פרסי רוברט 2023: הזוכה

לפני כחצי שעה הסתיים בדנמרק טקס חלוקת פרסי רוברט של האקדמיה הדנית לקולנוע. את המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני חודש. היו כמה וכמה שמות ברשימת המועמדויות, אבל מתחילת הטקס זה היה ברור שהפרסים הולכים בכיוון אחד, לסרט אחד כמעט בלבד. סוויפ כמעט טוטאלי, והסרט הזה, הזוכה העיקרי והכמעט יחיד (שעומד לעלות בקרוב גם למסכים בישראל) הוא: להמשיך לקרוא

סזאר 2023: המועמדויות

אתמול התפרסמו בצרפת המועמדויות לפרס הסזאר של האקדמיה הצרפתית לקולנוע. תעשיית הקולנוע הצרפתית היא ספקית התוכן מספר 3 של חובב הקולנועי הישראלי הממוצע (אחרי ארה"ב וישראל). לא כל הסרטים המוצלחים והמצליחים מצרפת מגיעים לישראל. לפעמים אלו הן סתם קומדיות זניחות. אבל לפעמים הצופה הישראלי נחשף לקולנוע יפהפה, מרגש, מצחיק לעיתים, בשפה הצרפתית. לפעמים, אפילו, זה גם מצליח למדי בקופות.

בשנה שעברה היה סרט צרפתי שמאוד אהבתי, ועד כמה שאני יכול לשים את ידי על הדופק של צופה הקולנוע הישראלי הממוצע, זה היה סרט שגם מאוד הצליח בקופות בישראל. אין לי מושג כמה כרטיסים הסרט הזה מכר, אבל אני בטוח שהיתה התעניינות גדולה בסרט הזה לאורך זמן. הביקורת שלי על הסרט הזה היתה הפוסט הנקרא ביותר בבלוג שלי בשנת 2022.

והסרט הזה הוא "בתנועה" (En Corps). רקדנית בלט שנפצעת פורשת לתקופה מסוימת מחייה המקצועיים כדי להחלים. בגוף ובנפש. לכאורה, סרט שממש לא פונה אלי. למעשה. סרט יפהפה, מרגש, וחכם. גם האקדמיה הצרפתית לא התעלמה מהסרט הזה (טריילר), והעניקה לו 9 מועמדויות לפרס הסזאר: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית מבטיחה (מריון בארבו הנהדרת בתפקיד הראשי), 2 שחקני משנה (באופן מפתיע, אף אחד מהם הוא לא דני פודלידה הוותיק, שממלא תפקיד קטן ומרגש בדמות אבי הגיבורה), עריכה, צילום, תסריט מקורי, וסאונד.

שאר הסרטים ברשימת המועמדויות פחות מוכרים לקהל הישראלי, ואני מניח שנראה אותם בקרוב איפשהו (יש פסטיבל צרפתי בסינמטקים עוד חודשיים). אלו הם הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות לפרס הסזאר השנה: להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה היפנית לקולנוע 2023: המועמדויות

בשבועות האחרונים התקיים בסינמטקים בישראל פסטיבל קטן של סרטים יפנים מהשנה האחרונה. מבין המבחר שהוצג לקהל הישראלי, ראיתי שישה סרטים, וכתבתי עליהם כאן באתר. שלשום התפרסמה ביפן רשימת המועמדויות לפרסי האקדמיה היפנית לקולנוע, וחלק מהסרטים שראיתי מובילים את רשימת המועמדים, כך שאני והקהל שבא לראות קולנוע יפני בסינמטקים יכולים להרגיש מעודכנים למדי במה שקורה בשטח הקולנוע בארץ השמש העולם. אז הנה סקירה יותר מדויקת לגבי הסרטים היפנים היציגים של השנה שעברה:

ראשית, כדאי לציין שהבמאי היפני המוביל של העשור האחרון, הירוקאזו קורה אדה, נסע בשנה שעברה לדרום קוריאה, ועשה סרט שנקרא "ברוקר" (לא אהבתי. אמור לעלות מתישהו להקרנות מסחריות בישראל). אולי בגלל שזאת הפקה דרום קוריאנית בעיקרה, "ברוקר" נעדר לחלוטין מרשימת המועמדויות של האקדמיה היפנית. גם "חיי אהבה" של קוג'י פוקאדה, הסרט שהכי ריגש אותי מבין כל הסרטים שהוקרנו בסינמטקים בשבועות האחרונים, גם הסרט הזה לא נמצא ברשימת המועמדויות. וכדאי גם לציין ש"תוכנית 75" (Plan 75), הנציג היפני השנה לאוסקר, סרט עם הנחת יסוד מסקרנת שהפכה לסרט מאכזב, הסרט הזה קיבל מהאקדמיה היפנית רק שתי מועמדויות לפרסים: לפרס השחקנית, ולתסריט.

"גבר" (ある男) של קיי אישיקאוואה, סרט שמצאתי מעניין אך לא מגובש דיו, הוא המוביל את רשימת המועמדויות השנה לפרס האקדמיה לקולנוע ביפן. סיפור על אישה שמחפשת את זהותו האמיתית של בן זוגה המנוח, ועל בלש שהיא שוכרת כדי לגלות את האמת. man"גבר" מועמד ל-13 פרסי אקדמיה ביפן: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן, שחקן משנה, 2 שחקניות משנה, תסריט, מוסיקה, צילום, תאורה, סאונד, עיצוב אמנותי, ועריכה.

עוד סרט שהוקרן בפסטיבל היפני בסינמטקים וזכה להכרה מהאקדמיה היפנית הוא "ירח משוטט" (流浪の月) של סאנג-איל לי. סרט מרגש ומרתק, אבל לא בלי חסרונות – סיפורה של אישה הנמצאת במערכת יחסים מתעללת המוצאת מפלט אצל גבר שכבר נתן לה מחסה בעבר ברגע קריטי בחייה כנערה. הסיפור של האישה כמו גם הסבלנות בבימוי והמשחק המרגש של סוזו הירוסה בתפקיד הראשי הופכים את חווית הצפייה בסרט הזה למרתקת, אבל סיפורו של הגבר המשונה הזו לא תפור טוב אל תוך התסריט, וקצת מקלקל את החוויה.wandering moon"ירח משוטט" מועמד ל-6 פרסי אקדמיה ביפן: פרס הסרט הטוב ביותר, שחקן, שחקנית (הירוסה), שחקן משנה, צילום, ותאורה.

סרטים בולטים נוספים ברשימת המועמדויות: להמשיך לקרוא

חיפושית הזהב 2023: הזוכה

לפני כשעה וחצי הסתיים בשוודיה טקס חלוקת פרסי חיפושית הזהב של האקדמיה השוודית לקולנוע. את המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני כחודש, אבל צריך לומר ביושר שבשנת 2022 היו שני סרטים שוודים שזכו להצלחה גדולה ברחבי העולם, אחד כבר הוקרן מסחרית בישראל, והשני יעלה בקרוב להקרנות מסחריות אצלנו. שניהם היו בפסטיבל קאן, ושניהם יצאו עם פרסים. אז לכאורה זה היה קרב ראש בראש בין שני סרטים. למעשה, זה לא כוחות.

הזוכה הגדול של פרסי חיפושית הזהב לשנה זו הוא להמשיך לקרוא

פרסי רוברט 2023: המועמדויות

היום התפרסמו בדנמרק המועמדויות לפרס הרוברט של האקדמיה הדנית לקולנוע לשנה זו. כצפוי, "עכביש קדוש" (Holy Spider), נציג דנמרק לאוסקר, הוא המוביל את רשימת המועמדויות. מבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש באיראן בשנות ה-80, "עכביש קדוש" הוא תיאור מעשיו של רוצח סדרתי שהתמקד בזונות מתוך כוונה לנקות את העיר מטומאה מוסרית, כאשר עיתונאית חוקרת את הפרשה כנגד חוסר רצון בולט של המשטרה והשלטונות לעצור את הרוצח מתוך אמונה שהוא עושה את העבודה הקדושה הזאת עבורם. הסרט המרשים הזה, שמהווה חלק מהשורטליסט לאוסקר (ויש סיכוי לא קטן שיהיה אחד מחמשת הפינאליסטים), הוקרן בפסטיבל ירושלים, ויעלה בקרוב להקרנות מסחריות בישראל (הטריילר מוקרן בבתי הקולנוע בישראל בימים אלו)."עכביש קדוש" מועמד ל-16 פרסי רוברט: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט מקורי, שחקן, שחקנית, שחקן משנה, 2 שחקניות משנה, עיצוב אמנותי, צילום, תלבושות, איפור, עריכה, סאונד, מוסיקה, ואפקטים.

עוד סרט שכבר הוקרן בישראל ומקבל כבוד גדול מהאקדמיה הדנית הוא "ארץ האלוהים" (Vanskabte Land) של הבמאי האיסלנדי הלינור פלמאסון. אני מודה שלא כל כך הבנתי על מה הסרט כשהוא הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון, ולכן גם דילגתי עליו. מהתרשמותי מהתגובות של האנשים בסביבת הסינמטק החיפאי בזמן הפסטיבל, "ארץ האלוהים" הוא אחד מאותם סרטים שמבקרי קולנוע נשפכים מהם, והשאר לא מבינים מה הסרט הזה רוצה מהם לעזאזל. לפי התקציר, "ארץ אלוהים" מלווה כומר דני צעיר הנשלח לאיסלנד של המאה ה-19 כדי לבנות שם כנסיה. לפי הטריילר, הסרט יעקוב אחרי התמודדותו של הכומר עם איתני הטבע, עם התנהלות הטבע שאותו ברא האלוהים כנגד אמונתו של אותו כומר באותו אלוהים, או משהו כזה. יותר דרמה פנימית מאשר משהו עם קונפליקטים ברורים, או לפחות כך זה נראה."ארץ האלוהים" קיבל מהאקדמיה הדנית 10 מועמדויות לפרס הרוברט: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט מקורי, שחקן, שחקנית, שחקן משנה, צילום, תלבושות, איפור, ועריכה.

סרטים בולטים נוספים ברשימת המועמדויות: להמשיך לקרוא

חיפושית הזהב 2023: המועמדויות

היום התפרסמו בשבדיה המועמדויות לפרס חיפושית הזהב של האקדמיה השבדית לקולנוע. שני סרטים עיקריים מתחרים על הפרס הגדול. אחד מוקרן בימים אלו בישראל, ואחר יעלה בקרוב. שניהם היו בפסטיבל קאן האחרון, אחד יצא משם עם הפרס הגדול של הפסטיבל, אחר יצא עם פרס התסריט. אחד מבוים על ידי אחד הבמאים הכי נחשבים בעולם היום, אבל אני באופן אישי לא מאוד מתלהב ממנו, אחר מבוים על ידי במאי שאני מאוד מעריך, וזה כבר סרט שלישי שלו אני רואה, אבל אני חושב שמדובר אמנם בסרט מרשים, אבל פחות טוב מסרטיו הקודמים. אחד מדבר אנגלית, אחר ערבית, ושניהם הפקות שבדיות.

"משולש העצבות" של רובן אוסטלונד, זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, מביא לאולמות הקולנוע בישראל קהל בטפטופים עקשניים, כך שגם אם יש לי לא מעט הסתייגויות מהסרט הזה, הוא כן מצליח לעשות רושם. סיפורם של דוגמנים וטיפוסים אקסצנטריים אחרים העולים על ספינת תענוגות ומגיעים לאי מבודד, וכל מחול השדים המלווה אותם. יש אנשים שחושבים שזה מבריק. אני פחות מתלהב. אבל אני במיעוט.Triangle of Sadness 1"משולש העצבות" (Triangle of Sadness) הוא גם המוביל את רשימת המועמדויות של האקדמיה השוודית, עם 9: מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר, וגם לבימוי, שחקנית משנה, שחקן משנה, תסריט, תלבושות, איפור, עיצוב אמנותי, ואפקטים.  

"ילד מגן עדן" (ولد من الجنة) הוא סרטו של טאריק סאלח. לפני 5 שנים הוא זכה בפרס הגדול של האקדמיה השבדית על סרטו הנהדר "רצח במלון הילטון על הנילוס". השנה ראינו בישראל את סרטו האמריקאי המפתיע לטובה "חוזה מסוכן", ומתישהו בקרוב יעלה סרטו האחרון המתרחש שוב, כמו הסרט ההוא על הנילוס, במצרים, ומדבר ערבית. הפעם יש גם שחקנים ישראלים. ראיתי את הסרט בטרום בכורה, ומאוד התרשמתי מהסיפור ומהביקורת החדה של סאלח על הממסד הדתי המושחת (כמו גם על זה המתנגד לממסד הדתי – גם הוא מושחת), אבל סאלח, הידוע בקצב האיטי של סרטיו, הפעם ממהר מדי, והאפקט הדרמטי קצת נפגם.

boy from heavenועדיין זהו סרט יפה בעיניי (טריילר), והאקדמיה השבדית העניקה לו 7 מועמדויות לפרס חיפושית הזהב: לסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן (תאופיק ברהום הישראלי), שחקן משנה (פארס פארס, שהולך עם סאלח כבר סרט שלישי ברציפות), תסריט, עריכה, ותלבושות. 

סרטים בולטים נוספים ברשימת המועמדויות:

מלכת הקומדיה (Comedy Queen) – סאנה לנקן

סרט שיש לו את הפוטנציאל להיות להמשיך לקרוא

פרסי דאג'ונג 2022: הזוכים

היום התקיים בדרום קוריאה טקס חלוקת הפרסים של האקדמיה הקוריאנית לקולנוע. את רשימת המועמדויות סקרתי כאן לפני כחודש. וצריך לומר שהכול כאילו צפוי. כאילו. כי יש סרט דרום קוריאני אחד שיצר באז גדול בסצנת הפסטיבלים העולמית השנה. הוא נציג קוריאה לאוסקר השנה, וההנחה הרווחת היא שדי בטוח שהוא יקבל מועמדות. הבמאי של הסרט הזה הוא מהמובילים בעולם, הסרט הזה הרי אמור לקחת את פרס האקדמיה בביתו שלו בהליכה.

אז זהו שלא. כלומר כן, אבל גם לא כל כך.

"החלטה לעזוב" (헤어질 결심) של פארק צ'אן ווק ש להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע 2022: הזוכה

הערב התקיים בסידני טקס חלוקת הפרסים של האקדמיה האוסטרלית לקולנוע (אני כותב את זה בשעת צהרים, אבל סידני, אוסטרליה נמצאת באיזור זמן תשע שעות קדימה, אז הערב כבר היה שם). למעשה, כבר כמה ימים מחלקים שם באוסטרליה פרסים. רשימת המועמדויות כוללת גם יוצרי טלויזיה, כך שחלוקת הפרסים התפרסה על פני כמה ימים, אבל אני מתמקד כאן בפרסי הקולנוע.

את רשימת המועמדויות העיקרית סקרתי כאן לפני כחודש וחצי. עושה רושם שהאקדמיה באוסטרליה כמעט והתעלמה מכל המועמדים, והקדישה את כל שבוע חלוקת הפרסים הזה כדי לקוד קידה עמוקה בפני סרט אחד מרכזי, והוא להמשיך לקרוא

פרסי גויה 2023: המועמדויות

אתמול בצהרים, במסיבת עיתונאים נעימה, התפרסמה רשימת המועמדויות לפרס הגויה של האקדמיה הספרדית. היתה זו שנה חזקה של הקולנוע הספרדי, עם כמה וכמה סרטים מסקרנים. אלו הם הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות השנה:

ראשית, צריך להזכיר את 

אלקאראס (Alcarràs) – קרלה סימון

בתחילת השנה, "אלקאראס" היה הזוכה הגדול של אחד מפסטיבלי הסרטים הכי גדולים ומכובדים בעולם, בברלין. במהלך שנת הקורונה ראיתי מעט מאוד סרטים (כי בתי הקולנוע היו סגורים), אבל אחד מאלו שכן ראיתי היה "קיץ 93'", סרטה הקודם של סימון, שזכה לתהודה רבה, ואפילו זכה ב-3 פרסי גויה ב-2018 (בימוי ביכורים, שחקן משנה, ושחקנית מבטיחה. כתבתי על זה כאן). אחרי כל התגובות האוהדות ששמעתי, מצאתי את "קיץ 93'" כסרט חביב, אבל זניח ונשכח למדי, בלי הרבה דרמה. סרט שדי עומד במקום. "אלקאראס" הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון, אבל דילגתי עליו, כי מכל מה שקראתי עליו, גם כאן אין הרבה דרמה, וגם הוא נראה לי לא מאוד מעניין.

לפי התקציר של "אלקאראס", במרכז הסרט עומדת משפחה שמתפרנסת מקטיף אפרסקים במטע שנמצא בכפר קטן בשם אלקאראס. חילופי דורות במשפחת בעלי האדמה משנה את ייעוד הקרקע לשדה של לוחות סולאריים, ובני המשפחה מקבלים הודעת פינוי עד סוף הקיץ. וזהו.לי הסרט נדמה כסטטי מדי, אבל אולי זה רק אני, כי גם "אלקאראס" (טריילר) מקבל הרבה אהבה (הוא גם נציג ספרד לאוסקר השנה), והאקדמיה הספרדית העניקה לו 11 מועמדויות לפרס הגויה: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, 2 שחקנים מבטיחים, שחקנית מבטיחה, תסריט מקורי, צילום, עריכה, הפקה, עיצוב אמנותי, וסאונד.

אבל אם חשבתם שהסרט הספרדי היציג של השנה הוא גם הפייבוריט לזכייה בפרס האקדמיה, תחשבו שוב. כי יש שני סרטים שקיבלו יותר מועמדויות ממנו לפרס הגויה:

 כמו חיות (As Bestas) – רודריגו סורוגוין

רודריגו סורוגוין הצעיר (בן 41) הוא כוכב עולה בשמי הקולנוע הספרדי. "אימא" (Madre), סרט קצר שהוא ביים, היה מועמד לאוסקר (מי שמבין ספרדית, מאוד מומלץ לצפות בסרט בלינק הזה. 17 דקות עוצמתיות מאין כמותן). סורוגוין הרחיב את "אימא" לסרט באורך מלא, שהיה להמשיך לקרוא

פרסי דאג'ונג 2022: המועמדויות

אז הנה, גם בדרום קוריאה חוזרים לחיים. טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע האחרון שהתקיים בסיאול התרחש לפני יותר משנתיים. עמוק בתוך משבר הקורונה. זכה שם סרט שנקרא "פרזיטים". אולי אתם זוכרים אותו (כתבתי על זה כאן). פרסי דאג'ונג קיימים משנות ה-60. הטקס בשנת 2020 היה הטקס ה-56 במספר. עכשיו חוזרים הקוריאנים עם הטקס ה-58. מדלגים על מספר 57. ככה זה בקוריאה.

אם לומר את האמת, השנה הייתה לדרום קוריאה נוכחות משמעותית בפסטיבלים הבינלאומיים. שניים מתוך חמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר הם סרטים של במאים מפורסמים ומצליחים. יש רק בעיה אחת: ראיתי את שני הסרטים, ומשניהם התאכזבתי.

המוביל את רשימת המועמדויות השנה הוא, כמובן, "החלטה לעזוב" (헤어질 결심), סרטו האחרון של פארק צ'אן ווק. סיפור על חקירה משטרתית שבמהלכה הבלש הופך להיות אובססיבי לגבי החשודה העיקרית. להרגשתי, פארק צ'אן ווק מלהטט כאן בהמצאות בימוי מרשימות, אבל מה שאמור להיות סוג של דרמה רומנטית חסר את הרגש (כתבתי על הסרט כאן)."החלטה לעזוב" מועמד ל-11 פרסי דאג'ונג: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי (פארק צ'אן ווק), שחקנית, שחקן, תסריט (פארק צ'אן ווק ועוד תסריטאי שותף), מוסיקה, עיצוב אמנותי, צילום, תאורה, תלבושות, ועריכה.

עוד סרט בולט ברשימת המועמדויות הוא "ברוקר" (Broker).

אני אולי היחיד בעולם שלא ממש אוהב את עבודתו של הבמאי היפני הירוקאזו קורה אדה. הפעם הבמאי הזה עשה סרט בדרום קוריאה, וגם את זה לא אהבתי. משהו על אנשים שעוסקים בסחר בתינוקות, אבל הסרט הרבה פחות אכזרי ממה שזה נשמע. למעשה, כמעט כמו כל סרטיו של קורה אדה, אני מצאתי את הסרט פלגמטי למדי, ואפילו משעמם."ברוקר" מועמד ל-3 פרסי דאג'ונג: פרס הסרט הטוב ביותר, שחקן (קאנג סונג הו, "פרזיטים"), ושחקנית מבטיחה.

יש סרט אחד שקיבל אפילו יותר מועמדויות מ"החלטה לעזוב", והוא

מצוד (헌트) – לי ג'ונג ג'אה

סרט שנשמע כמו infernal affairs (או כמו הרימייק האמריקאי שלו, "השתולים"). משהו שהוא רווי אקשן, אבל גם משחק מוחות בין שני גופי בטחון, בשניהם שתול מרגל של הצד השני. וכנראה מדובר בסיפור שמבוסס על מקרה אמיתי. משהו שהתרחש בשנות ה-80, כאשר בגוף חקירות פנים ובגוף חקירות חוץ היו אנשים ש להמשיך לקרוא