קולח, מתוקתק, מדויק, מתקשר, ונעים לצפיה, התקיימה הבוקר בצרפת מסיבת עיתונאים מנומנמת, מגושמת, מבולבלת, שבה הוכרזו ביד כבדה, עם לא מעט טעויות (טכניות ואחרות) המועמדים לפרס הסזאר של האקדמיה הצרפתית לקולנוע. יש כמה השקות בכל זאת בין האוסקרים לסזאר: בשניהם מועמדת איזבל הופר לפרס המשחק (נדמה לי שלפחות בצרפת, היא ההימור הכי בטוח לזכיה), ובשניהם מועמדים לפרס סרט האנימציה הסרטים "חיי כקישוא" ו"הצב האדום".

ויש עוד כמה וכמה דברים מעניינים בסזארים. למשל, "היא" של פול ורהובן. סרט משובח ופסיכי, שעדיין מוצג בהקרנות מסחריות בישראל,  הוא בעצם הסרט המוביל במספר המועמדויות, 11 במספר: הסרט הטוב ביותר, שחקנית (הופר), בימוי (ורהובן), שחקנית משנה, שחקן משנה, צילום, שחקן מבטיח, סאונד, עריכה, תסריט מעובד, ומוסיקה.

סרט נוסף שמועמד ל-11 פרסי סזאר הוא להמשיך לקרוא

חיפושית הזהב 2017: הזוכים

לפני כמה שבועות סקרתי כאן בבלוג את המועמדים לפרס חיפושית הזהב של האקדמיה השבדית לקולנוע. אתמול התקיים טקס חלוקת הפרסים, ויש זוכים. אמנם יש זוכה אחד בפרס הסרט, אבל האקדמיה השבדית הקפידה השנה לפזר את פרסיה באופן כמעט שווה, ואין בעצם זוכה אחד מרכזי.

וכך יצא ש: להמשיך לקרוא