גופו 2017: הזוכים

בשבוע שעבר נסעתי לחולון. במקרה שמתי לב שבסינמטק שם מוקרן סרט רומני שנקרא "כלבים" (Câini). פספסתי את ההקרנה שלו בפסטיבל חיפה, והטריילר שלו מאוד סיקרן אותי, כמו גם העובדה שהוא קיבל 13 מועמדויות לפרס הגופו של האקדמיה הרומנית לקולנוע. איזה מזל שנסעתי לחולון. "כלבים" הוא בקלות הסרט הכי טוב שראיתי בחודשים האחרונים. סוג של מערבון איטי, קודר, אלים, מרשים מאוד, שנכנס בהדרגתיות מתחת לעור, ונשאר בנשמה.

אמש התקיים בבוקרשט טקס חלוקת פרסי הגופו. למרות ש"כלבים" לא זכה בפרס הגדול, בעיניי הוא הזוכה הגדול של הטקס. סרט הביכורים הכל כך מרשים של בוגדן מיריצה (תזכרו את השם) זכה בפרס סרט הביכורים, וכן בפרס הצילום (המוצדק. יש ב"כלבים" צילום נפלא), מוסיקה, סאונד, שחקן, ושחקן משנה (ולאד איבאנוב, שגם כאן משחק דמות מאיימת, הפעם של ראש מאפיה מקומי, וגם כאן הוא עושה את זה נפלא, בשילוב של ארציות נטורליסטית פשוטה, ושל אלימות מתפרצת ומאיימת מאוד). בסך הכל 6 פרסים למערבון הזה שמתרחש במזרח אירופה.

אז "כלבים" אמנם לא זכה בפרס הסרט, אבל הוא נשאר בלב שלי. אז מי כן זכה להמשיך לקרוא

לולה 2017: המועמדויות

היום התפרסמו בגרמניה המועמדויות לפרס הלולה של האקדמיה הגרמנית לקולנוע. והשאלה העיקרית היא: כמה מועמדויות קיבל "טוני ארדמן", הסרט הגרמני היציג של השנה האחרונה (מוקרן בימים אלו בישראל. סרט יפה מאוד לטעמי). והתשובה היא שש מועמדויות – לפרס הסרט, תסריט, בימוי, שחקנית, שחקן, ועריכה. והתשובה המפתיעה יותר היא ש"טוני ארדמן" הוא לא הסרט המוביל במספר המועמדויות של האקדמיה הגרמנית. ובכלל, יש כמה הפתעות ברשימה הזאת. למשל, הסרט שהכי אהבתי והכי ריגש אותי בשנה שעברה היה "24 שבועות", סיפור קורע לב על אשה שנכנסת להריון, ובמהלך הבדיקות היא מגלה שהולד חולה, והוא יוולד נכה, אם בכלל הוא ישרוד. ההתלבטות במרכז הסרט היא האם להפיל את הולד, גם אם מדובר בשבוע ה-24, תקופה מאוד מאוחרת במהלך ההריון. הסרט המאוד נשי הזה קיבל תשומת לב יפה ומפתיעה מהאקדמיה הגרמנית, וקיבל 4 מועמדויות לפרס הלולה: לסרט הטוב ביותר, לתסריט, לבימוי, ולשחקנית הראשית (יוליה ינטש).

עוד הפתעה ברשימת המועמדויות היא הסרט החדש והלא ידוע של להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה הקנדית לקולנוע 2017: הזוכים

במסגרת הפסטיבל הצרפתי שיחל בעוד 3 ימים יוקרן, בין היתר, הסרט האחרון של הילד הרע מקנדה, קסאוייה דולאן, "רק סוף העולם" (Juste la Fin du Monde). בעוד כחודש הסרט הזה יעלה להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע של "לב". אמש התקיים בקנדה טקס חלוקת פרסי האקדמיה הקנדית. "רק סוף העולם" היה המועמד המוביל לזכיה, עם 9 מועמדויות (סקירה על המועמדויות פרסמתי כאן לפני חודשיים). בסופו של דבר, "רק סוף העולם" הלך הביתה עם להמשיך לקרוא

סזאר 2017: הזוכים

אמש התקיים בצרפת טקס פרסי הסזאר של האקדמיה הצרפתית. הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר הוא הסרט "היא" (Elle). אבל לא זה מה שהיה מעניין. כי, מלבד הטקס, שהיה מגושם ושממש הזיע בנסיונות הצחקה (ולא הצליח), נדמה היה שאין השנה סרט אחד בולט. או שהיה כזה, אבל הצרפתים נתנו לו קצת פרסים, ובעיקר עודדו את יוצריו לפעם הבאה.

כי כל פעם שהשם "אלוהיות" (Divines) נזרק לאוויר, נדמה היה שהאהבה של הקהל באולם לסרט הזה היתה יוצאת דופן. והסרט הזה אכן זכה ב-3 פרסים: פרס סרט הביכורים, פרס לשחקנית המבטיחה, ופרס שחקנית המשנה. הנאומים של הזוכות היו נרגשים במיוחד, כיאה לסרט שיש בו כנראה אנרגיות נעורים סוחפות.

אבל האקדמה הצרפתית החליטה השנה לפזר את הפרסים, ולא לציין סרט אחד בלבד. וכך קרה ש… להמשיך לקרוא

גופו 2017: המועמדויות

במהלך שנת 2017 ראיתי 4 סרטים רומנים מאת 4 מהמובילים בבמאי רומניה של היום. אחד מהסרטים האלו גם הופץ מסחרית בישראל לא מזמן. אתמול התפרסמה ברומניה רשימת הסרטים המועמדים לפרס הגופו של האקדמיה הרומנית לקולנוע. כל הסרטים שראיתי נמצאים ברשימה ואף קיבלו כמות מכובדת של מועמדויות. ויש עוד כמה סרטים ברשימה הזו שראוי להזכיר. אבל נתחיל בהתחלה:

סיירהנבאדה (Sieranevada) – כריסטי פויו

sieranevadaסרטו ה להמשיך לקרוא

דויד די דונטלו 2017: המועמדויות

ובשבוע שבו עלה על האקרנים בישראל הסרט שזכה בפרס האקדמיה האיטלקית בשנה שעברה ("זרים מושלמים". סרט בינוני מאוד, שזוכה אגב להצלחה גדולה בקופות כאן, משום מה), התפרסמו היום המועמדויות לפרס האקדמיה האיטלקית, הדוד-די-דונטלו להשנה. כמה סרטים בולטים ברשימה, ונתחיל עם מי שכבר הוקרן בישראל:

"חיים משוגעים" (La Pazza Gioia), הסרט המעצבן של פאולו וירזי, שפתח את פסטיבל חיפה האחרון, והוקרן אח"כ מסחרית בישראל (וגם צבר לו כת מעריצים קטנה) – הסרט הזה מועמד לכמות עצומה של פרסים, 16 במספר: פרס הסרט, בימוי, תסריט מקורי, הפקה, 2 שחקניות (שתי השחקניות הראשיות של הסרט מועמדות לפרס המשחק), שחקנית משנה, צילום, מוסיקה, שיר מקורי, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, עיצוב שיער, עריכה, וסאונד.

"חלומות מתוקים" (Fai bei Sogni), סרט של מרקו בלוקיו הותיק, הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון (לא ראיתי). סיפור של עיתונאי המתייסר בזכרונות על מותה של אימו בילדותו. רופאה אמפטית (ברניס בז'ו הצרפתיה, "הארטיסט") מנסה לעזור לו (תקצירים כאלו לא ממש מסקרנים אותי, כי המעבר בין הזמנים, על פניו, נדמה לי שרירותי). "חלומות מתוקים" מועמד ל-10 פרסי דויד די דונטלו: פרס הסרט, בימוי, תסריט מעובד, שחקן (ואלריו מאסטאנדריאה, אחד מהחבורה המתקבצת למשחק הפלאפונים ב"זרים מושלמים"), צילום, מוסיקה, עיצוב אמנותי, איפור, עיצוב שיער, וסאונד.

"הווידויים" (Le Confessioni), סרטו האחרון של רוברטו אנדו, זכה לקיתונות בוז מהביקורת העולמית, והוקרן גם הוא בפסטיבל חיפה האחרון (דילגתי עליו). סיפור של התכנסות כלכלית בינלאומית של כל מיני אנשים חשובים מהתחום. אל אותו כינוס מוזמן גם כומר שאמור לשמוע וידוי של אחד מהמשתתפים. מכאן הסרט אמור להפוך לסרט מתח, אבל לפי מה שקראתי, המתח לא מותח, הקומדיה לא מצחיקה, והסאטירה לא עובדת. "הווידויים" מועמד ל-5 פרסים: פרס התסריט המקורי, הפקה, שחקן (טוני סרוויו האהוב), שחקן משנה, וצילום.

"הנערה והעולם" (La Ragazza del Mondo), סרט יפהפה שהוקרן בפסטיבל חיפה, על נערה מכת עדי יהוה הנפתחת לעולם הגדול, ועל המחיר שהיא משלמת, הסרט הזה מועמד רק ל-2 פרסים: פרס הבמאי המבטיח, ופרס השחקן.

וצריך גם להזכיר את גבריאל מוצ'ינו. הבמאי האיטלקי הזה הוא מזמן בן בית בהוליווד. הוא מייצר סרטי דרמה מתקתקים מאוד, מתקתקים מדי ("המירוץ לאושר" עם וויל סמית', למשל). היה לו השנה סרט חדש על קו איטליה-ארה"ב שנקרא "קיץ", אבל הוא נקטל ע"י הביקורת, וכך הסרט הזה מועמד לפרס אחד בלבד, פרס השיר המקורי (של זמר מפורסם מאוד באיטליה בשם ג'ובאנוטי, זמר פופ נהדר שהוא גם חבר אישי של מוצ'ינו, שמדי פעם מביים לו קליפים ללהיטים שלו).

ולחדשות בהרחבה:

הסרט המוביל במספר המועמדויות לפרס הדוד די דונטלו הוא להמשיך לקרוא

פרסי רוברט 2017: הזוכים

ויום אחרי שחילקו פרסים בספרד, שם הזוכה הגדול היה דרמה שנראית עוצמתית ומסקרנת, גם בדנמרק חילקו פרסים. וגם שם זוכה סרט דרמה מעניין שמרטיב לי את בלוטות הציפיה. סרט שמבוסס על אירועים שהתרחשו בשנות ה-60 בבית יתומים אי שם בדנמרק. שני ילדים מגיעים למקום שבו שולט ביד רמה מנהל עם שיטות חינוך קשוחות, שלא לומר אלימות. הילדים חולמים על עתיד טוב יותר, על בריחה. אבל זה להמשיך לקרוא