לולה 2020: המועמדויות

ובגרמניה העסקים כרגיל. או לפחות עושים מאמץ להעמיד פנים שהכל כרגיל. היום, ב-12:13 בצהרים שעון גרמניה (ב-13 דקות איחור!) עלה לפייסבוק הרשמי של האקדמיה הגרמנית לקולנוע שידור ישיר בסטרימינג של הכרזת המועמדויות לפרס הלולה של האקדמיה הגרמנית לקולנוע לשנת 2020. אז גם אני מנסה להתנהג רגיל, ולסקור גם השנה את הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות של הגרמנים.

קןדם כל אני אסקור את המאוכזבים מהרשימה:

שני סרטים גרמנים אמורים להיות מופצים בישראל בקרוב, "תיק קוליני", ו"מאחורי הקלעים". שניהם לא קיבלו אפילו מועמדות אחת (במקרה של "תיק קוליני" – ראיתי כבר את הסרט. לא אהבתי אותו).

אחד הסרטים שהכי סיקרנו אותי השנה נכלל בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין האחרון שהתקיים לפני פחות מחודש. "אונדינה" (Undine) של כריסטיאן פצולד, במאי שאני מאוד אוהב, וידוע במגע היד האלנגטי והאינטלגנטי שלו מבלי לוותר על הרגש (בין סרטיו: "ברברה", "טרנזיט", "ילה" ועוד). סרטו האחרון זכה לביקורות מעורבות, בעיקר, לדעתי, בגלל שסרטיו הקודמים יצרו ציפיות גבוהות שסרטו החדש לא עמד בהן (אני, כמובן, טרם ראיתי את הסרט, ואני עדיין מסוקרן ממנו). להבנתי, מדובר בסיפור אהבה חלומי שמתרחש בברלין של היום, אבל נשען על סיפור מיתולוגי על נימפת ים. הסרט, בכיכובם של פרנץ רוגובסקי ופאולה בר (שניהם שיחקו גם בסרטו הקודם והיפהפה של פצולד, "טרנזיט"), קיבל רק 2 מועמדויות מהאקדמיה הגרמנית: לפרס הסרט הטוב ביותר, ולפרס הסאונד.

עוד סרט מאוכזב הוא "לארה" (Lara). סרטו החכם והמרגש של יאן אולה גרסטר שמספר על יום בחייה של אשה בת 60 שעוקבת מקרוב אחרי קונצרט חשוב של הבן שלה שהוא נגן פסנתר, ובדרך לומדת שיעור חשוב על חינוך קשוח, הסרט הזה קיבל רק מועמדות אחת מהאקדמיה הגרמנית – לפרס הסרט הטוב ביותר. אפילו קורינה הרפוך, שעשתה עבודה מעולה ומאוד מרשימה בתפקיד הראשי, אפילו היא לא קיבלה מועמדות.

מה שמשאיר את הבמה לתחרות העיקרית. שני סרטים מובילים את רשימת המועמדויות, ואחד מהם יהיה, כנראה, הזוכה הגדול:

האחד הוא סרט מצליח מאוד שהפתיע בשנה שעברה הרבה אנשים, ועשה סיבוב פסטיבלים נרחב בעולם (כולל בישראל). כשראיתי אותו סוף סוף, פחות התלהבתי מהשאר, אבל גם אני לא יכולתי להתנגד לכוח העצום של רגעים מסוימים בו.

"מחוץ למערכת" (Systemsprenger), שמספר על ילדה בת 9 עם בעיות התנהגות חריגות מאוד, ועל הנסיון הכושל של המערכת (ושל כולם בעצם) לעזור לה, הסרט הזה מועמד ל-10 פרסי לולה: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, שחקנית (הלנה זנגל בת ה-11), שחקן, 2 שחקניות משנה, עריכה, סאונד, ומוסיקה.

יריבו העיקרי של "מחוץ למערכת" בקרב על הפרס הגדול הוא להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה היפנית לקולנוע 2020: הזוכים

אתמול התקיים ביפן טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע שלהם. אמנם, בהתחשב במצב, הטקס התקיים במתכונת מצומצמת ועם סיקור תקשורתי מינימלי, ועדיין יש בו עניין. גם מי שראה רק מעט סרטים מיפן ו/או מדרום-קוריאה מבין שמערכת היחסים בין שתי המדינות האלו היא, אם לומר בעדינות, מורכבת מאוד. והנה, אתמול, זכתה שחקנית בשם שים יון-קיונג בפרס השחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט "העיתונאית" (新聞記者). שים יון-קיונג היא השחקנית הקוריאנית הראשונה בכל 43 שנות קיום הטקס הזה שזוכה בכבוד של פרס האקדמיה ביפן. זה הלינק מיו-טיוב. מומלץ לקפוץ 4 דקות וחצי קדימה בלינק, ולראות מה זה שחקנית שבאמת מופתעת ומתרגשת.

"העיתונאית" (טריילר), שעוקב אחרי חקירה של פרשת שחיתות ממשלתית ביפן, זכה ב-3 פרסי אקדמיה: פרס הסרט הטוב ביותר, פרס השחקנית, ופרס השחקן (3 פרסים בסך הכל).

את המועמדים העיקריים סקרתי כאן בבלוג עם פרסום המועמדויות לפני כחודש וחצי. שאר הפרסים ה להמשיך לקרוא

סזאר 2020: הזוכים

עכשיו 2 בלילה. לפני כחצי שעה הסתיים בצרפת טקס חלוקת פרסי הסזאר של האקדמיה הצרפתית. אלו זמנים מתוחים בצרפת. את האש הצית הסרט "קצין ומרגל", שהבמאי שלו, רומן פולנסקי, מואשם באונס ובמעשים מגונים אחרים. הגלגל המשיך להתגלגל, ובשבוע שעבר התפטרו כל חברי הועד המנהל של האקדמיה הצרפתית במחאה על דרך הניהול של הגוף הזה. פולנסקי עצמו הודיע שהוא לא יגיע לטקס כדי לא ללבות את האש, למרות שהסרט שלו, "קצין ומרגל", היה המוביל במספר המועמדויות, ואף זוכה להצלחה נאה.

כבר בהתחלה, פלורנס פורסטי, המנחה האנרגטית והכריזמטית הכריזה: ברוכים הבאים לטקס האחרו…ה-45 של הסזאר. אחרי פתיחה מלהיבה, שכללה ציטוט/ הומאז' ל"ג'וקר", היא פתחה במונולוג שכלל גם הצגה הומוריסטית של המועמדים העיקריים. כשהגיעה ל"בחסדי האל" של פראנסואה אוזון, שעוסק בהתעללות מינית של כומר בילדים, היא התייחסה לנושא הפדופיליה בכנסיה, וכשהגיעה ל"קצין ומרגל", היא התייחסה לפדופיליה בשנות ה-70.

הטקס היה ארוך (שלוש שעות וחצי) ונוצץ, והוא שיקף את הצלחת הקולנוע הצרפתי בשנה האחרונה. היו הרבה סרטים צרפתים מצוינים השנה, והטקס חילק את הפרסים בין כמה וכמה מהם, ולא בכדי כותרת הפוסט הזה אומרת "הזוכים" ולא "הזוכה".

ובכל זאת, יש זוכה אחד עיקרי, והוא: להמשיך לקרוא

גופו 2020: המועמדויות

באופן מקרי, באותו יום שבו התפרסמו המועמדויות לפרסי האקדמיה באיטליה וגם בקנדה, ממש באותו יום התפרסמו המועמדויות גם לפרסי האקדמיה ברומניה. ואני עוקב כבר הרבה שנים אחרי מה שקורה גם שם, ברומניה, אז הנה סקירה נוספת של סרטים שמועמדים לפרסים, הפעם ברומניה.

שני סרטים מובילים את הרשימה, את שניהם ראיתי, ואת שניהם לא אהבתי.

"השורקים" (La Gomera) של קורנליו פורומבויו הוקרן ממש לא מזמן מסחרית בישראל. מעין מהתלת פשע שבה כולם עובדים על כולם, בסרט שהיה אמור להיות חביב ומשעשע, רק שפורומבויו, כדרכו, אוהב לדבר על דברים שקשורים לעשיית הקולנוע עצמו, ופחות מתרכז בסיפור ובדמויות, וכך הסרט הזה הוא אולי הערה מעניינת של יוצר מוכשר על הקשר בין המכניקה של עשיית קולנוע (ובמקרה הזה – קולנוע הוליוודי פופולרי אל מול קולנוע קצת יותר עמוק) לבין הקהל הרחב.

לא כל כך אהבתי את הסרט הזה, אבל הוא היה נציג רומניה לאוסקר, והוא גם המוביל במספר המועמדויות לפרס הגופו של האקדמיה הרומנית לשנה זו עם 13 מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, 2 שחקניות משנה, שחקן משנה, תסריט, צילום, עריכה, סאונד, עיצוב אמנותי, תלבושות, ואיפור/עיצוב שיער.

(שימו לב שוולאד איבאנוב, זה שבתמונה למעלה, שהוא השחקן הראשי ב"שורקים", ומגדולי שחקני רומניה היום, לא מועמד כאן).

הסרט השני שקיבל תשומת לב גדולה מהאקדמיה הרומנית השנה הוא הזוכה הגדול של פסטיבל ברלין.

של לפני שנתיים.

"אל תיגע בי" (Touch me Not) של אידינה פינטילה הוא יצירה כל כך יוצאת דופן, אוואנגארדית, קשה לצפיה, קשה לעיכול, יצירה שכוללת הרבה עירום וסקס בוטים, סאונד מלא צרחות וצעקות, מוסיקה דיסהרמונית, ודיון דידקטי בייצוגי גוף גבריים ונשיים (וייצוגי גוף בכלל – חלק לא קטן מהסרט מתאר סשן טיפולי של אנשים מוגבלים פיסית) – הכל כאן כל כך קיצוני עד שלקח לסרט הזה הרבה זמן להגיע למסכים בהפצה לקהל הרומני, כך שאני מנחש שזו הסיבה שהסרט הזה מקבל את ההכרה שלו מהאקדמיה הרומנית רק עכשיו.היצירה הזאת, שלא אהבתי את חווית הצפיה בה, מועמדת ל-9 פרסי גופו: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית משנה, צילום, עריכה, סאונד, מוסיקה, איפור/עיצוב שיער, ופרס סרט הביכורים.

ולחדשות בהרחבה: יש עוד כמה וכמה סרטים שבולטים ברשימת המועמדויות של האקדמיה הרומנית לקולנוע. עליהם בסקירה הזאת:

מפלצות (Monștri) – מריוס אולטאנו

סרט בשלושה פרקים

פרק 1: היא מגיעה בשעות הערב ל להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה הקנדית לקולנוע 2020: המועמדויות

ואתמול, בערך 3 שעות אחרי שהוכרזו המועמדויות לפרס האקדמיה האיטלקית, בצד השני של העולם, בקנדה, הוכרזו המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע שלהם (פרס שאין לו שם). מבט על רשימת המועמדויות מגלה שהפעם אין בקנדה התלהבות רבתי מאף סרט, או שניים. אין אף סרט מוביל, או תחרות מרתקת בין פייבוריטים. למעשה, הסרט המוביל במספר המועמדויות הוא גם אחד שבכלל לא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר. ובכל זאת, ניסיתי לבנות רשימה קצרה של הסרטים העיקריים ברשימה:

שיר השמות (The Song of Names) – פראנסואה ז'ירארד

הסרט הזה אמור לצאת למסכים בישראל כבר בשבוע הבא, אז אני מניח שידברו בו לא מעט בקרוב. ועם זאת, הסרט הזה נראה לי מאוד לא מעניין. ז'ירארד נוהג לעשות סרטים על מוסיקה, וסרטיו נוטפים דבש, כורעים תחת נטל המתיקות המוגזמת שבהם. "נער מקהלה" ו-"הכינור האדום", שני סרטים שהוא ביים ועסקו במוסיקה הופצו בעבר בישראל. "הכינור האדום" אפילו זכה באוסקר על המוסיקה שבו. הסרט החדש עוסק גם הוא במוסיקה, אבל הוא מוסיף תבלין יהודי. ואת השואה. וזה מתכון לסרט שיכווץ אותי בכסא. צרפו לכך את העבודה שרוב הביקורת בעולם לא ממש מתלהבות ממנו (39% ברוטן טומטוז), והמסקנה היא שאני כנראה אדלג עליו כשהוא יגיע בקרוב לישראל.

הסיפור הוא על שני חברי ילדות בזמן השואה. אחד מהם הוא נגן כינור מחונן. ב-1951, לפני קונצרט חשוב, נגן הכינור נעלם. 35 שנים לאחר מכן, יכול להיות שיש סימן חיים ממנו. טים רות' וקלייב אואן בתפקיד החברים המבוגרים, וכפי שניתן לראות בטריילר, יש גם את סיפור הילדים, וגם לא מעט יידישקייט, כשנדמה שהכל מצופה בשכבה עבה של שמאלץ."שיר השמות" לא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה הקנדית, אבל הוא המוביל במספר המועמדויות, עם תשע: מועמדות לפרס העיצוב האמנותי, איפור, תלבושות, עיצוב שיער, מוסיקה, שיר מקורי, סאונד, עריכת סאונד, ואפקטים.

המאה ה-20 (The 20th Century) – מת'יו ראנקין

אולי הוכחה לבלבול שבקולנוע הקנדי של השנה האחרונה. סרט שמצד אחד נדמה מבריק ומרתק, ומצד שני, כל ה להמשיך לקרוא

דוד די דונטלו 2020: המועמדויות

היום בצהרים התפרסמו באיטליה המועמדויות לפרס הדוד די דונטלו של האקדמיה האיטלקית לקולנוע. מבט על רשימת המועמדויות מגלה שלמרות שנדמה היה שלקולנוע האיטלקי היתה שנה יחסית חלשה, בעצם יש כאן כמה וכמה סרטים שעשו סיבוב פסטיבלים מרשים למדי (כולל בישראל), ויש גם סרט אחד שממש עכשיו מתחיל את הסיבוב שלו, והוא מסקרן מאוד מבקרי קולנוע בעולם (אותי פחות). ויש גם סרט נוסף שלמרות שעל פניו אני לא אמור להתרגש ממנו, הוא זה שהכי מרגש אותי לפגוש. אלו הם הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה באיטליה לשנה זו:

הבוגד (Il Traditore) – מרקו בלוקיו

זה היה נציג איטליה לאוסקר האחרון, והבמאי הוא ותיק וידוע (ואהוב למדי). מצד שני, הסרט הזה נתקל בביקורות מעורבות למדי, לא מאוד מתלהבות. להבנתי יש כאן כמה רגעים מלהיבים, לצד מתישים. זהו סיפורו האמיתי של תומאסו בושטה, מהאנשים החזקים בתוך ארגון המאפיה, שהעז להפר את שבועת האמונים שלו לקוזה נוסטרה, ולהסגיר למשטרה מאות אנשי מאפיה במשפט מפורסם שהתנהל באיטליה בשנות ה-80. בגלל חוסר ההתלהבות הכללי מהסרט, דילגתי עליו כשהוא הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון. להבנתי, לצד רגעים אנרגטים של רציחות מזויעות, הסרט הזה גם מתנהל בקצב איטי ודברני, ובחלקו האחרון הופך לדרמת בית משפט סטטית, אם כי לא בטוח שהכל משעמם שם. אומרים שהשחקן הראשי מצוין."הבוגד" (טריילר) הוא המוביל ברשימה, עם 17 מועמדויות לפרס הדוד די דונטלו: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט מקורי, הפקה, שחקן, שחקנית משנה, 2 שחקני משנה, צילום, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, עיצוב שיער, עריכה, סאונד, ואפקטים.

פינוקיו (Pinocchio) – מתאו גארונה

שני סרטים של להמשיך לקרוא

פרסי דאג'ונג 2020: המועמדויות

דרום קוריאה. המדינה הכי חמה עכשיו בשטח הקולנוע. מה שאני וכמה מבקרי קולנוע אחרים אומרים כבר יותר מעשור, העולם מגלה עכשיו דרך "פרזיטים". וזה לא רק בונג ג'ון הו. יש כמה וכמה במאים מעניינים בקוריאה (למשל, מי שזוכר מלפני כמה שנים סרט אימה אדיר בשם "רכבת לבוסאן", כדאי שיתכונן, כי השנה אמור להגיע סרט ההמשך). והסרט שזכה בפסטיבל סאנדאנס שהסתיים לפני כמה ימים הוא סרט של אמריקאי ממוצא קוריאני שמדבר אנגלית וקוריאנית.

הסיפור עם טקס פרסי האקדמיה של דרום קוריאה מסובך. כבר כמה שנים שאני עוקב כאן בבלוג אחרי טקס פרסי הדאג'ונג של קוריאה שמתקיים באיזור נובמבר. השנה הטקס נדחה לפברואר, מכל מיני סיבות. הסיבה הרשמית היתה איזשהו רצון לתת הזדמנות לסרטים שמופצים בקוריאה גם לקראת סוף השנה, אבל אני מניח שהשערוריות שליוו את הטקסים בשנים האחרונות עוררו רצון לאתחל מחדש את טקס פרסי האקדמיה הזה.

אבל לפני כמה ימים הגיעה ההודעה: הטקס נדחה שוב, הפעם למועד לא ידוע. קוריאה קרובה יותר לסין, ונכון לכתיבת שורות אלו, התגלו בדרום קוריאה 24 מקרים של אנשים שנדבקו בנגיף הקורונה, ועד שמשהו יסתדר עם הפאניקה הקשורה במחלה החדשה הזאת, טקס הקולנוע מוקפא. בכל מקרה, רציתי לדעת מי הם המועמדים. הטקס הרי היה אמור להתקיים בעוד שלושה שבועות. חשבתי שהמועמדויות יפורסמו בקרוב, או שכבר פורסמו. מסתבר שהן אכן כבר פורסמו לפני כמה שבועות, אבל עד עכשיו אף כלי תקשורת באנגלית לא דיווח על כך. איכשהו מצאתי את רשימת המועמדויות בקוריאנית, והשתמשי בשירותיו של גוגל טרנסלייט (ואחר כך בתרגום של גוגל טרנסלייט לעברית) כדי לנסות ולבנות את רשימת הסרטים הבולטים בדרום קוריאה בשנה האחרונה.

אז הנה סקירה של הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות לפרס הדאג'ונג של האקדמיה הקוריאנית לקולנוע לשנה הנוכחית:

ראשית, "פרזיטים" (기생충). במקרה הזה, יש נביא בעירו. לא רק בעולם כולו מתלהבים (בצדק) מהסרט המצוין הזה. גם הקוריאנים עצמם אוהבים אותו. ל"פרזיטים" יש 11 מועמדויות לפרס הדאג'ונג, מה שהופך אותו לסרט עם מספר המועמדויות הגדול ביותר: "פרזיטים" מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, שחקן, שחקן משנה, שחקנית משנה, צילום, עריכה, תאורה, מוסיקה, ועיצוב אמנותי.

עוד סרט שקיבל מספר מועמדויות מכובד הוא "יונק הדבש" (벌새’). ראיתי את הסרט בפסטיבל ירושלים האחרון, ודי השתעממתי. סיפור התבגרות של נערה בת 14 שלא קורה בו הרבה, וגם מה שקורה לא מקבל הדגשות דרמטיות, והכל הופך לסרט פלגמטי למדי (חוץ מהסוף היפה. אם יש לכם סבלנות להגיע עד לשם).

"יונק הדבש" מועמד ל-8 פרסי דאג'ונג: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, שחקנית משנה, שחקנית מבטיחה, בימוי ביכורים, צילום, ומוסיקה.

יש עוד כמה סרטים בולטים ברשימת המועמדים שלא ראיתי, ואולי נזכה לראות כאן מתישהו השנה:

עבודה יוצאת דופן (극한직업) – ביונג הון לי

זאת יכולה להיות קומדית אקשן ממש מוצלחת. סיפור על להמשיך לקרוא