פרסי האקדמיה הקנדית לקולנוע 2019: המועמדים

אתמול התפרסמה בקנדה רשימת המועמדים לפרס האקדמיה הקנדית לקולנוע לשנת 2019. עושה רושם שבניגוד לשנים קודמות, השנה לא היה סרט קנדי עם פרופיל בינלאומי גבוה (אני מזכיר לכם שבשנה שעברה הזוכה היה "מודי", שאולי לא היה סרט גדול, אבל מעט אחרי זכייתו הגיע גם לישראל, ואפילו הפך להצלחה קטנה כאן), מה שלא אומר שאין לקנדים השנה מה להציע בקולנוע. מבט על רשימת המועמדים השנה מציע מספר רב של סרטים שונים, ובסקירה הזאת אני אנסה להתמקד במובילים במספר המועמדויות.

הסרט הבולט ברשימת המועמדויות הוא

האפילה הגדולה (La Grande Noirceur) בבימויו של מקסים ז'ירו

זי'רו פרץ לתודעה הבינלאומית לפני כמה שנים עם סרט על הקהילה היהודית-חרדית במונטריאול שנקרא "פליקס ומאירה". בכשרון הצלחתי לפספס את הסרט המסקרן הזה על רומן מחוץ לנישואין של אשה חרדית וגבר לא (את האשה גילמה הדס ירון הישראלית). נדמה שהסרט האחרון של ז'ירו הוא אופרה אחרת לגמרי. במקום מתיקות מלנכולית, יש כאן מבט מאיים על עולם אפל, מפחיד, שבכוונה לא מספק פרטים מזהים לגבי מה בדיוק קורה שם, מה שכנראה גורם לכל הסיפור החידתי הזה להפוך לאלגוריה על המצב בעולם היום.

ב"אפילה הגדולה", שחקן קנדי כושל מוצא את עצמו ב להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פרסי רוברט 2019: הזוכים

בשנים האחרונות אני מכסה כאן בבלוג טקסי פרסים מכל מיני מדינות, וההרגשה היתה שהעולם הזה קצת השתגע. פעם היתה לפרסים האלו סוג של חוקיות. אם סרט היה זוכה בפרס הבימוי, למשל, אז כמעט תמיד הוא היה זוכה בפרס הסרט. עוד למשל, כמעט ולא קרה שסרט שזכה בפרס החשוב ביותר, בפרס הסרט, זכה במעט מאוד פרסים בסיכום הכללי. בשנים האחרונות רשימות הזוכים הפכו ללא צפויות, וקצת לא הגיוניות.

והנה הגיע אמש טקס פרסי הרוברט של האקדמיה הדנית, והחזיר את ההגיון הבריא לטקסי הפרסים. את רשימת המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני כחודש. המועמד הפייבוריט לזכייה יצא להקרנות מסחריות בישראל בסופ"ש האחרון (ואם מצמידים את האוזן לקרקע ומנסים להקשיב להלך הרוח, נדמה שהקהל הישראלי נענה בחיוב ובשמחה לא קטנה לסרט המצוין הזה). ואכן, הזוכה הגדול של טקס פרסי האקדמיה הדנית לשנה זו הוא להמשיך לקרוא

גויה 2019: הזוכים

צ'מפיונס (Campeones). מאוד אוהבים את הסרט הזה בספרד. סיפור על מאמן כדורסל שנשפט לעבודות שירות: לאמן קבוצה של מוגבלים. הוא בא בלי חשק, אבל מתחיל לקבל חשק. זה סרט שלוחץ בצורה מאוד קלה על הרגש של הקהל הרחב, ואכן מדובר בסרט מאוד מצליח. בקרוב יגיע הסרט הזה לישראל, ותוכלו לראות עד כמה הסרט הזה להמשיך לקרוא

חיפושית הזהב 2019: הזוכים

אמש התקיים בשבדיה טקס חלוקת פרסי חיפושית הזהב של האקדמיה הלאומית שלהם לקולנוע. את המועמדים לפרס סקרתי כאן בתחילת החודש. חשבתי שבסופו של דבר, "גבול" (Gräns), אחד הסרטים הכי מצוינים שראיתי בשנה שעברה, הוא יהיה הסרט שינצח בהפרש גדול. למעשה, צפייה בשידור החי של הטקס היתה כמעט סרט מתח.

בערך רבע שעה לפני סוף הטקס, נשארו רק שני פרסים לחלק: פרס השחקנית, ופרס הסרט הטוב. שני סרטים צברו פרסים לאורך הטקס: "גבול", ו"גוליית" (Goliat), דרמה חברתית מסקרנת. רבע שעה לפני הסוף המצב היה תיקו. ארבעה פרסים לכל סרט. אני לא להמשיך לקרוא

סזאר 2019: המועמדויות

הבוקר התקיימה בצרפת מסיבת עיתונאים קצת מנומנמת וקצת מבולבלת שבה התפרסמה רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה הצרפתית לקולנוע, הסזאר. בתפריט: סרטים שכבר הוקרנו בארץ, סרטים שיעלו על המסכים בישראל ממש בקרוב, וסרטים שאולי, במקרה, בטעות, יגיעו גם לכאן.

אז נתחיל עם אלו שאנחנו כבר מכירים:

לא מזמן הוקרן כאן בישראל הסרט "משמורת" (Jusqu'à La Garde) של קסאויה לגראן. הדרמה הזאת, שלטעמי לא תמיד עובדת אבל יש לה מערכה אחרונה מצוינת, מספרת על זוג במלחמה קשה מאוד על המשמורת על הילד המשותף שלהם, כשברקע אלימות במשפחה. זהו סרטו הראשון של לגראן, והוא אכן קצת בוסרי, אבל יחסית לסרט ראשון מדובר בהישג מרשים. מאז בכורתו של הסרט בפסטיבל ונציה 2017, שם זכה בפרס הבימוי, הסרט עשה סיבוב עולמי נרחב למדי, והיום הוא הגיע להישג נוסף – "משמורת" הוא הסרט המוביל במספר המועמדויות לסזאר, והאקדמיה הצרפתית ציינה אותו ב-10 קטגוריות: מועמדות לפרס הסרט הטוב, בימוי, שחקנית, שחקן, שחקן מבטיח, תסריט מקורי, צילום, עריכה, סאונד, ופרס סרט הביכורים.

עוד סרט שהוקרן כאן לא מזמן וזכה להכרה נרחבת מהאקדמיה הצרפתית הוא "האחים סיסטרז" של ז'אק אודיאר. הבמאי הצרפתי הנהדר הזה נדד הפעם לארה"ב, וצילם בה את מה שלטעמי הוא סרטו החלש ביותר בקריירה. אמנם אודיאר לא יכול לעשות סרט רע באמת, ואכן, הסטאר-פאואר האמריקאי (ג'ון סי ריילי וחואקין פיניקס בתפקיד האחים סיסטרז, וג'ייק ג'ילנהול בתפקיד משנה) בכל זאת נותן משהו להישען עליו, אבל עלי הסרט הזה לא עבד. ועם זאת, האקדמיה הצרפתית נתנה ל"אחים סיסטרז" 9 מועמדויות לסזאר: לפרס הסרט, בימוי, תסריט מעובד, עיצוב אמנותי, תלבושות, צילום, עריכה, סאונד, ומוסיקה.

בקרוב יגיע הפסטיבל הצרפתי השנתי. סרט הפתיחה שלו הוא…

Le Grand Bain

משהו כמו "הבריכה הגדולה" בתרגום מילולי. הסרט כנראה יצא להפצה בישראל מיד לאחר הפסטיבל, ויקרא שמו בישראל:

"לשחות או לא להיות"

אבל דאחקות הצידה, נראה כאילו מדובר בקראוד פליזר אפקטיבי ממדרגה ראשונה. הסיפור פשוט: חבורה של גברים במשבר אצמע החיים מוצאים את ישועתם כשהם מקימים קבוצה המתאמנת ומתעסקת בשחייה…צורנית. לכאורה מדובר בספורט המזוהה עם נשים, עם חן נשי, ועם מנהגים נשיים, אבל חבורת הגברים הזאת הולכת להגיע רחוק, ואפילו לייצג את צרפת בתחרות בינלאומית, ויותר חשוב, למצוא מטרה חדשה בחיים, שמחה חדשה בחיים, למצוא חיים חדשים בזמן שנדמה היה שהכל נכנס לשגרה אפורה ומדכאת. בסרט משתתפים טובי שחקני צרפת, וגם על כסא הבמאי יושב שחקן מוכר – ז'יל ללוש (הוא היה הזמר ב"סה לה וי" של טולדנו/ נקש). הטריילר, בכיכובם של בנואה פולוורדה ("קוקו לפני שאנל", "קומדיה אלוהית"), מתיה אמלריק ("הפרפר ופעמון הצלילה"), גיום קאנה (שחקן נהדר שאני זוכר בעיקר מסרט הסוסים המרגש "ז'אפלו". הוא גם בן זוגה בחיים של מריון קוטיאר), ז'אן-הוג אנגלאד (המוכר בארץ בעיקר מ"בטי בלו"), ולצידם השחקניות וירז'יני אפירה ("נפלאות החושים"), לילה בקטי ("לפני החורף"), ומרינה פויס ("פוליס") – כל השחקנים האלו הופכים את הצפיה בטריילר (ובתקווה גם בסרט עצמו) לתענוג:

"לשחות או לא להיות" מועמד ל-10 פרסי סזאר: פרס הסרט הטוב, בימוי (ללוש. ז'יל, לא קלוד), 2 שחקני משנה (אחד מהם ז'אן-הוג אנגלאד), 2 שחקניות משנה (בקטי ואפירה), תסריט מקורי, צילום, עריכה, וסאונד.

עוד סרט שמככב ברשימת המועמדויות לסזאר ועומד להגיע בקרוב לישראל הוא להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה היפנית לקולנוע 2019: המועמדויות

בבלוג הזה אני מנסה לבדוק את הדופק של הקולנוע העולמי, ואחת הדרכים שאני מסתייע בהן הוא לסקור את רשימות המועמדים והזוכים בפרסי האקדמיות הלאומיות השונות בעולם. טקסי פרסים שכאלו הם לא תמיד מדד לאיכות, אבל הם כן חלון ראווה לסרטים המשמעותיים של אותה שנה ממקום מסוים בעולם. וכך אני מנסה לסקור טקסי פרסים ממקומות שמהם מגיע קולנוע מעניין, כמו שוודיה או דנמרק, צרפת וגם קנדה, בין השאר. לא מזמן חשבתי: איך זה שלא נגעתי עד עכשיו בטקסי הפרסים של הקולנוע היפני, שהוא אחד מתעשיות הקולנוע המשפיעות ביותר בעולם? אז הנה, אני מנסה לתקן את הרושם. אמנם קשה לי יותר להשיג מידע על הקולנוע היפני (כי לא רק שאני לא מדבר את השפה, אני אפילו לא יכול לקרוא את האותיות), אבל איכשהו, דרך אתר שמסקר את הקולנוע היפני באנגלית, הצלחתי לרכז רשימה של המועמדויות לפרסי האקדמיה היפנית לשנת 2019, רשימה שהתפרסמה שלשום.

אלו הם הסרטים היפנים הבולטים לשנת 2019:

המוביל ברשימת המועמדויות הוא, כמובן, "המשפחה שלי" (万引き家族), סרטו של הירוקאזו קורה אדה, המוקרן גם בישראל בימים אלו בהצלחה. הבמאי הזה עובד נון סטופ, והמפיצים בארץ לא עומדים בקצב שלו, אבל אני ראיתי בעבר שלושה סרטים שלו, ולמרות שכולם זוכים להילולי הביקורת (זה האחרון אף זכה בפרס הגדול בפסטיבל קאן האחרון), אני מוצא את סרטיו משעממים, ולכן נמנעתי מלצפות בסרטו האחרון של קורה אדה. עם זאת, אני כנראה במיעוט, כי הבמאי הזה זוכה להערכה רבה ולהצלחה לא מעטה, וסרטו האחרון (שביפנית נקרא "משפחת הגנבים", בשמו הבינלאומי באנגלית Shoplifters, כלומר, הגנבים, ובישראל, "המשפחה שלי") הוא המוביל במספר המועמדויות לפרסי האקדמיה היפנית, 13 במספר: פרס הסרט, בימוי, תסריט, שחקנית, שחקן, 2 שחקניות משנה, פסקול, סאונד, צילום, תאורה, עיצוב אמנותי, ועריכה.

אבל זה הסרט שאנחנו מכירים, או לפחות שמענו עליו. ברשימת המועמדים יש כמה סרטים מסקרנים שלא שמעתי עליהם, ואולי נוכל לראות כאן בהזדמנות. למשל:

סאקורה בצפון (北の桜守 ) – יוז'ירו טאקיטה

זה הסרט שאני הכי להמשיך לקרוא

פרסי רוברט 2019: המועמדויות

היום התפרסמו בדנמרק המועמדויות לפרס האקדמיה הדנית, פרס הרוברט. גם כאן היתה שאלה אחת עיקרית, והיא: כמה מועמדויות יקבל "האשמים"?

התשובה היא 8. אבל זה גם קצת לא הוגן, כי "האשמים", (סרט מצוין שמגיע ממש בקרוב לישראל) הוא סרט שבמרכזו, בעצם, רק שחקן אחד, והוא מתרחש בשני חדרים בלבד, ואין בו צילומי חוץ. בכלל. כך שכמות המועמדויות שהוא יכול היה לאסוף לחיקו מוגבלת מלכתחילה. מצד שני, הסרט הזה יכול מאוד להיות מועמד לאוסקר בעוד שבועיים (הוא נכנס לתשיעיה הסופית, והוא עוד יכול להגיע לתוך החמישיה. ומשם, אם "רומא" יקבל את פרס האוסקר לסרט, הדנים עוד יכולים לזכות בקטגוריית הסרט הזר. הסרט הזה הרבה יותר טוב מהפולני).

במרכז "האשמים" שוטר המוצב כסוג של עונש במוקד שיחות חירום של המשטרה. הוא מקבל שיחה על חטיפה, והוא מנסה לעזור ככל יכולתו. הסרט נשאר לכל אורכו בתוך המוקד הטלפוני, והמתח מושיב אותי על קצה הכסא. התסריט מפתיע, השחקן מצוין (והוא כמעט לבד כאן), והסרט הזה סוחף.

"האשמים" (Den skyldige) מועמד, כאמור, ל-8 פרסי רוברט: פרס הסרט, בימוי, תסריט, שחקן, שחקנית משנה (מועמדות מעניינת. ג'סיקה דינאג היא השחקנית המועמדת, והיא לא נראית בסרט אפילו לשניה אחת. רק קולה נשמע), צילום, עריכה, וסאונד.

עוד סרט שכבר ראיתי, אם כי מאוד התאכזבתי ממנו הוא

"הבית שג'ק בנה". (The House that Jack Built)

אני מאוד אוהב את הגאון המטורף הזה, לארס פון טרייר. השנה הוא הביא את סרטו האחרון, והתוצאה…משעממת. סיפורו של רוצח סדרתי סדיסטי שהשאיר אותי בעיקר…אדיש. לא היה אכפת לי משום דבר ומאף אחד, וגם המערכה האחרונה, שאמורה להיות שיא דרמטי, עברה לי מעל הראש. לטעמי האישי מדובר בסרטו החלש ביותר של פון טרייר זה יותר מ-30 שנה (מאז "מגיפה" מסוף שנות ה-80. אפילו "הבוס הגדול", קומדיה חביבה וזניחה שהוא ביים לפני קצת יותר מעשור, היתה יותר מעניינת מהסרט הזה), אבל האקדמיה הדנית עדיין נותנת כבוד לפסיכופט הזה (במובן החיובי של המילה, כן?!)."הבית שג'ק בנה" (טריילר) מועמד ל-11 פרסי רוברט: פרס הסרט, בימוי (פון טרייר), תסריט מקורי (פון טרייר), שחקן (מאט דילון), עיצוב אמנותי, צילום, תלבושות, איפור, עריכה, סאונד, ואפקטים.

ומכאן אני מתחיל להיכנס יותר לעומק הרשימה, לבדוק את הסרטים המסקרנים שעוד לא ראיתי. למשל:

בר מזל מאושר (Lykke-Per) – בילה אוגוסט

כן, בילה אוגוסט בן ה-70 עוד עושה סרטים. במאי ש להמשיך לקרוא