פרסי גויה 2022: המועמדויות

אתמול התפרסמו בספרד המועמדויות לפרס הגויה של האקדמיה הספרדית לקולנוע לשנה זו. לכאורה, אין הרבה הפתעות: אלמודובר החדש, וההרגשה הקבועה שלספרדים עצמם די נמאס ממנו; הסרט שהספרדים שלחו לאוסקר, שבבסיסו הוא כנראה קומדיה חביבה, אבל הוא כנראה קצת יותר מזה, כי הוא קיבל מספר שיא של מועמדויות. ואולי עוד אחד או שניים. אבל יש קצת יותר: סרט חדש של במאית ותיקה. סרט שראיתי בפסטיבל ירושלים וקצת התאכזבתי. ועוד שם אחד או שניים נוספים.

אלו הם הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות לפרס הגויה בספרד לשנה זו:

הבוס הטוב (El Buen Patrón) – פרננדו לאון דה אראנואה

פרננדו לאון דה אראנואה בן ה-53 התחיל את הקריירה שלו ב להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע 2021: המועמדויות

בתחילת השבוע התפרסמו באוסטרליה חלק מהמועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע שם, אבל אני חיכיתי עם פרסום הסקירה של הסרטים האוסטרלים המובילים של השנה עד שתתפרסם הרשימה המשלימה של המועמדויות הנקראות לעיתים "טכניות", ואלו התפרסמו אתמול, וכך השלמתי את הסקירה על הסרטים המובילים באוסטרליה השנה, ואלו הם:

ניטרמ (Nitram) – ג'סטין קרזל

ג'סטין קרזל האוסטרלי הוא אחד מהקולנוענים המסקרנים ביותר הפועלים היום בעולם. לפני כעשור הוא עשה סרט מחריד ומטלטל ממש שנקרא "סנואוטאון", שם הוא חקר את מעשיו (האמיתיים) של רוצח סדרתי. לאחר שהסרט הזה עשה לקרזל שם בעולם, הוליווד קטפה אותו לגרסה נוספת של "מקבת" ולכישלון שנקרא "אמונת המתנקש". קרזל חזר לאוסטרליה ועשה את "ההיסטוריה האמיתית של כנופיית קלי" (סרט מרשים), והשנה הוא הביא את "ניטרמ", שגם הוא כרוניקה של אירועים שהובילה למה שידוע באוסטרליה כ"טבח פורט ארת'ור".

ב-28 באפריל 1996 בחור צעיר בשם מרטין הגיע לאתר היסטורי בשם פורט ארת'ור והתחיל במסע יריות שבסופו להמשיך לקרוא

פרסי סוּר 2020: הזוכה

בתחילת החודש פרסמתי כאן סקירה של המועמדים המרכזים לפרסי הסוּר של האקדמיה הארגנטינאית לקולנוע השנה. כתבתי שם שהארגנטינאים הולכים אחורה, ונותנים עכשיו פרסים לסרטים שהוצגו בארגנטינה בשנת 2020, והם נוהגים להצמיד את טקס חלוקת פרסי האקדמיה שלהם להכרזה על הנציג הלאומי שלהם לאוסקר. ואכן, אתמול פרסמתי כאן את המקבץ השישי של הסרטים הנשלחים על ידי המדינות השונות להתמודד על האוסקר לסרט בשפה שאינה אנגלית, וגם הבחירה של ארגנטינה הייתה שם. ושלשום הוכרזו גם הזוכים בפרסי הסוּר. ואין קשר בין הזוכים לסרט היציג של המדינה לאוסקר.

ואני אומר בכוונה "הוכרזו". אם בשנה שעברה האקדמיה בארגנטינה קיימה סוג של טקס מאולתר (בגלל הקורונה. ככה זה נראה), השנה, אם אני מבין נכון, לא היה טקס בכלל. הפרסים פשוט "הוכרזו". והפעם יש זוכה אחת ברורה, והיא: להמשיך לקרוא

פרסי סוּר 2020: המועמדויות

במהלך חג הסוכות הוכרזו בארגנטינה המועמדויות לפרס הסוּר של האקדמיה המקומית לקולנוע. אני הייתי עסוק בפסטיבל בחיפה ובביקורות על סרטים שממש עכשיו יצאו בישראל, כך שהפוסט על המועמדויות בארגנטינה התעכב.

הארגנטינאים הולכים אחורה, לשנת 2020, מכיוון שהם מעדיפים להצמיד את טקס חלוקת הפרסים להודעה על הסרט שמייצג את המדינה באוסקר. בניגוד לישראל, הסרט הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר והסרט שזוכה לייצג את המדינה באוסקר לא חייב להיות אותו סרט.

שנת 2020 הייתה שנת הקורונה, כך שהמשבר ניכר, ואין ברשימת המועמדים סרט ששמו ממש יצא אל מעבר לגבולות המדינה, מה שלא אומר שלא היו בארגנטינה בשנה שעברה סרטים טובים. אלו הם הסרטים המובילים את רשימת המועמדים:

פשעי משפחה (Crímenes de Familia) – סבסטיאן שינדל

ססיליה רות' ("הכול אודות אימא" של אלמודובר) מככבת כאן בתפקיד להמשיך לקרוא

לולה 2021: הזוכים

עכשיו שלוש בלילה. לפני כמה דקות הסתיים בגרמניה שידור טקס חלוקת פרסי הלולה של האקדמיה הגרמנית לקולנוע לשנה זו. הטקס התקיים למעשה אתמול אחה"צ, והשידור ברשת ZDF היה שידור חי-דחוי. הטקס היה טקס לכל דבר – עם מנחה, מגישים מתחלפים, ריקודים, ושירים. שיר הפתיחה המלהיב למדי, למשל, מתחיל מישיבה על ספה (שנמצאת על במה) שמהר מאוד מתחלפת ברקדניות ונאמבר שלם תחת הכותרת Kino ist Geil (הקולנוע מגניב). הרעיון, כמובן, הוא לעודד את כולם ללכת לראות סרטים בקולנוע. הטקס עצמו היה מעניין, עם במה שקרובה מאוד לקהל (שהיה ללא מסכות. כמו לפני הדבר הזה, נו, קורונה…), מה שגרם לאווירה חמה ומפרגנת לכל אורך הטקס.

 את המועמדים העיקריים סקרתי כאן בבלוג לפני קצת יותר מחודש. מאז חלק מהסרטים הוקרנו בפסטיבלים בחיפה ובירושלים, אבל אני פספסתי אותם. למזלי, הסרט שזכה אמש בפרס הגדול נרכש להפצה בישראל ע"י סרטי נחשון, וסביר להניח שנוכל לראות אותו בקולנוע בחודשים הקרובים. והזוכה הוא להמשיך לקרוא

אריאל 2021: הזוכים

במוצ"ש האחרון, בעוד אני רואה סרטים בפסטיבל חיפה, התקיים במקסיקו טקס חלוקת פרסי האריאל של האקדמיה המקסיקאית לקולנוע. בעצם, לא היה ממש טקס. זה יותר היה דומה יותר למעין תוכנית טלויזיה אינפורמטיבית. בלי קהל, בלי אולם, בלי תלבושות, בלי זמרים ובלי ריקודים, בלי שטיח אדום, ובלי נאומי זכיה. למעשה, היחידים שהגיעו ממש לאולפן לקבל את פרס האקדמיה היו שני הזוכים בפרס מפעל חיים, או כפי שהוא נקרא "אריאל הזהב".

חלוקת הפרסים היתה בעצם הקרנת קליפים מהסרטים, כשקול של מנחה אומר: "והמועמדים לפרס האריאל בקטגוריה X הם…והזוכה הוא". אפילו לא היתה התלהבות בהכרזה על הזוכים. הכל התחפש לחגיגי, עם הלוגו של האקדמיה, והכאילו זוהר, אבל בעצם, השעה ועשרים הזאת (סך הכל שעה ועשרים) היתה די עצובה, כי מקסיקו, כנראה, נמצאת עדיין עמוק בתוך משבר הקורונה.

את רשימת המועמדים העיקריים סקרתי כאן בבלוג לפני קצת יותר מחודש. סרט אחד הלך הביתה עם רוב הפרסים, והוא להמשיך לקרוא

פרסי אמנדה 2021: הזוכים

הערב התקיים בנורבגיה טקס חלוקת פרסי אמנדה, פרס הקולנוע החשוב ביותר שם. בגלל אילוצים לא יכולתי לראות את הטקס בשידור ישיר, אבל כן יכולתי להציץ פה ושם. ממה שראיתי, מדובר היה בטקס רגיל לחלוטין, עם מנחה שמספר בדיחות, וקהל, ומגישי פרסים נוצצים, וזוכים שעולים נרגשים לקבל את הפרס ונואמים נאומי תודה. העדות היחידה לכך שאנחנו עדיין בימי קורונה היא מבט אל הקהל, שישב עם ריחוק חברתי, כאשר נשמרו מרחקים של כמה כסאות בין זוג אחד לשני, כך שהאולם היה רחוק מלהיות מלא.

את רשימת המועמדים העיקרית סקרתי כאן בבלוג לפני כחודשיים. פרסי האמנדה התחלקו בין כמה וכמה סרטים:

בפרס הסרט הטוב ביותר זכה להמשיך לקרוא

לולה 2021: המועמדויות

יום אחרי פרסום המועמדויות במקסיקו (ושלושה ימים אחרי ישראל) התפרסמו אתמול גם בגרמניה המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע הגרמנית, פרס הלולה. בימים כתיקונם, פרס האקדמיה הגרמנית מחולק באביב. בימים שלא כתיקונם, נדחה הטקס לסתיו, וכך גם הכרזת המועמדויות.

אמנם נדמה ששנת הקורונה קצת פגעה באיכות הסרטים שיש לגרמנים להציע, אבל עדיין יש סיפורים לספר, ועדיין יש קולנוע בגרמניה. אלו הם הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות לפרס הלולה השנה:

אל האבדון (Fabian oder Der Gang vor die Hunde) – דומיניק גראף

זהו הסרט המוביל את רשימת המועמדויות, אבל מכל מה שקראתי על הסרט, כמו גם מצפיה בטריילר, אני לא כל כך מבין מה הסרט הזה רוצה ממני. מבוסס על רומן מאת אריך קסטנר (והפעם לא ספר ילדים. "אל האבדון" הוא שמו של הספר כפי שהתפרסם בעברית, ולא תרגום של השם בגרמנית), הסרט הזה מתרחש בגרמניה בזמן שבין שתי מלחמות העולם. פאביאן הוא גיבור הסיפור, גבר צעיר העובד כפרסומאי בחברת ייצור סיגריות. יש לו גם חבר, והוא גם מוצא אהבה במהלך הסיפור, אבל, כשם היצירה, המדינה הזאת, גרמניה, הולכת לאבדון. לכאורה, הסרט צריך לעקוב אחרי עליית הנאציזם, אבל מצפייה בטריילר, כמו גם מקריאה על הסרט, אני לא מבין את הקשר בין הגבר הזה, שנדמה לי מרוחק מכל העולם ולא מגיב אליו רגשית, לבין כל מה שקורה בגרמניה, ממש מסביבו, באותו רגע, וזה כולל את סיפור האהבה שאני לא ממש מרגיש אותו או את השינוי שהוא אמור לחולל בגיבור הסרט.

דומיניק גראף הוא במאי ותיק (בן 68) עם קריירה ארוכה (בעיקר בטלויזיה). בתפקיד הראשי טום שילינג, מהשחקנים העולים והמצוינים בגרמניה ("או בוי" הנהדר, או "יצירה ללא מחבר" המצוין), ובתפקיד החבר שלו משחק אלברכט שו, שבשנה שעברה זכה בשני פרסי לולה, על תפקיד המשנה בסרט "ברלין אלכסנדרפלאץ", ועל התפקיד הגברי הראשי ב"מחוץ למערכת" (הוא היה המטפל שניסה לעזור לילדה המופרעת בת ה-9). כל זה עדיין לא עוזר לגרות את הסקרנות שלי לגבי הסרט הזה, אבל "אל האבדון" (הנמשך קרוב לשלוש שעות) מועמד ל-10 פרסי לולה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, שחקנית, שחקנית משנה, צילום, עריכה, עיצוב אמנותי, תלבושות, ואיפור.

משחק המלכים (Schachnovelle) – פיליפ שטולץ

מתוך התקציר המופיע באתר של פסטיבל ירושלים, שם יוקרן הסרט בשבוע הבא: "1938. הנאצים צועדים ברחובות וינה. עורך הדין יוזף ברטוק מנסה ל להמשיך לקרוא

אריאל 2021: המועמדויות

אתמול התפרסמו במקסיקו המועמדויות לפרס האריאל של האקדמיה המקסיקנית לקולנוע. מקסיקו היא אחת המדינות שנפגעו קשה בקורונה. קרוב לרבע מיליון מקסיקנים מתו מהמחלה הזאת בשנה וחצי האחרונות, וצרפו לכך את הפשע המשתולל, קרטלי הסמים, וחוסר היכולת של השלטון הרעוע לטפל בכך, ותבינו עד כמה מקסיקו, שעל פניו היא יעד מנצנץ לתיירות, היא מדינה מסוכסכת ומסובכת למדי.

רשימת הסרטים שעומדים לשיפוט האקדמיה המקסיקנית התפרסמה כבר במרץ השנה, אבל אילוצים שונים עיכבו את פרסום רשימת המועמדויות עד לאתמול, ועם זאת, רשימת המועמדויות מרתקת למדי, ומוכיחה שוב שמקסיקו, על כל הבעיות שיש בה, היא מדינה המייצרת קולנוע מסקרן מאוד שמקבל הכרה גם בעולם הגדול (למשל: סרט אחד מתוך רשימת המועמדויות אמור לצאת להקרנות מסחריות בישראל בקרוב). אלו הם הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות לפרס האריאל לשנה זו:

ללא סימנים מזהים (Sin Señas Particulares) – פרננדה ואלאדז

הרבה מקסיקנים מנסים את מזלם בארצות הברית. הרבה מנסים לחצות את הגבול, לא כולם מצליחים. אם זה בגלל המצב הכלכלי, או בריחה מהפשע המשתולל, גלי ההגירה צפונה ממשיכים. כזה הוא גם בנה של גיבורת הסרט. לפני חודשיים הוא יצא אל הדרך, בליווי חבר, בדרך לאריזונה, יונייטד סטייטס. עברו חודשיים, אבל אין סימן חיים מהבן. לא טלפון, לא הודעה. האם מתחילה לדאוג, מתחילה לשאול שאלות. היא מתחילה להיות יותר מודאגת כשהיא פוגשת את האם של החבר של הבן שלה, ושומעת ממנה שהבן שלה נמצא מת. במצב של חרדה הולכת וגוברת יוצאת האם למסע לגלות את גורל בנה. בדרך היא פוגשת לא מעט תחנות, מסוכנות או סתם בירוקרטיות, כולל פגישה עם בחור צעיר שנמצא בדרך חזרה (הוא גורש מארה"ב חזרה למקסיקו) – כולם תחנות בדרך לגלות את גורל בנה, כשהנורא מכל הוא חוסר הידיעה. הטריילר מעביר היטב את החרדה והסכנה.

"ללא סימנים מזהים" הוא המוביל את הרשימה, עם 16 מועמדויות: פרס הסרט הטוב ביותר, וכן לפרס סרט הביכורים, 2 מועמדויות לפרס השחקן/נית המבטיח/ה, צילום, תסריט מקורי, איפור, מוסיקה, סאונד, בימוי, שחקנית, שחקן משנה, עיצוב אמנותי, עריכה, אפקטים מיוחדים, ואפקטים ויזואלים.

הזאבים (Los Lobos) – סמואל קישי

עוד סרט העוסק ב להמשיך לקרוא

גופו 2021: הזוכים

עשיתי טעות. לפני כחודש וחצי דיווחתי כאן בבלוג על המועמדים לפרס הגופו של האקדמיה ברומניה השנה. ואז סימנתי לי את התאריך בלוח השנה כדי שאוכל לפנות לי את הערב לצפיה בטקס. הטעות – סימנתי לי את היום הלא נכון. וכך אמש, כשברומניה התקיים טקס חלוקת הפרסים, אני הייתי בעבודה. הצלחתי רק להגניב מבט קל בטקס, אבל לא באמת יכולתי לעקוב אחרי המתרחש.

gopo 2021ממה שכן הצלחתי לראות, הטקס התקיים באמפיתיאטרון גדול יחסית תחת כיפת השמיים, וכמות האנשים ביציעים היתה קטנה יחסית לתפוסה הפונטציאלית. הם לא לבשו מסיכות, אבל גם לא היו במקום סגור. כמו שכבר הזכרתי בסקירת המועמדים, שנת הקורונה הביאה לכך שרק 8 סרטים עלילתיים היו כשירים להתמודד לפרס האקדמיה ברומניה השנה. ולכן הטקס, עד כמה שיכולתי לראות, התרכז בעיקר בקידום הסרטים הרומנים החדשים של השנה הבאה, בתקווה שיהיו הרבה מהם (אחד מהם כבר זכה בפרס הראשון בפסטיבל ברלין השנה).

גם בשנת הקורונה המצומצמת, הקולנוע הרומני הצליח בזירה הבינלאומית, וסרט רומני הגיע עד למועמדות לאוסקר (למעשה, 2 מועמדויות).

ואכן, "קולקטיב" (Colectiv) , הסרט הדוקומנטרי המרתק שמלווה חקירה של מערכת הבריאות החולה מאוד ברומניה, הסרט הזה הוא להמשיך לקרוא