פרסי סוּר 2021: הזוכים

לפני כמה ימים התקיים בבואנוס איירס טקס חלוקת פרסי הסוּר של האקדמיה לקולנוע של ארגנטינה. באיחור קל גם אני צפיתי בטקס. התרשמתי שהטקס התקיים באולם קטן יחסית. כל כך קטן, עד שלאונרדו סבאראליה, אחד מהשחקנים הלטינים הטובים והמפורסמים בעולם (תחשבו, למשל, על מאהבו מהעבר של אנטוניו בנדרס ב"כאב ותהילה" של פדרו אלמודובר. זאת הסצנה הכי יפה מהסרט ההוא), הוא היה חייב לשבת על המדרגותleonardo sbarglia premios surהאולם הלא גדול הזה אפשר גם יחס חם וקרוב של הקהל לזוכים ולמי שעמד על הבמה. תזמורת קטנה הצטופפה בצד הבמה, וניגנה הרבה יותר מדי, משטיחה מעט את האירוע, וגם הבימוי הטלוויזיוני לא מאוד עזר (מי לעזאזל החליט לצאת להפסקת פרסומות דווקא באמצע סגמנט "לזכרם"?). ומצד שני, מסתבר שבארגנטינה, תוקפו של חוק ממשלתי שמסדיר את התמיכה המוסדית בתרבות (בתיאטרון ובקולנוע, בין היתר) עומד לפוג בסוף השנה, וכמה מהאנשים שעלו על הבמה קראו בקול גדול לממשלה לחתום על הארכת תוקף החוק, ומכיוון שהאולם היה יחסית קטן, כזה שמקרב את כל הנוכחים אחד לשני, תרועות ההסכמה עם הנאמר נשמעו חזק מאוד.

את רשימת המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני כחודש וחצי. צפייה בטקס הייתה כמו סרט מתח. מכיוון שצפיתי בטקס באיחור, נמנעתי מלמצוא את רשימת הזוכים באתרים השונים, וניסיתי, עד כמה שניתן, לחוות את השידור כאילו היה חי. וכך הטקס התחיל עם 3 זכיות רצופות של "קרנבל" (Karnawal), סיפורו של נער מתבגר המתאמן במסירות גדולה לתחרות ריקוד גורלית, עד שחזרתו של אביו מן הכלא משבשת את התוכניות. "קרנבל" זכה בפרס שחקנית המשנה, שחקן המשנה (לאלפרדו קסטרו הצ'יליאני, שלא הגיע לטקס, אבל שלח נאום תודה שהוקרא על הבמה ע"י שחקנית המשנה שזכתה בפרס כמה דקות לפני כן), ובפרס התסריט המקורי.

וכשהתחלתי לחשוב שהנה הולך להיות כאן סוויפ סוחף, סרט אחר התחיל לזכות ברצף של 3 פרסים. "השד שבפנים" (El Prófugo), סיפורה של מדבבת סרטים שאיזשהו שד מתיישב על מיתרי הקול שלה בעוד היא מגיבה באופן מאוד לא יציב לטראומה שחוותה במהלך חופשה עם בן זוגה (או משהו כזה. התקציר של הסרט הזה מאוד מבלבל), הסרט הזה זכה בפרסים לתסריט מעובד, עיצוב אמנותי, ותלבושות.

במצב של תיקו, שלושה פרסים לכל אחד, הטקס לקח הפסקה, וחילק גם פרסי הוקרה, ואז פרס לשחקנית המבטיחה לסרט שנקרא "לב תועה" (Errante Corazón).

ואז שני הסרטים היריבים חזרו למרוץ. "קרנבל" זכה בשני פרסים נוספים – לסרט הביכורים, ולשחקן המבטיח (כאמור, השחקן הצעיר משחק נער שמתאמן לקראת תחרות ריקוד חשובה. אז אחרי נאום התודה הוא רקד על הבמה).martin lopez lacci premio sur"השד שבפנים" לא נשאר חייב, וזכה בפרסים לסאונד ולעריכה. "קרנבל" זכה בפרס המוסיקה, ו"השד שבפנים" זכה בפרס השחקנית (לאריקה ריבאס, "סיפורים פרועים"), וגם בפרס הצילום.

פרס האיפור הלך לסרט שנקרא "הקשר" (El Apego). פרס השחקן הראשי הקים את לאונרדו סבאראליה מהמדרגות ושלח אותו אל הבמה, על תפקידו ב"לב תועה" (הוא היה מועמד 5 פעמים בעבר. זאת הפעם הראשונה שהוא זוכה).

ואז, לפני פרס הבימוי ופרס הסרט הטוב ביותר, מצב העניינים היה: 7 פרסים ל"השד שבפנים", 6 ל"קרנבל". והזוכה הגדול של האקדמיה הארגנטינאית לקולנוע לשנה זו הוא להמשיך לקרוא

פרסי אמנדה 2022: הזוכים

אמש התקיים בנורבגיה טקס חלוקת פרסי אמנדה, פרסי הקולנוע החשובים ביותר במדינה הנורדית. הטקס התקיים באולם יחסית קטן, והבמה הייתה קרובה לקהל, מה שעזר לאווירה החמה והמחויכת שעטפה את הטקס (וגם מבלי להבין נורבגית, ישבתי וראיתי בסטרימינג את הטקס וחייכתי רוב הזמן).

סרט נורבגי אחד הוקרן בישראל עד לאחרונה, ודי בהצלחה (ועדיין ניתן ומומלץ למצוא הקרנות ספורדיות שלו). "האדם הגרוע בעולם" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שהוקרנו בישראל ב-2022. והוא גם היה המועמד המוביל לזכייה בפרס האמנדה. אבל בטקס השנה היה מתח מסוג מיוחד.

זה היה הסיפור של הטקס השנה. את רשימת המועמדים העיקריים סקרתי כאן  לפני כחודש וחצי. הקרב העיקרי והמסקרן ביותר היה בין יואכים טרייר, שביים וכתב את "האדם הגרוע בעולם", לבין אסקיל ווגט, שהיה שותפו של טרייר לכתיבת התסריט של "האדם הגרוע בעולם", אבל הוא גם ביים בעצמו סרט שנקרא "התמימים". לבסוף, הפרסים ה להמשיך לקרוא

אריאל 2022: המועמדויות

היום התפרסמו המועמדויות לפרס האריאל של האקדמיה לקולנוע במקסיקו. המדינה הזאת, שנדמה שקורסת תחת נטל הפשע, והסמים, והשחיתות, בכל זאת מוציאה תחת ידה קולנוע מסקרן, ואפילו כזה שמביא פרסים וגאווה לאומית (כמה וכמה במאים מקסיקנים זכו באוסקר בשנים האחרונות). אז הנה סקירה של הסרטים המעניינים ביותר שיצאו ממקסיקו בשנה האחרונה:

אני מתחיל בסרט שראיתי, ודווקא אכזב אותי. הסרט המוביל את רשימת המועמדויות הוא "ליל הלהבות" (Noche de Fuego) של טטיאנה הואסו. בגדול, יש כאן מעקב אחרי כמה נשים מגיל צעיר עד לגיל בגרות, והכל תחת פחד מתמיד מ…משהו. לא ממש הבנתי את הסרט, שמתאר ידידות נשית בצורה חמימה, אבל אין לו ממש קונטקסט ברור, ולא התפתחות דרמטית שתרגש אותי. הסרט הוקרן בפסטיבל חיפה בשנה שעברה (כתבתי עליו כאן). 

Noche de Fuego

"ליל הלהבות" מועמד ל-18 פרסי אריאל: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, שחקן משנה, 3 שחקניות משנה, 2 שחקנים/יות מבטיחים/ות, תסריט מעובד, צילום, עריכה, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, אפקטים ויזואלים, וסאונד.

דברים בלתי אפשריים (Cosas imposibles) – ארנסטו קונטרראס

לפעמים בחיים פוגשים אנשים שישנו לך את החיים

זה הסלוגן של הסרט הזה, ונדמה שהוא באמת דרמה נוגעת ללב ומסקרנת. במרכז הסיפור להמשיך לקרוא

פרסי סוּר 2021: המועמדויות

התפרסמו המועמדויות לפרס הסוּר של האקדמיה לקולנוע בארגנטינה. כפי שהסברתי בשנים שעברו, בארגנטינה הם הולכים אחורה יותר מהמדינות האחרות, ומעניקים פרסים לסרטים שהיו בקולנוע בארגנטינה בשנה שעברה-שעברה. מכיוון שהשנה שעברה-שעברה הייתה עדיין תחת השפעת הקורונה, יש מעט מאוד סרטים בולטים ברשימה, מה שלא אומר שלא מעניין שם, בארגנטינה. אלו הם הסרטים עם כמות המועמדויות הגדולה ביותר לפרס האקדמיה הארגנטינאית השנה:

קרנבל (Karnawal) – חואן פאבלו פליקס

הגרסה המזיעה והיותר אנרגטית של "השיבה", סרט הבכורה של הבמאי הרוסי אנדריי צוויגניאצב. סוג של.

בצפון ארגנטינה, ליד גבול בוליביה, במקום רחוק מהמרכז, רחוק בכלל, חי גיבור הסרט, נער מתבגר בשם קאברה. הוא חי עם אמו ובן זוגה, המנסה לשכנע אותם לעבור למרכז. בינתיים את כל עולמו ממלאת תחרות הריקוד המתקרבת, בה הוא רוצה להשתתף. אבא שלו (השחקן הצ'יליאני הידוע אלפרד קסטרו. מי שמכיר, יהיה לו קשה לזהות את קסטרו בסרט הזה. עיצוב השיער שלו מאוד שונה מכל סרט אחר שבו השתתף), הנמצא בכלא, יוצא לחופשה, וכשהוא מגיע לביקור, הוא לוקח את בנו למסע שאמור לערב שינוע "סחורה", וכשהעניינים מסתבכים, הנער צריך להחליט באיזה צד של החוק הוא יהיה – מול אבא שלו, אדם מפוקפק, אבל אבא שלו, ומול תחרות הריקוד שיכולה לשנות את חייו.

הטריילר מחזיק מתח רגשי לא קטן על פני השטח. נראה כמו סרט מסקרן למדי.

"קרנבל" מועמד ל להמשיך לקרוא

פרסי אמנדה 2022: המועמדויות

אמנם לא העליתי הרבה פוסטים בזמן האחרון, אבל האמת היא שאני די עסוק. אני רואה הרבה סרטים, חלקם בהקרנות אקדמיה, חלקם בהכנות לפסטיבל ירושלים, חלקם בהקרנות מסחריות רגילות, ויש לי גם עבודה שלוקחת הרבה מהזמן שלי. כל זה גרם לי לפספס את ההכרזה על המועמדויות לפרס האמנדה, פרס הקולנוע החשוב ביותר בנורבגיה.

וזה קורה כשסרט נורבגי מוקרן ממש בימים אלו בישראל, ואפילו די בהצלחה (וזה אפילו סרט משובח למדי). ואכן, "האדם הגרוע בעולם" (Verdens Verste Menneske), סיפור התלבטויותיה של אישה באוסלו, הוא גם הסרט המוביל את המועמדויות לפרס האמנדה הנורבגי, עם 12 מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, 2 שחקני משנה, עריכה, תסריט, עיצוב אמנותי, סאונד, מוסיקה, אפקטים, ופרס הקהל.

אבל הסיפור האמיתי של פרסי האמנדה השנה הוא היריב המרכזי של "האדם הגרוע בעולם". כי ליואכים טרייר, הבמאי של "האדם הגרוע בעולם", יש שותף קבוע לכתיבת התסריטים. קוראים לו אסקיל ווגט. הברנש הזה הוא גם במאי לעת מצוא. והשנה, הסרט שווגט ביים הוא היריב העיקרי של טרייר.

"התמימים" (De Uskyldige) של ווגט מספר על חבורה של ילדים שהופכים חברים במהלך חופשת הקיץ. הם מגלים שיש להם כוחות על. בהתחלה זה משעשע אותם, אבל אז הסרט יהפוך ל להמשיך לקרוא

לולה 2022: הזוכה

אתמול בצהרים התקיים טקס חלוקת פרסי הלולה של האקדמיה הגרמנית לקולנוע לשנה זו. הטקס שודר בשידור חי-דחוי בשעות הערב, אבל אני כבר ידעתי את התוצאה ומי זכה, אז רק העפתי מבט בטקס ולא ממש צפיתי בו, כמו שאני משתדל בדרך כלל לעשות.

הזוכה הגדול מהשנה שעברה, "הגבר המושלם שלך" (סרט יפהפה) עדיין מחכה בסבלנות במחסני המפיצים בישראל לשעת כושר כדי להגיע לקהל הרחב בישראל בהפצה מסחרית. אולי באמת כדאי לחכות. נדמה לי ש"האדם הגרוע בעולם" הנורבגי, שחיכה בערך שנה עד שעלה להקרנות מסחריות בישראל, עושה עסקים לא רעים בקופות הקולנוע בארץ. אולי גם "הגבר המושלם שלך" (כאמור, סרט יפהפה) יכול.

אני לא חושב שהסרט שזכה השנה בטקס פרסי האקדמיה בגרמניה יגיע להקרנות מסחריות בישראל , מכיוון שנדמה לי שנושאו הוא גרמני-פנימי מדי, ועם זאת, כנראה שמדובר בסרט לא רע בכלל, כך שיכול להיות שנוכל לצפות בו ממש בקרוב בפסטיבל ירושלים המתקרב, או בפסטיבל חיפה הקצת יותר רחוק.

את רשימת המועמדים העיקריים סקרתי כאן עם פרסומה, ועושה רושם שהאקדמיה הגרמנית נפלה בקסמו של סרט אחד וכמעט יחיד. הזוכה הגדול של הקולנוע הגרמני השנה הוא להמשיך לקרוא

פרסי איריס 2022: הזוכים

אמש (אמצע הלילה שעון ישראל) התקיים בקנדה טקס חלוקת פרסי האיריס של האקדמיה של קוויבק. לא צפיתי בטקס בעיקר בגלל הבדלי השעות, וכשקמתי בבוקר חיפשתי דיווחים על רשימת הזוכים. מסתבר שהיתה גם מחווה מרגשת לאחד הבמאים האהובים עלי בעולם, במאי שנפטר בשנה החולפת. הסרט שזכה בקטגוריה הדוקומנטרית, "כמו גל" (Comme une Vague), הוא סרט מוסיקלי שהופק על ידי ז'אן מארק ואלה ("קפה דה פלור", "מועדון הלקוחות של דאלאס", "שקרים קטנים גדולים"). מוסיקה היתה חלק חשוב מאוד ביצירתו של ואלה, כך שנדמה לי שזה אך טבעי שואלה יהיה מעורב בפרויקט שכזה. במאית הסרט אמרה בנאום התודה שלה: "אני חייבת להזכיר את ז'אן מארק ואלה, המפיק בפועל של הסרט שלי. ז'אן מארק ואלה, אין לך מושג איזו מתנה נתת לי בעזרה ובהפקת הסרט. רצית שכל העולם יראה את הסרט הזה. ז'אן מארק, חברי היקר, אוהבת אותך, אתה מאוד חסר לי".

את המועמדים העיקריים סקרתי כאן. עושה רושם שהאקדמיה הקוויבקית נפלה בקסמו של סרט אחד בעיקר, והוא: להמשיך לקרוא

לולה 2022: המועמדויות

אני נמצא עכשיו בחופשה באוסלו, נורבגיה, אבל אני עושה הפסקה קצרה מהחופשה שלי כדי לעבור על המועמדויות לפרס הלולה של האקדמיה הגרמנית שהתפרסמו היום. בשעה 11 בבוקר בדיוק, בשידור ישיר בסטרימינג באתר שלהם, ללא תקלה טכנית אחת, ב-18 דקות בדיוק, שכללו את שתי שחקניות שפותחות מעטפות, סרטון קצר המאגד לתוכו את שיאי הקולנוע הגרמני השנה, וגם אירוח קצר של שרת התרבות הגרמנייה ושל נשיאת האקדמיה (וכל זה ב-18 דקות מתוקתקות לשלמות) – הוכרזו המועמדויות לפרס האקדמיה הגרמנית לקולנוע.

אין הרבה סרטים לספר עליהם. למעשה, לפרס הסרט הטוב ביותר מועמדים 6 סרטים, אבל רק שלושה מהם צברו כמות מועמדויות גדולה, ואחד מהם כבר הוקרן בישראל בפסטיבלים שונים (ואיכשהו הצלחתי לפספס אותו).

הסרט המוביל במספר המועמדויות לפרס הלולה לשנה זו הוא להמשיך לקרוא

פרסי דוד די דונטלו 2022: הזוכים

שלשום בערב התקיים ברומניה טקס חלוקת פרסי האקדמיה שלהם. הטקס התחיל ב-20:00 שעון ישראל, והתמשך לכדי אירוע ארוך מאוד של קרוב ל-4 שעות. ב-22:45 שעון ישראל התחיל באיטליה טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע האיטלקית. במשך כשעה עברתי בין שני מסכים – סיום הטקס הרומני, וצפייה בטקס האיטלקי.

צריך לומר שהשנה הייתי מעורב רגשית בטקס האיטלקי. לפני חודש התקיים בסינמטקים שבוע הקולנוע האיטלקי, וראיתי שם כמה סרטים, חלקם היו מהמועמדים המרכזיים לפרס הדוד די דונטלו. יותר מכך, אחד מהסרטים האלו השאיר אצלי חוויה כל כך משמעותית עד שאני בקלות מחשיב אותו לאחד הסרטים הכי טובים (אם לא הכי טוב) שראיתי בחודשים האחרונים. מאוד התרגשתי מ"פריקס אאוט" (כאן כתבתי עליו) , סרט גיבורי על בשואה (וכן, זה סרט שלקח על עצמו אתגר גדול. והוא עומד בו בגבורה). "פריקס אאוט" היה מועמד ל-16 פרסים. זה היה הסרט שרציתי שיזכה.

אבל היו גם סרטים אחרים. את רשימת המועמדויות סקרתי כאן.

את הטקס הנחו שניים: קרלו קונטי, איש טלוויזיה ותיק ומוכר (הרבה פעמים כשזפזפתי בין הערוצים, כשהגעתי לערוצים האיטלקיים תמיד ראיתי אותו באיזושהי תכנית אירוח / בידור), ועוד מישהו / מישהי בשם דרוסילה פויר. אני חשבתי שמדובר באישה טרנסית, אבל מקריאה מרפרפת באינטרנט הבנתי שבסך הכול מדובר בשחקן בשם ג'יאנלוקה גורי שזוכה להצלחה בשנים האחרונות כשהוא עוטה דמות של אישה בשם דרוסילה פויר. כאן, בטקס האקדמיה האיטלקית, הוא/היא בסך הכול עשה עבודת הגשת פרסים קורקטית, אבל היה גם רגע של משחק שבו הוא/ היא ניסתה לחקות את הנאום של צ'רלי צ'פלין מתוך "הדיקטטור הגדול" (באיטלקית), וזאת על רקע האירועים בחודש האחרון במזרח אירופה.

וגם עם תוספות שכאלו לליין אפ הרגיל, הטקס היה מכווץ ולא ארוך. הטקס ברומניה נמשך כמעט 4 שעות. הטקס האיטלקי נמשך פחות מ-3 שעות (כשעתיים וארבעים). היה קהל באולם, וכולם לבשו מסיכות (באיטליה זה כנראה עדיין באופנה…), אבל חוץ מזה, רוב האמנים הזוכים הגיעו לקבל את הפרס.

והפרסים התחלקו לכמה וכמה סרטים:

"אניו" (Ennio), סרט דוקומנטרי על, ובכן, אניו מוריקונה, בבימויו של ג'וזפה טורנטורה, זכה ב-3 פרסי אקדמיה: פרס הסרט הדוקומנטרי, עריכה, וסאונד.

"צוחק מי שצוחק אחרון" (Qui Rido Io), סרט יפה על קומיקאי מתחילת המאה ה-20 שנקרא אדוארדו סקארפטה (כאן כתבתי על הסרט) זכה ב-2 פרסים: תלבושות, ולשחקן המשנה, שגם הוא נקרא אדוארדו סקארפטה (והוא אכן צאצא לאותה דמות שבמרכז הסרט).

"דה פיליפו" (I fratelli De Filippo), שמספר על ילדיו הלא חוקיים של אדוארדו סקארפטה, זכה בפרס אחד – למוסיקה (שנכתבה על ידי ניקולה פיובאני, שלעד ייזכר כמי שכתב את המוסיקה ל"חיים יפים" של רוברטו בניני).

"דיאבוליק" (Diabolik), סרט קומיקס מסקרן, זכה בפרס אחד – לשיר המקורי.

"אימא של הים" (L'arminuta), סרט שלא אהבתי, זכה בפרס אחד – לתסריט המעובד.

"הכלוב שבפנים" (Ariaferma), סרט כלא יפה, זכה ב-2 פרסים: לתסריט המקורי, ולשחקן.

"קיארה" (A Chiara), שמכל סרטים שהוקרנו בפסטיבל האיטלקי, דווקא זה הסרט שמופץ מסחרית (החל מהיום) בישראל, ודווקא את הסרט הזה לא ראיתי (אני אנסה להשלים). הסרט הזה לקח הביתה פרס אחד – לשחקנית הראשית בת ה-17 שמאוד התרגשה לקבל את הפרס.

"בלפסט" של קנת' בראנה זכה בפרס הסרט הבינלאומי, והילד מהסרט בא לקבל את הפרס.

ו"פריקס אאוט" (Freaks Out). להרגשתי האקדמיה האיטלקית מאוד העריכה את הסרט, ואכן חילקה לו כמה פרסים, אבל את הפרסים הגדולים היא שמרה לסרט אחר. אז "פריקס אאוט" לקח הביתה 5 פרסים: עיצוב אמנותי, עיצוב שיער, איפור, הפקה, ואפקטים.

וזה השאיר את הבמה לסרט שזכה בפרס הגדול של הערב… להמשיך לקרוא

פרסי גופו 2022: הזוכים

אמש התקיים ברומניה טקס חלוקת פרסי הגופו של האקדמיה הרומנית לקולנוע. הטקס היה רגיל לחלוטין, התקיים באולם, עם מנחה שהעביר כמעט את כל הטקס על הבמה, ומבלי להבין רומנית הרגשתי שהוא מאוד נהנה להנחות, והאווירה שהוא השרה היתה משועשעת ונעימה. ועם זאת, כל התוספות ששולבו בטקס (והיו כמה וכמה כאלו: מחווה לסרט מסוים שחגג 40 שנה, מחווה לסרט אחר שחגג 20 שנה, וכמובן פרסי מפעל חיים וסגמנט "לזכרם") – כולם היו מאוד א-ר-ו-כ-י-ם. חלוקת פרסי מפעל חיים, למשל, ארכה יותר מחצי שעה. ובמצטבר, הטקס כולו נמשך קרוב ל-4 שעות (יותר מדויק: שלוש שעות ו-45 דקות). יותר מדי.

מבחינת הפרסים: במהלך הטקס חשבתי על המשפט שאוהדי כדורגל היו אומרים פעם: הכדור הוא עגול, כדורגל משחקים 90 דקות, וגרמניה תמיד מנצחת. בהשאלה, כריסטי פויו תמיד זוכה. סרטיו הקודמים ("אורורה", "סיירהנבדה") זכו בפרסי הגופו של האקדמיה הרומנית. סרטו האחרון, שעל פניו נראה אף פלצני יותר מקודמיו, צבר במהלך הטקס כמה וכמה פרסים והייתי בטוח שהנה, גם השנה הוא ילך הביתה עם הפרס הגדול.

את רשימת המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני כחודשיים. האקדמיה הרומנית חילקה את הפרסים בין כמה וכמה סרטים, עם חיבה יתרה ל"מאלמקרוג", סרטו האחרון של פויו. 

"רומניה הפראית" (România Sălbatică), סרט טבע דוקומנטרי, זכה ב-3 פרסים: פרס הסרט הדוקומנטרי, סאונד, ומוסיקה. 

"שדה פרג" (Câmp de Maci), סרט על שוטר שהוא הומו בארון שנתקל באירוע שיעמת אותו עם ההכרה בזהותו המינית – הסרט הזה זכה ב-2 פרסים: פרס לסרט הביכורים, ופרס לשחקן המשנה.

"אוטו הברברי" (Otto Barbarul), סרט מסקרן על נער פנקיסט המתמודד עם אבל היה הסרט שקיבל את מספר המועמדויות הגדול ביותר, ואמש הוא גם היה המפסיד הגדול של הערב. 13 המועמדויות הניבו רק פרס אחד – לשחקנית המשנה.

"בלתי מזוהה" (Neidentificat), סרט חקירה משטרתית שמאוד מסקרן אותי (כי אני כבר ראיתי את הסרט היותר חדש של אותו במאי ומאוד אהבתי אותו), הסרט הזה לקח הביתה שני פרסים – לתסריט ולשחקן.

ו"מאלמקרוג" (Malmkrog), מעין דיון פילוסופי בטירה מבודדת, הסרט הזה לקח הביתה חמישה פרסים: איפור, צילום, תלבושות, עיצוב אמנותי, ובימוי.

כשכריסטי פויו לקח גם את פרס הבימוי (הוא לא הגיע באופן אישי לטקס), כבר חששתי שגם הפעם הוא ייקח הביתה את הפרס הגדול.

אנחת רווחה. כי להמשיך לקרוא