פרסי האקדמיה הקנדית לקולנוע 2017: המועמדים

בשנים האחרונות אני עוקב גם אחרי הנעשה בקולנוע הקנדי, ובחלונות הראוה שלו – פרסי האקדמיות לקולנוע שם. שתי אקדמיות יש שם בקנדה, אחת של מדינת האם, קנדה, ואחת של חבל קוויבק השואף לעצמאות. השנה, האקדמיה הקוובקית עושה כמה שינויים, ביניהם גם דחיית הטקס ממרץ ליוני (ותוך כך הבדלתו מהטקס של האקדמיה האם), כך שהדיווח על הנעשה בקוויבק יעשה בשלב מאוחר יותר של השנה. בינתיים האקדמיה הקנדית ממשיכה בשלה, ופרסמה אתמול את המועמדויות שלה לפרס הסרט הקנדי הטוב ביותר לשנת 2016.

והמועמד המוביל הוא הבמאי הנודניק שאי אפשר לברוח ממנו, קסאויה דולאן. בשנה שעברה הוא הציג את סרטו האחרון, "רק סוף העולם"  (Juste La Fin Du Monde), בפסטיבל קאן. לעומת התשבוחות שסרטו הקודם (והנורא לטעמי) "מאמי" קצר, הסרט האחרון שלו נתקל בכתף קרה מהמבקרים. בחור צעיר שעף מהקן המשפחתי לפני שנים חוזר עכשיו כדי להודיע להם שהוא גוסס. הו. כיאה לדולאן, ילד מגודל שכמותו, הוא השיב בגסות לטענות המבקרים. כיאה לדולאן, מדובר בסימפוניה של צעקות, ויכוחים, וצרחות מחרישות אזניים, מה שלא מנע מחבר השופטים בקאן להעניק לו את הפרס השני של הפסטיבל. ועכשיו גם האקדמיה הקנדית מכבדת את הבן יקיר לה קנדה, והסרט הזה מוביל את המועמדים עם 9 מועמדויות: פרס הסרט, בימוי (דולאן), שחקנית משנה (נטאלי באי הותיקה, החוזרת לשתף פעולה עם דולאן לאחר שכיכבה גם בסרט קודם שלו, "לורנס בכל מקרה"), שחקן משנה (וינסנט קאסל, מ"מלך שלי", "ברבור שחור", ועוד הרבה סרטים טובים), תסריט מעובד (דולאן), צילום, איפור, סאונד, ועריכת סאונד.

"רק סוף העולם" יעלה בקרוב בישראל, בבתי קולנוע "לב".

עוד מועמד מוביל לפרס הוא סרט שכבר הוקרן בישראל בשנה שעברה, ודי נשכח. סרט שכיוון כנראה לאוסקר (ביוגרפיה של דמות אמיתית, סיפור חשוב, זכויות שחורים) אבל לא פגע כי הוא כנראה לא היה מספיק טוב (לא ראיתי), אז הוא די נקבר ונשכח. מדובר ב"המרוץ" (Race), סיפורו של האצן השחור ג'סי אוונס, ונצחונו באולימפיאדת ברלין 1936 מול עיניו הבוחנות של היטלר. "המירוץ" מועמד ל-8 פרסים: פרס הסרט, שחקן, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, אפקטים, סאונד, ועריכת סאונד.

ואלו הסרטים המובילים את רשימת המועמדים. אבל יש עוד כמה לא מוכרים ברשימה. הנה סקירה של הבולטים בהם: להמשיך לקרוא

פרסי רוברט 2017: המועמדויות

ושבוע אחרי ששבדיה פרסמה את המועמדויות לפרס האקדמיה שלה, גם השכנה מדרום מתמרקת לטקס פרסים משלה. וכשלארס פון טרייר מתחיל (סוף סוף) לעבוד על הפרויקט החדש שלו, שיהיה מוכן, כנראה, רק ב-2018, כמה וכמה סרטים מעניינים אחרים ממלאים את רשימת המועמדויות.

ראשית, שני סרטים שאנחנו כבר מכירים, וחלקנו כבר ראינו:

"הקומונה" (Kollektivet) של תומס וינטרברג, שהוקרן בהקרנת בכורה עולמית בפסטיבל ברלין בדיוק לפני שנה, וקצת אח"כ הוקרן גם בישראל מסחרית (אני ממש שנאתי את הסרט הזה), הסרט הזה מועמד ל-11 פרסי רוברט: פרס הסרט, הבימוי (וינטרברג), תסריט מעובד (וינטרברג וטוביאס לינדהולם, הבמאי של "מלחמה" ו"חטיפה"), שחקן (אולריך תומסן), שחקנית (טרינה דירהולם, שגם זכתה בפרס המשחק על הסרט הזה בפסטיבל ברלין בשנה שעברה), עיצוב אמנותי, צילום, תלבושות, איפור, עריכה, וסאונד.

הסרט המוכר השני שמככב ברשימת המועמדויות של האקדמיה הדנית הוא "דוגמניות ושדים" (Neon Demon), מאת הבמאי שהוא שד בפני עצמו, ניקולס וינדינג רפן. את הסרט המרשים-אך-מגוחך הזה ראיתי בפסטיבל ירושלים, והוא השאיר את רישומו על לא מעט אנשים. אני, לכל הפחות, לא ממש אהבתי את הסרט, אבל אני עדיין מסוקרן מכל דבר חדש שהשד המופרע הזה יוצר. "דוגמניות ושדים" מועמד גם הוא ל-11 פרסי רוברט: פרס הסרט, בימוי (רפן), תסריט מקורי (רפן, בשיתוף שניים אחרים), שחקנית (אל פאנינג), צילום, איפור, עריכה, סאונד, מוסיקה (השותף הקבוע של רפן, קליף מרטינז), שיר מקורי, ואפקטים.

ועכשיו לפירוט קצר על הסרטים המועמדים לפרס האקדמיה הדנית ששמם עדיין לא הגיע לאוזניי להמשיך לקרוא

חיפושית הזהב 2017: המועמדויות

היום התפרסמה בשבדיה רשימת המועמדויות לפרס חיפושית הזהב (Guldbagge) של האקדמיה הלאומית שלהם לקולנוע. הקולנוע השבדי ב-2016 היה כמעט נטול נראות בשטח הבינלאומי, ומעט סרטים מהמדינה הסקנדינבית הזו הוקרנו בפסטיבלים בעולם, מה שלא אומר שלא היו סרטים מעניינים השנה בשבדיה. רשימת המועמדויות של האקדמיה השבדית מגלה פריסה נרחבת למדי של לא מעט שמות, רובם לא מוכרים לאוזן הבינלאומית, ונדמה שהשבדים הלכו השנה פחות על מיינסטרים, ויותר על סרטים שונים, משונים, מקוריים, כאלו שלאו דווקא קורצים לקהל הרחב, אבל עם מבט קצת יותר קרוב נראים דווקא מסקרנים למדי (כמו שבשנה שעברה זכה סרט לא מוכר שנקרא "העולם הבא", שהוקרן בפסטיבל ירושלים בהמשך השנה, והתגלה כסרט מעניין, גם אם מעורר מחלוקת).

אז הנה סקירה של הסרטים שמובילים את רשימת המועמדויות של פרסי חיפושית הזהב של האקדמיה השבדית לקולנוע של השנה (הסקירה מתחילה ומסתיימת דווקא בפן המסחרי יותר, אבל בפנים תוכלו למצוא כמה דברים יותר מעניינים):

הזקן בן ה-100 שנעלם בלילה (Hundraettåringen Som Smet Från Notan Och Försvann) – פליקס ומאנס האנגרין

100-year-old-manכן, יש סרט המשך ללהיט השבדי מלפני שלוש שנים. "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" הלהיב באי פסטיבלים בעולם לפני שלוש שנים, וגם הוקרן מסחרית במדינות רבות (כולל בישראל. אני לא ממש התלהבתי). הסרט המקורי היה להמשיך לקרוא

פרסי גראנד-בל (דאג'ונג) 2016: המועמדויות

התפרסמו המועמדויות לפרסי האקדמיה לקולנוע של דרום קוריאה. אתם יודעים, המדינה הזו שמביאה כל שנה לפחות שניים-שלושה סרטים יוצאי דופן, מצוינים, שעושים רעש גם בעולם הגדול. והפתעה: שני סרטים שקיבלו הרבה פרסום ברחבי העולם, סרטים שמוערכים ע"י הביקורת העולמית, ואחד מהם אפילו להיט ענק בינלאומי, שניהם לא מועמדים אפילו לפרס אחד בקוריאה. "המשרתת" של פארק צ'אן ווק, סרט שאני קורא מבקרים אמריקאים שמנסים לדחוף אותו למועמדות לאוסקר לתלבושות ולעיצוב אמנותי (ומגיע לו. וזה לא בלתי-אפשרי בעיניי), ו"רכבת לבוסאן", סרט הזומבים הנהדר ששבר קופות בכל מקום בו הוצג (ואפילו אני הלכתי לראות אותו. ואהבתי. מאוד) – שני הסרטים האלו לא קיבלו אפילו מועמדות אחת מהאקדמיה הקוריאנית. מסתבר שהם אפילו לא הגישו את המועמדות שלהם לשיקול האקדמיה. ואחרי שבשנה שעברה הטקס היה פארסה מתמשכת, השנה הטקס נדחה בחודש (עבר מנובמבר לדצמבר), אבל נדמה שהצרות לא מפסיקות לפקוד את האקדמיה הקוריאנית, ושכל תהליך בחירת המועמדים והזוכים נמצא תחת ביקורת, שכן כבר עכשיו מודיעים שחקנים מובילים שכנראה גם השנה הם לא יכבדו את הטקס בנוכחותם. אז אני לא ממש מבין מה קורה שם, בדרום-קוריאה, אבל בכל זאת, טקסי אקדמיה לאומיים הם חלון ראווה לקולנוע של כל מדינה ומדינה, ואני אוהב קולנוע עולמי בכלל וקוריאני בפרט, אז הנה דיווח קצר על הסרטים הקוריאנים שכן נחשבים למובילים ב-2016 על פי האקדמיה הלאומית לקולנוע שם, בדרום-קוריאה:

היללה (The Wailing) – נא הונג ג'ין

wailing-posterלפני כמה שנים ראיתי בפסטיבל חיפה סרט אקשן סוחף. כזה שגורם לך להמשיך לקרוא

פרסי גויה 2017: המועמדויות

אתמול התפרסמה בספרד רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה הספרדית לקולנוע, הגויה. אז השאלה הראשונה שעניינה אותי היא: כמה מועמדויות קיבל אלמודובר. והתשובה היא: לא מעט, אבל לא מספיק.

"חולייטה" (Julieta), אחד הסרטים הכי יפים שראיתי השנה, ונציג ספרד לאוסקר, במהלך ששבר סוג של ברוגז רב שנים בין האקדמיה הספרדית לבמאי הותיק הזה, מועמד ל-7 פרסי גויה, אבל נדמה לי שהם נתנו לו את המועמדויות הצפויות, והחסירו הרבה אחרות, כי הם לא באמת מאמינים בסרט הזה, ולא באמת מחזיקים ממנו פייבוריט לזכות. כי, הרי, בכל הסרטים של אלמודובר, גם בפחות טובים שבהם, הויזאוליה והצבעוניות הם מהמרהיבים שיש בעולם הקולנוע בכלל. אבל "חולייטה", סרט שהוא זיקוקי די-נור לעין מהבחינה הזו, בכלל לא מועמד לפרס הצילום, וגם לא לעיצוב האמנותי. השחקניות אצל אלמודובר תמיד מצוינות, וכאן יש רק מועמדות אחת למשחק. 7 מועמדויות ל"חולייטה", אחת לשחקנית הראשית (המצוינת, שביקרה השנה גם בפסטיבל ירושלים) אמה סוארז, ועוד 6: לפרס הסרט הטוב ביותר, הבימוי (אלמודובר), התסריט המעובד (אלמודובר), מוסיקה (אלברטו איגלסיאס, הקבוע של אלמודובר, שתמיד מועמד על המוסיקה שהוא כותב לסרטים שלו. ובצדק), איפור, ואפקטים. וזהו.

עוד סרט ספרדי שעבר השנה לרגע קט על המסכים בישראל הוא "עץ הזית" (El Olivo). סרט בינוני פלוס כזה, חביב, אבל לא באמת משאיר סימן. האקדמיה הספרדית העניקה לו 4 מועמדויות לגויה: לתסריט המקורי (פול לאברטי, הקבוע של קן לואץ', ובן זוגה של הבמאית, איסיאר בויאן), מוסיקה, שחקן משנה, ושחקנית-תגלית (אנה קסטיו, שהיא באמת הדבר הכי טוב בסרט הזה).

אז אחרי שכיסינו את הסרטים שאנחנו כבר מכירים, בואו נדבר על הסרטים שבאמת יש להם סיכוי לזכות, סרטים שהאקדמיה הספרדית אוהבת יותר:

ביקור המפלצת (A Monster Calls) – חואן אנטוניו באיונה

monster-calls-posterהסרט היה אמור כבר להיות מופץ בישראל, אבל הוא כרגע נגנז, ותאריך ההפצה שלו, אם בכלל, לא ידוע. השם העברי שלו, אגב, הוא "שבע דקות אחרי חצות" (כשם הספר שעליו הסרט מבוסס). הטריילר שלו מרשים, ובכלל, מדובר בסרט שהוא יותר רגשי ומופנם, ופחות תצוגת תכלית של בימוי, לכאורה, כל מה שאני מחפש בסרט קולנוע: דמיון ויזואלי ולב. יש רק בעיה אחת: את הסרט ביים להמשיך לקרוא

פרסי סוּר 2016: המועמדים

בסופ"ש האחרון התפרסמו המועמדויות לפרסי הסוּר (Sur) של האקדמיה הארגנטינאית לקולנוע. כדרכי אני מפנה מבט לקולנוע העולמי, שבחלקו מגיע גם לישראל לפעמים. הנה, למשל, הסרט הארגנטינאי היציג של השנה הוא "אזרח מכובד" (El Ciudadao Illustre). זהו הנציג הלאומי של ארגנטינה לאוסקר האמריקאי (שזה משעשע, כי לשחקן הראשי בסרט קוראים אוסקר. מרטינז), והוא כבר הוקרן בפסטיבל חיפה השנה (דילגתי. משום מה נדמה לי שהסרט הזה קצת סנובי. אבל אולי אני טועה). הסיפור הוא על סופר זוכה פרסים שחוזר אל עיר הולדתו בתקווה לגלות שהוא נחשב לבן הנערץ על בני המקום, אבל הוא מגלה שהם דווקא כועסים עליו על כך שהשתמש בהם כהשראה לדמויות בספריו, אבל לא תיאר אותם במיטבם, לדעתם. הסרט הזה מועמד ל-9 פרסי סוּר: לפרס הסרט, בימוי, שחקן (אוסקר מרטינז), שחקנית משנה, שחקן משנה, תסריט מקורי, סאונד, תלבושות, ועיצוב אמנותי.

"הלילה הארוך של פרנסיסקו סנקטיס" (La Larga Noche de Francisco Sanctis) גם הוא הוקרן כבר בישראל, בפסטיבל ירושלים. לא ראיתי אותו, והאמת שדווקא הוא לא נשמע מסקרן, ואכן, הוא אחד מאותם מקרים משונים בטקסי אקדמיות שבהם הסרט מועמד לפרס הסרט, אבל כמעט שלא מועמד לאף פרס אחר ("הלילה הארוך וגו'" מועמד רק ל-3 פרסי סוּר: פרס הסרט, בימוי, ותסריט מעובד). הסיפור מתרחש בשנות ה-70 של המאה ה-20, ובמרכזו גבר (פרנסיסקו סנקטיס שמו, מן הסתם), שידיעה מחרידה מתגלגלת לידיו: שני אנשים פשוטים הולכים להיעצר ו"להיעלם" הלילה ע"י משטר החונטה הצבאית. במשך הלילה הארוך הוא יתלבט אם להזהיר אותם מהסכנה, או לשמור את המידע לעצמו.  הטריילר נראה סביר, כזה שעושה את העבודה, אבל לא הרבה מעבר לזה.

עוד סרט שהוקרן כבר בישראל (בפסטיבל חיפה) הוא "האדם העשירי" (El Rey del Once). הפעם מדובר באכזבה. פספסתי את ההקרנה שלו בחיפה, וגם כשהייתי השנה בפסטיבל ברלין, הסרט הזה חמק לי. אבל מסתבר שדניאל בורמן, במאי סימפטי שמרבה להתעסק בחיי הקהילה היהודית בבואנוס איירס (ואחד מסרטיו אף צולם בים המלח), הפעם האקדמיה הארגנטינאית מתעלמת כמעט לחלוטין מסרטו האחרון, ומעניקה לו רק מועמדות אחת – לפרס השחקנית (חולייטה זילברברג).

יש עוד כמה סרטים מסקרנים ברשימת המועמדים, שאולי עוד יגיעו להקרנות בישראל, למשל: להמשיך לקרוא