לפני כחצי שעה הסתיים בברלין טקס חלוקת פרסי הלולה של האקדמיה הגרמנית לקולנוע. זאת היתה אמורה להיות נסיעה חלקה. זה היה אמור להיות סוויפ ללא מתחרים. הרי גרמניה זכתה באוסקר ממש לא מזמן. זה הרי ברור שהסרט הגרמני שזכה באוסקר יזכה גם בכל הפרסים של האקדמיה הגרמנית, לא?
את המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני כחודש וחצי. לא ציפיתי להפתעות, אבל כן ציפיתי לטקס שמח שחוגג את הקולנוע הגרמני.
ואז התחיל הטקס. נוצץ ויפה לעין, כצפוי. עם בדיחות שלא עבדו כל כך טוב על הקהל, אבל עם כמה רגעים יפים בכל זאת. המנחה התלוצצה של"במערב אין כל חדש" יש הרבה מועמדויות, והרבה פרסים, אבל אין מועמדויות בקטגוריית המשחק הנשי. אה, כי אין נשים במלחמה, היא הוסיפה. הקולנוע הגרמני לא מת, אמר אחד המנחים. אנחנו לא אלק בולדווין (התייחסות לתקרית הירי על הסט של הסרט האחרון שבו בולדווין משתתף, תקרית שגרמה למוות של צלמת הסרט). הבדיחה הזו גרמה למבוכה בקהל, ואותו אחד שהתבדח אמר: אה Too Soon?
והיו פרסים.
בפרס שחקן המשנה זכה הסרט "במערב אין כל חדש".
בפרס הסאונד זכה "במערב אין כל חדש"
בפרס האיפור זכה "במערב אין כל חדש"
בפרס הצילום זכה "במערב אין כל חדש"
לפרס התסריט סרט המלחמה הזה לא היה מועמד, אז הפרס הלך לסרט שנקרא "חדר מורים"
בפרס המוסיקה זכה "במערב אין כל חדש"
בפרס התלבושות זכה "סיסי ואני". הפסד ראשון לסרט המלחמתי, אבל בגלל ש"סיסי ואני" הוא סרט תקופתי, חשבתי: נו, בסדר. זה דווקא הגיוני.
בפרס העיצוב האמנותי זכה "במערב אין כל חדש".
בפרס העריכה זכה…"חדר מורים". הופה. כאן כבר התחיל הספק להתגנב. האם מעמדו של "במערב אין כל חדש" לא כזה חזק כמו שחשבתי?
פרס השחקנית היה מסקרן במיוחד. זאר אמיר אברהימי מ"עכביש קדוש" מול סנדרה הולר ששיחקה את הקיסרית סיסי ב"סיסי ואני" מול לאוני בנש מ"חדר מורים". אם בנש לוקחת, אז "חדר מורים" מתחיל לצבור מומנטום, וסרט המלחמה אולי הולך להפסיד?
בעוד שמדינה קטנה במזרח התיכון נמצאת בחרדה, וטילים וחיסולים והרוגים ופצועים בשמחה ובששון, באיטליה אמש היה יום חג של שמחה וששון אמיתיים – יום חג של תעשיית הקולנוע האיטלקי. אמש התקיים טקס חלוקת פרסי דוד די דונטלו של האקדמיה האיטלקית לקולנוע. הטקס היה ענייני, פשוט, בלי שירים וריקודים ושואו. שני מנחים שמחלקים פרסים, ונאומים שברובם לא מוגבלים בזמן. שעתיים וחצי של טקס (זמן שנחשב קצר יחסית), ולמרות שלא היה טקס מלהיב, הייתה הפתעה לא קטנה בסופו.
את המועמדים העיקריים סקרתי כאן עם פרסום רשימת המועמדויות לפני קצת יותר מחודש. אמש, ממש לפני תחילת הטקס, ערוץ Rai1 ששידר את הטקס פרסם שבסוף השבוע הקרוב הם ישדרו בשני חלקים את סדרת הטלוויזיה "חוץ, לילה" של מרקו בלוקיו. הסדרה הזאת הוקרנה בבתי הקולנוע באיטליה, והיתה המועמד המוביל לזכייה בפרסי הקולנוע באיטליה השנה. אבל ככל שהטקס התקדם, "חוץ, לילה" הפסיד עוד פרס ועוד אחד. לרגע היה נדמה לי שהפרויקט הזה, שהיה מועמד ל-18 פרסים, הולך לצאת בידיים ריקות. אבל האקדמיה בכל זאת נתנה לו משהו, וכשמרקו בלוקיו עלה לקבל את פרס הבימוי, חשבתי שהסרט הזה בכל זאת יהיה הזוכה הגדול של הערב.
כשהגיע הרגע המכריע בסוף הטקס, הרגע בו מחולק הפרס הכי חשוב, פרס הסרט הטוב ביותר, שני סרטים היו בתיקו גמור:
"חוץ, לילה" (על פרשת אלדו מורו) זכה ב-4 פרסים: שחקן, עריכה, בימוי, ואיפור.
ו"זרות" (על לואיג'י פירנדלו, ועל אחורי הקלעים של כתיבת "שש נפשות מחפשות מחבר", סרט שראיתי בפסטיבל האיטלקי לפני כשבועיים, וחשבתי שהוא חביב אבל לא מלהיב) זכה גם הוא ב-4 פרסים: עיצוב אמנותי, תלבושות, תסריט מקורי, והפקה.
אמש התקיים בבוקרשט טקס חלוקת פרסי הגופו של האקדמיה הרומנית לקולנוע. זה כמעט כאילו שהרומנים מכבדים את יום הזיכרון הישראלי יותר מכמה ישראלים. הטקס התחיל בשעה 20:12, כאילו שהרומנים חיכו שיום הזיכרון יסתיים (בסדר, אם אתם ממש מתעקשים, אירועי השטיח האדום התחילו ב-19:00). מבלי להבין רומנית, נדמה שהטקס התנהל ברוח טובה ע"י שני מנחים שיודעים את העבודה, אבל הוא גם התמשך קצת יותר מדי זמן, עם יותר מדי פרסי הוקרה ועיכובים שונים ומשונים שהביאו את משך הזמן הכללי של הטקס לשלוש שעות וחצי.
את המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני כחודש וחצי. טקס הפרסים הרומני מעניין אותי במיוחד מכיוון שאני אוהב את הקולנוע שמגיע משם. ראיתי חלק משמעותי מהסרטים המועמדים, ואת רובם אהבתי. ובסופו של דבר, דווקא את הסרט הזוכה לא יצא לי לראות…
אז ככה:
"מטרונום", סרט שעדיין ניתן למצוא בהקרנות חצי מסחריות בסינמטק (סרט נהדר לטעמי) התחיל את הטקס עם כמה זכיות, אבל אז נעצר, וסרט אחר לקח את ההובלה. בסופו של דבר רוב הפרסים התחלקו בין שני הסרטים האלו:
"מטרונום" זכה ב-4 פרסי גופו: עיצוב אמנותי, איפור ועיצוב שיער, תלבושות, וצילום.
אבל הסרט שיוצא מטקס הגופו כמנצח של הערב הוא להמשיך לקרוא ←
אם אתם נמצאים בקנדה, היום, יום ראשון, תוכלו לראות בערוץ CBC את טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע של קנדה. אבל יש לי ספוילר בשבילכם: אני יודע מי הזוכה.
זאת לא ממש חוכמה. הטקס אמנם ישודר היום, אבל הוא התקיים כבר ביום חמישי. למעשה, האקדמיה הקנדית ארגנה שבוע שלם של חלוקת פרסים בשטחים שונים של האמנות – סרטי וסדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע עלילתיים ודוקומנטרי, תכניות טלוויזיה מכל הסוגים, ועוד מכל טוב. לקט מכל אלו ישודר הערב בטלוויזיה הקנדית, אבל מידע על הזוכים כבר ניתן ללקט באינטרנט, כולל באתר הרשמי של האקדמיה.
את המועמדים העיקריים לפרס הקולנוע סקרתי כאן לפני כחודשיים, ומסתבר שיש סרט אחד שסחף כמעט את כל הפרסים, והוא להמשיך לקרוא ←
אתמול פרסמה האקדמיה האיטלקית לקולנוע את המועמדויות לפרסי הדוד די דונטלו לשנה זו. מבחינתנו בישראל – בדיוק בזמן, מכיוון שבעוד שבועיים יתקיים בסינמטקים שבוע הקולנוע האיטלקי, וחלק מהמועמדים המרכזיים שאני אסקור כאן יוקרנו במסגרת האירוע הזה. אבל לפני כן: "פרסמה האקדמיה האיטלקית" – זה אומר שבאתר של האקדמיה נכתב שתהיה מסיבת עיתונאים בשעה 12:30. האירוע התחיל ברבע שעה איחור, וכמו בכל שנה, כלל כחמישה אנשים שהתיישבו על כורסאות על במה אל מול קהל עיתונאים – וכל אחד מהם נאם נאום לא קצר. נשיא האקדמיה, מנהל צ'ינהציטה, שרת התרבות, מנחה האירוע עצמו, וקרלו קונטי, המנחה הקבוע של טקס חלוקת הפרסים – לכל אחד מהם היה מה להגיד, וכל הנאומים נמשכו יותר מחצי שעה.
ואז הוצגו המועמדויות. וזה קצת מוזר ומשונה (אבל גם מסקרן) – מבלי להבין איטלקית, היה נדמה לי שהנאומים כולם נגעו בקושי של כל מי שעוסק בקולנוע להחזיר את הקהל אל האולמות כדי לצפות בסרטים אחרי הקורונה, אבל, מסתבר, הפרויקט שמוביל את המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע השנה הוא להמשיך לקרוא ←
בשבוע האחרון, בין טיפות הגשם החזק והעצום הזה שהוא המחאה כנגד ההפיכה המשפטית, ראיתי כמה סרטים בפסטיבל הצרפתי בסינמטק תל אביב (שנמצא דקות הליכה ממרכז המחאה בקפלן, מה שאיפשר לי לבקר בהפגנות לפני או אחרי ההקרנות). היום בערב יוקרן בסינמטק סרט הנעילה של הפסטיבל הצרפתי (המוצלח, לטעמי). על הסרטים שראיתי בפסטיבל כתבתי בשבוע האחרון כאן באתר. בינתיים אני רוצה לסקור את המועמדויות לפרס הלולה של האקדמיה הגרמנית לקולנוע שהתפרסמו אתמול.
באנגלית אומרים שזה No Brainer. גרמניה הרי זכתה באוסקר לפני פחות משבועיים. "במערב אין כל חדש" זכה בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, ובעוד שלושה פרסי אוסקר אחרים (לצילום, מוסיקה, ועיצוב אמנותי). סביר להניח שבנמל הבית שלו, בחזרה בגרמניה, זה הסרט שיהיה הזוכה הגדול של פרסי הלולה. וזה גם מה שכנראה יקרה.
"במערב אין כל חדש" (Im Westen nichts Neues), סרט מלחמה שאני לא אהבתי, אבל אני כנראה במיעוט בעניין הזה, הוא, כצפוי, המוביל את רשימת המועמדויות לפרס הלולה של האקדמיה הגרמנית, עם 12 מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן, שחקן משנה, צילום, עריכה, סאונד, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, ואפקטים.
עכביש קדוש – עלי עבאסי
הסרט הנהדר הזה, שמוקרן בימים אלו בישראל, מספר על מצוד אחר רוצח סדרתי של יצאניות באירן של שנות ה-80. עלי עבאסי, במאי הסרט, הוא דני ממוצא אירני. "עכביש קדוש" היה הזוכה הגדול של פרסי האקדמיה בדנמרק לפני כחודש וחצי, אבל, מסתבר, הסרט הזה הוא קו-פרודוקציה של כמה וכמה מדינות, ואחת מהן היא גרמניה, ומכיוון שכך, הסרט הזה זכאי להתמודד על פרסי האקדמיה גם בגרמניה, והוא אכן מועמד ל-4 פרסי לולה: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, ושחקן.
יש סרט אחד שנראה שהוא יריבו העיקרי של "במערב אין כל חדש" בתחרות פרסי האקדמיה של גרמניה השנה, והוא: להמשיך לקרוא ←
אתמול התפרסמו המועמדויות לפרס הגופו של האקדמיה הרומנית לקולנוע לשנה זו. אני מאוד אוהב קולנוע רומני, ובכל הזדמנות שיש לי אני הולך לראות סרטים רומנים. וכך יצא לי לראות כמה וכמה סרטים רומנים בשנה שעברה, וחלק מהם תופסים את המקומות המרכזיים ביותר ברשימת המועמדויות לפרס האקדמיה ברומניה. אבל אני אתחיל מזה שלא נמצא:
אולי הבמאי הכי חשוב ברומניה המודרנית הציג בשנה שעברה סרט חדש שהוקרן גם בפסטיבל קאן, אבל כשהסרט הגיע לישראל הוא התגלה כחלש ביותר בקריירה שלו. ועם זאת, לא חשבתי ש"מבט מבפנים" (R.M.N) של כריסטיאן מונג'יו יצא בלא כלום. איכשהו נדמה לי שמונג'יו נמצא במעין מריבה מתמשכת עם ממסד הקולנוע ברומניה. הם טוענים נגדו שהוא עושה סרטים המכוונים מראש לבאי הפסטיבלים בחוץ לארץ, ולא לקהל הרומני. הוא, בתגובה, עושה דווקא. במהלך טקס פרסי הגופו לפני כמה שנים, "בגרות" שלו היה מועמד ל-9 פרסי גופו, ולא זכה אפילו באחד. יותר מכך, בטקסי פרסים נהוג להקרין קליפים קצרים מכל סרט בעת הצגת המועמדויות. כך היה גם בטקס ב-2017. רק מ"בגרות" לא הוצגו קטעים. מישהו שם בהפקה (ואולי מונג'יו עצמו) לא שלח לאקדמיה קטעים להקרנה.
"מבט מבפנים" לא הוגש לשיפוט האקדמיה הרומנית, והוא אכן לא קיבל מועמדויות. אבל לא מעט סרטים מצוינים אחרים מובילים את הרשימה, והם:
היום התקיים ביפן טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע שלהם. את המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני כחודש וחצי, אחרי שחלק מהמועמדים הוקרנו בסינמטקים בתחילת ינואר במסגרת פסטיבל קולנוע יפני. טקס הפרסים שהתקיים היום הכתיר בעיקר סרט אחד כסרט היפני הטוב ביותר של השנה, והוא: להמשיך לקרוא ←
לפני כשעה וחצי הסתיים בצרפת טקס חלוקת פרסי הסזאר של האקדמיה הצרפתית לקולנוע. על פני אורך של כ-3 שעות ישבתי וראיתי טקס שכיבד את הטובים שבבני ובנות האמנות השביעית בצרפת. היה קטע מיוחד שהוקדש לז'אן לוק גודאר, ועוד קטע אחר שהוקדש לז'אן לואי טרינטיניאן, שניהם הלכו לעולמם השנה; היה רגע בשידור החי שנקטע בכוונה בגלל אישה צעירה ולא מוכרת שנעמדה פתאום על הבמה. האישה לבשה חולצה עם הכיתוב "נשארו לנו 761 ימים". מסתבר שזאת הייתה אקטיביסטית סביבתית הפועלת להעלאת המודעות לשינויי האקלים; היה את דיויד פינצ'ר, שהאקדמיה הצרפתית העניקה לו סזאר של כבוד (ואפילו בראד פיט הגיע כדי להעניק לו את הפרס); והיה את הזוכה בפרס הבימוי שהודה, בין השאר, לקהל הצופים שבא לקולנוע וראה את הסרט. הוא אמר: תודה לקהל על הסקרנות (משפט יפה בעיניי).
הטקס השנה פיזר את הפרסים שלו לכמה וכמה סרטים, ובכל זאת יש מנצח אחד ברור. אבל אני אתחיל דווקא עם המפסיד העיקרי: אחד הסרטים שהכי אהבתי בשנה שעברה, "בתנועה" (En Corps) של סדריק קלאפיש, היה מועמד ל-9 פרסי סזאר. הוא לא זכה אפילו באחד. את המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני חודש. כמה וכמה סרטים קיבלו פרס אחד או שניים: להמשיך לקרוא ←
היום בצהרים שעון ישראל (7 בבוקר שעון קנדה) התפרסמו המועמדויות לפרסי האקדמיה לקולנוע בקנדה. כמה הערות לפני סקירת הסרטים הבולטים ברשימה:
שניים מהסרטים האלו ראיתי בשנה שעברה:
"פשעי העתיד" (Crimes of the Future), סרטו הפסיכי (צפוי) אבל הבינוני (פחות צפוי) של דיויד קרוננברג שיהיה בן 80 בעוד 3 שבועות, הסרט הזה לא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה הקנדית, אבל הוא כן מועמד ל-11 פרסים אחרים: עיצוב אמנותי, ליהוק, צילום, תלבושות, בימוי (קרוננברג), עריכה, איפור, מוסיקה, עריכת סאונד, מיקס סאונד, ואפקטים.
"אגם פלקון" (Falcon Lake) של שרלוט לה בון. סרט התבגרות שהוקרן בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה והתגלה כיפה אך בוסרי. הסרט הזה מועמד ל-6 פרסי אקדמיה בקנדה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט מעובד, פרס משחק ראשי, פרס משחק משני, ופרס לסרט הביכורים.
צריך לצרף הסבר קצר לרשימת המועמדויות האחרונה: בשנה שעברה החליטה האקדמיה הקנדית לאחד את פרסי המשחק הנשיים והגבריים לקטגוריה חסרת ייחוס מיני, וכך יש רק שתי קטגוריות משחק – ראשי/ת ומשני/ת. בכל קטגוריה 8 מועמדויות, ארבעה גברים וארבע נשים.
לפני פרסום המועמדויות היום עשיתי גוגל קצר על סרטים קנדיים השנה, וגיליתי שיש דיון בקנדה בימים אלו על החלטת האקדמיה לקולנוע שם לערוך אמנם טקס רגיל לחלוטין (לראשונה מאז הקורונה), אבל לא לשדר אותו בשידור חי, אלא בגרסה ערוכה ומוקלטת. האקדמיה טוענת שזה ינקה את הרגעים הלכאורה "פחות מעניינים" לצופה הממוצע, ויקצר את משך הצפייה בטקס, שכמו טקסים אחרים ברחבי העולם, נוטה להיות קצת ארוך מדי עבור האיש הפשוט. מצד שני, שחקנים/יות ויוצרי/ות קולנוע טוענים שהעריכה תקצץ דווקא במקומות שאמורים לתת כבוד לאנשים מתעשיית הקולנוע שעבדו קשה במהלך השנה ורואים שכר בעמלם לטובת רגעים נוצצים יותר, שאמורים להביא יותר רייטינג. הדיון הזה עדיין בעיצומו ולא הוכרע.
הסרט המוביל את רשימת המועמדויות של פרסי האקדמיה הקנדית לשנה זו הוא: להמשיך לקרוא ←
איתן 