אריאל 2017: המועמדויות

אתמול התפרסמו במקסיקו המועמדויות לפרס האריאל של האקדמיה הלאומית שלהם לקולנוע. אחרי שהסרט הזוכה מהשנה שעברה הוקרן לא מזמן בישראל ("אחת ויחידה". סרט יפה, מרגש, וחשוב. חבל שלא זכה להצלחה, אבל בהתחשב בנושא הקשה, זה היה צפוי למדי), כדאי לשוב ולבדוק מה המדינה הזו מבשלת לנו בשטח הקולנוע.

אז קודם כל, בואו נדבר על הסרטים שכבר שמענו עליהם:

"מרחוק" (Desde Allá) – לורנצו ויגאס

הסרט הזה נושא על עצמו תווית זיהוי של ונצואלה, והוא היה הנציג שלה לאוסקר בשנה שעברה, אבל זוהי בעצם קו-פרודוקציה עם מקסיקו, כך שהוא כשיר להתמודד גם על הפרס הלאומי של מקסיקו. הסרט היפה אך עקר הזה, שהיה הזוכה הגדול של פסטיבל ונציה לפני שנתיים, וכבר הוקרן בישראל, מועמד ל-3 פרסי אריאל: פרס הסרט, פרס לסרט הביכורים, ולשחקן המבטיח.

נטושים (Desierto) – חונאס קוארון

זה הסרט שמקסיקו שלחה לאוסקר בשנה שעברה. על פניו זה נראה לי כסרט מרתק, סוחף, ומאוד אקטואלי, אבל שמעתי גם ביקורות מסתייגות ממנו. הסרט נרכש להפצה בישראל על ידי יונייטד קינג, אבל נכון לעכשיו הוא בהקפאה, ולא ברור מתי יופץ, אם בכלל. הטריילר, בכל אופן, מופיע בדף היו-טיוב של יונייטד קינג. הסיפור הוא על קבוצת מהגרים לא חוקיים ממקסיקו לארה"ב. אזרח אמריקאי אחד שמתנגד להגירה הפיראטית הזו יוצא למלחמה לבדו כנגד האנשים האלו, ופשוט מתחיל לחסל אותם אחד אחד כמו במטווח. והמרדף בינו לבין הניצולים (בראשות השחקן הראשי גאל גרסיה ברנאל) מתחיל.

"נטושים" מועמד ל-8 פרסי אריאל: פרס הסרט, שחקן משנה, עריכה, אפקטים מיוחדים, אפקטים ויזואלים, צילום, תסריט מקורי, ומוסיקה.

בין המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר יש גם להמשיך לקרוא

לולה 2017: הזוכה

הערב התקיים בגרמניה טקס חלוקת פרסי הלולה של האקדמיה הגרמנית לקולנוע (ודרך אגב, אם זה מעניין אתכם, אתם עדיין יכולים לראות את השידור החי-דחוי של הטקס בערוץ ZDF בהמשך הערב). ולמען האמת, לא היו הרבה הפתעות. כי יש סרט גרמני אחד שכולם מדברים עליו כבר שנה. והוא עדיין מוקרן בישראל. והוא היה מועמד ל-6 פרסי אקדמיה. מתוכם הוא זכה ב להמשיך לקרוא

פרסי איריס 2017: המועמדויות

תקציר הפרקים הקודמים: חבל קוויבק, החלק דובר הצרפתית של קנדה, מכיל לא מעט אנשים ששואפים להיפרד מקנדה, להפוך לישות עצמאית. שני משאלי עם התקיימו בעבר על השאלה הזו. בשניהם תומכי הפירוד הפסידו, אם כי בשני שבהם ההפסד היה קטן מאוד (51-49 אחוז לטובת תומכי ההישארות. מה שאומר שהסנטימנט הלאומי של הקווביקים חזק מאוד, גם אם לא חזק מספיק). כחלק מאותו סנטימנט לאומי, יש לקוויבקים אקדמיה לקולנוע משלהם, והם מחלקים פרסי אקדמיה משלהם, בנפרד מפרסי האקדמיה הקנדית.

מאז סוף שנות ה-90 האקדמיה הקוויבקית חילקה את פרסי הג'וטרה, שנקראו על שמו של קלוד ג'וטרה, שחקן מפורסם שם. בשנה שעברה, מעט לאחר פרסום המועמדויות לפרס הג'וטרה 2016, התגלה סוד נורא מהעבר. הסתבר שקלוד ג'וטרה היה פדופיל. כצעד ראשון האקדמיה הקוויבקית הורידה את שמו מפרס הקולנוע הבכיר של קוויבק. לא היה מספיק זמן למצוא שם חדש לפני הטקס של השנה שעברה, אז הוא התקיים תחת השם "פרסי האקדמיה של קוויבק" (הנה הדיווח על מי שזכה בשנה שעברה).

בשנה שעברה מאז, התכנסה האקדמיה הקוויבקית כמה פעמים והגיעה לכמה החלטות אדמיניסטרטיביות:

  1. לפרס האקדמיה הקוויבקית ניתן השם החדש "איריס"

  2. נוספו כמה קטגוריות חדשות לפרסים (בעיקר אלו שנוגעות לסרטים דוקומנטרים)

  3. הטקס נדחה ממרץ ליוני, מבדיל אותו מהטקס של האקדמיה הקנדית שמתקיים במרץ.

וכך התפרסמו בתחילת החודש המועמדויות לפרס החדש של האקדמיה הקוויבקית. כמו תמיד, חלק מהמועמדים לפרס הקוויבקי משיקים למועמדויות ולפרסים של האקדמיה הקנדית, ויש גם כמה דגשים שהקוובקים נותנים לסרטים שהאקדמיה הקנדית מדלגת עליהם, או רק מרפרפת עליהם.

המועמד המוביל לפרס האיריס השנה, כצפוי, הוא להמשיך לקרוא

פרסי סוּר 2016: הזוכים

כן, זו לא טעות. אתמול, ה-28/03/2017, חולקו בארגנטינה פרסי הסוּר של האקדמיה הארגנטינאית לקולנוע לשנת 2016. את רשימת המועמדויות פרסמה האקדמיה לפני יותר מארבעה חודשים, כבר בתחילת דצמבר האחרון (הנה תזכורת לסרטים הבולטים ברשימה), ואתמול בערב (היום בבוקר שעון ישראל) נאותה האקדמיה, סוף סוף, לכבד את הסרטים בפרסים הנכספים.

מאז שפורסמה רשימת המועמדויות, הספקתי כבר לצפות באחד הסרטים המרכזיים ברשימה (ואף מאוד לחבב אותו). "ג'ילדה, לא מתחרטת על האהבה הזו", סיפורה האמיתי של ג'ילדה, זמרת עם ידועה בארגנטינה, שמצאה את מותה באופן טראגי בתאונת דרכים בגיל 34. "ג'ילדה" אכן זכה אתמול ב-5 פרסי סוּר לתלבושות, איפור, סאונד, מוסיקה, וחשוב מכל: פרס לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד הראשי, נטליה אוריירו בתפקיד ג'ילדה. כך זה נראה בספרדית:

הסרט הפייבוריט לזכיה היה להמשיך לקרוא

דוד די דונטלו 2017: הזוכים

ובימים שבהם הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה האיטלקית בשנה שעברה הוא גם הסרט הכי מצליח בישראל בימים אלו, וממש כמה ימים לפני תחילתו של שבוע הקולנוע האיטלקי בסינמטקים, התקיים אמש באיטליה טקס חלוקת פרסי דוד די דונטלו של האקדמיה האיטלקית לשנה זו (את המועמדים סקרתי כאן בבלוג עם פרסום הרשימה לפני כחודש). הטקס ארך כשעתיים ורבע, וניסה מאוד להיות קליל ומשעשע, אבל עם מעט מאוד הצלחה. עם זאת, הטקס זרם ללא הרבה הפרעות, וללא אירועים מיוחדים (וארך כשעתיים ורבע, שזה בערך שעה וחצי פחות מהאוסקרים). הרגע היפה ביותר בטקס היה הרגע בו הוענק פרס מפעל חיים לרוברטו בניני. בגיל 65 הוא נראה נמרץ ומלא אנרגיה כתמיד, ואולי האקדמיה, מעבר להוקרה על פועלו, מבקשת לרמוז לו לחזור לעשות סרטים, מכיוון שהסרט האחרון שלו היה ב-2005 (מאז ועד היום הוא זוכה להצלחה רבה באיטליה ומחוצה לה בהופעות על הבמה בהצגת יחיד המבוססת על הקומדיה האלוהית של דאנטה). בניני לא שכח להודות, בין היתר, גם לאשתו, ניקולטה בראסקי, ששיחקה בכל הסרטים שלו, כולל בסרט הגדול ביותר שלו, "החיים יפים" (גם היא נעלמה ממסך הקולנוע כבר למעלה מעשור אל בימת התיאטרון).

אז למרות שהטקס היה יבש למדי, עם התקדמות חלוקת הפרסים הוא התחיל להידמות לסרט מתח, מכיוון שהפרסים התחלקו פחות או יותר שווה בשווה בין שני סרטים, והשאלה היתה למי ילך הפרס הגדול. אז התשובה היא: להמשיך לקרוא

גופו 2017: הזוכים

בשבוע שעבר נסעתי לחולון. במקרה שמתי לב שבסינמטק שם מוקרן סרט רומני שנקרא "כלבים" (Câini). פספסתי את ההקרנה שלו בפסטיבל חיפה, והטריילר שלו מאוד סיקרן אותי, כמו גם העובדה שהוא קיבל 13 מועמדויות לפרס הגופו של האקדמיה הרומנית לקולנוע. איזה מזל שנסעתי לחולון. "כלבים" הוא בקלות הסרט הכי טוב שראיתי בחודשים האחרונים. סוג של מערבון איטי, קודר, אלים, מרשים מאוד, שנכנס בהדרגתיות מתחת לעור, ונשאר בנשמה.

אמש התקיים בבוקרשט טקס חלוקת פרסי הגופו. למרות ש"כלבים" לא זכה בפרס הגדול, בעיניי הוא הזוכה הגדול של הטקס. סרט הביכורים הכל כך מרשים של בוגדן מיריצה (תזכרו את השם) זכה בפרס סרט הביכורים, וכן בפרס הצילום (המוצדק. יש ב"כלבים" צילום נפלא), מוסיקה, סאונד, שחקן, ושחקן משנה (ולאד איבאנוב, שגם כאן משחק דמות מאיימת, הפעם של ראש מאפיה מקומי, וגם כאן הוא עושה את זה נפלא, בשילוב של ארציות נטורליסטית פשוטה, ושל אלימות מתפרצת ומאיימת מאוד). בסך הכל 6 פרסים למערבון הזה שמתרחש במזרח אירופה.

אז "כלבים" אמנם לא זכה בפרס הסרט, אבל הוא נשאר בלב שלי. אז מי כן זכה להמשיך לקרוא

לולה 2017: המועמדויות

היום התפרסמו בגרמניה המועמדויות לפרס הלולה של האקדמיה הגרמנית לקולנוע. והשאלה העיקרית היא: כמה מועמדויות קיבל "טוני ארדמן", הסרט הגרמני היציג של השנה האחרונה (מוקרן בימים אלו בישראל. סרט יפה מאוד לטעמי). והתשובה היא שש מועמדויות – לפרס הסרט, תסריט, בימוי, שחקנית, שחקן, ועריכה. והתשובה המפתיעה יותר היא ש"טוני ארדמן" הוא לא הסרט המוביל במספר המועמדויות של האקדמיה הגרמנית. ובכלל, יש כמה הפתעות ברשימה הזאת. למשל, הסרט שהכי אהבתי והכי ריגש אותי בשנה שעברה היה "24 שבועות", סיפור קורע לב על אשה שנכנסת להריון, ובמהלך הבדיקות היא מגלה שהולד חולה, והוא יוולד נכה, אם בכלל הוא ישרוד. ההתלבטות במרכז הסרט היא האם להפיל את הולד, גם אם מדובר בשבוע ה-24, תקופה מאוד מאוחרת במהלך ההריון. הסרט המאוד נשי הזה קיבל תשומת לב יפה ומפתיעה מהאקדמיה הגרמנית, וקיבל 4 מועמדויות לפרס הלולה: לסרט הטוב ביותר, לתסריט, לבימוי, ולשחקנית הראשית (יוליה ינטש).

עוד הפתעה ברשימת המועמדויות היא הסרט החדש והלא ידוע של להמשיך לקרוא