גויה 2019: המועמדויות

היום בצהרים, במסיבת עיתונאים מתוקתקת, הוכרזו בספרד המועמדים לפרס הגויה של האקדמיה הספרדית לשנה זו. למען האמת, אין הרבה הפתעות, וחלק מהסרטים כבר ראיתי, ועדיין זה תמיד מעניין לבדוק מהם הסרטים המובילים של השנה בחצי האי האיברי.

אז הנה סקירה של הסרטים המובילים את רשימת המועמדים לפרס האקדמיה הספרדית לקולנוע 2019:

"ממלכה" (El Reino) בבימויו של רודריגו סורוגויאן הוא הסרט המוביל את רשימת המועמדויות. ראיתי את הסרט בפסטיבל טורונטו לפני כמה חודשים והתרשמתי והתאכזבתי ממנו במידה פחות או יותר שווה. הסרט עוקב אחרי פוליטיקאי מושחת (בגילומו האנרגטי והסוחף של אנטוניו דה לה טורה) שנוסע מרחקים גדולים ועושה מאמצים אדירים על מנת למנוע את הדחתו בעקבות פרשת שחיתות המתפוצצת בתקשורת. הבעיה בסרט היא הבימוי המוגזם שחסר לפעמים את האצבע על הדופק הדרמטי, והוא חוזר על אותו טריק של בימוי במשך סרט ארוך מדי, ולרגעים צעקני מדי."ממלכה" (טריילר) מועמד ל להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע 2018: הזוכים

לפני קצת יותר מחודש כתבתי כאן על המועמדים העיקריים לפרס האקדמיה האוסטרלית לקולנוע. היום התקיים טקס חלוקת הפרסים דאון אנדר, ויש זוכה אחד מרכזי, והוא כנראה באמת הסרט הטוב מכולם, אם כי לא בטוח שהוא היה הזוכה הצפוי.

"ילד מחוק" (Boy Erased), סרט עם הרבה אבק כוכבים, ועם נושא חשוב במרכזו (שאמור להגיע בקרוב לישראל), הסרט הזה זכה רק בשני פרסים: פרס התסריט המעובד, ופרס שחקנית המשנה (לניקול קידמן).

"גברות בשחור" (Ladies in Black) של ברוס ברספורד הותיק, סרט שעל פניו נראה קראוד-פליזר מהנה אבל חסר משקל, הסרט הזה זכה ב-4 פרסים: פרס השחקנית, מוסיקה, תלבושות, ואיפור ועיצוב שיער.

"המשפט" (Jirga), הנציג האוסטרלי לאוסקר לסרטים שאינם באנגלית, הסרט הזה זכה בפרס אחד בלבד – פרס הסרט העצמאי דל התקציב.

ו"לנשום", בכורת הבימוי של השחקן סיימון בייקר זכה ב-2 פרסים: לשחקן המשנה (בייקר עצמו), ולסאונד.

מה שהשאיר את הבמה לזוכה העיקרי, והוא להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע 2018: המועמדויות

היום התפרסמו באוסטרליה המועמדויות לפרס האקדמיה שלהם. אין הרבה הפתעות, ועם זאת, די מעניין שם.

יש כמה סרטים שמובילים את הרשימה, והם בעיקר הצפויים. יש סרט אחד מוכר (שכבר הוקרן בארץ, והיה מצוין בעיניי. הוא נעלם די מהר מהמסכים. מהר מדי) שקיבל לא מעט מועמדויות, אבל אלו הטכניות יותר, והוא נעדר מהמועמדויות המשמעותיות. ויש סרט אחד מרכזי מאוד שנעדר לגמרי מהרשימה, אבל זה בגלל שהוא עדיין לא הופץ באוסטרליה, ויכול להיות שאנחנו עוד נשמע עליו. הנה הסקירה על הסרטים המובילים של אוסטרליה לשנת 2018:

נתחיל מהסוף:

"זמיר" (The Nightingale), סרטה החדש של ג'ניפר קנט, שזכתה לפני כמה שנים בפרס האקדמיה האוסטרלית לסרט הטוב ביותר על סרטה המצוין "הבאבאדוק", הסרט הזה הוקרן בפסטיבל ונציה האחרון, וזכה לתגובות קיצוניות למדי, בעיקר בגלל האלימות הגראפית שהוא אמור להכיל, ולמרות זאת, הביקורת די חיבקה אותו, וגם חבר השופטים של הפסטיבל כיבד אותו בשני פרסים. אנחנו נצטרך לחכות לסרט הזה עוד קצת, כי הוא עוד לא הופץ ברחבי העולם, כולל לא באוסטרליה, נמל הבית שלו. לכן גם הוא נעדר מרשימת המועמדויות.

סרט נוסף שסיקרן אותי מאוד השנה כבר עשה את הבכורה שלו בסצינת הפסטיבלים, והתקבל בסבר פנים יפות. יחסית. כי הנושא מעניין, השחקנים טובים, הבמאי מסקרן – אבל לפי כל הדיווחים, אני מקבל את הרושם שמדובר בסרט לא רע, מכובד, ועם זאת מאוד צפוי, ואולי אפילו דידקטי למדי.

מדובר ב"ילד מחוק" (Boy Erased), סרט על נער הומוסקסואל הנשלח ע"י אביו הכומר למחנה חינוך מחדש כדי שירפא אותו מהנטייה ה"בזויה" הזאת, הומוסקסואליות. כמובן שזה לא עובר בשקט.

בתפקיד האב – ראסל קרואו. בתפקיד האם – ניקול קידמן. בתפקיד הנער – לוקאס הדג'ס ("מנצ'סטר ליד הים", "ליידי בירד"). בתפקיד המדריך במחנה – ג'ואל אדגרטון, שגם ביים. אדגרטון הפתיע לפני כמה שנים בבכורת בימוי מרשימה ("המתנה"), והסרט הזה אמור היה להביא את אדגרטון לקבוצה של הגדולים. נראה לי שהחלק הזה בקריירה של אדגרטון יחכה קצת, כי הסרט הזה הוא כנראה "הומואים זה לאו דווקא רע", ולא הרבה יותר מזה (כלומר: משחק טוב, בימוי יעיל, אבל זהו פחות או יותר)

"ילד מחוק" מועמד ל-7 פרסי אקדמיה אוסטרלים: פרס הסרט, הבימוי (אדגרטון), שחקן (הדג'ס), 2 שחקני משנה (אדגרטון וקרואו), שחקנית משנה (ניקול קידמן), ותסריט מעובד.

עוד ברשימת המועמדים:

ארץ מתוקה (Sweet Country) – וורוויק ת'ורנטון

הסרט הזה כבר הוקרן בכמה פסטיבלים בישראל, כולל בפסטיבל ירושלים, אבל בכשרון הצלחתי לפספס אותו (בעיקר בגלל התנגשויות בלו"ז). וורוויק ת'ורנטון ביים לפני כעשור סרט מרגש ועצוב מאוד שנקרא להמשיך לקרוא

פרסי דאג'ונג 2018: הזוכים

אתמול התקיים בדרום-קוריאה טקס חלוקת פרסי האקדמיה הקוריאנית לקולנוע לשנת 2018. לפני כמעט שלושה שבועות סקרתי כאן בבלוג את המועמדים העיקריים לפרס. אז הזוכה הגדול (או יותר נכון להגיד: הזוכה הקטן) בפרס הסרט הדרום קוריאני הטוב ביותר לשנת 2018 הוא:

"בערה". הסרט של לי צ'אנג דונג, שעלה בסוף השבוע האחרון גם בישראל, והתגלה כסרט מעניין, אבל גם מעייף ונסחב הרבה יותר מדי, זה הסרט הטוב ביותר שקוריאה הוציאה השנה. אולי.

כי באופן משונה, לא מעט סרטים קיבלו מועמדויות לפרס. ניסיתי להתוודע לחלק מהם בפוסט מלפני שלושה שבועות. מסתבר שכמעט כל אחד יצא מהטקס עם משהו:

"בערה", כאמור, זכה בפרס הסרט הטוב. זה הפרס היחיד שבו "בערה" זכה. מאוד משונה, כי הרי אם הסרט הזה כל כך טוב, הוא טוב בגלל התסריט, או השחקנים, או הבימוי, או הצילום, או העריכה, או המוסיקה. על אף אחד מהם "בערה" לא קיבל הכרה מהאקדמיה הקוריאנית. הסרט הזה זכה בפרס הסרט הטוב, וזהו.וכך כל סרט קיבל להמשיך לקרוא

פרסי דאג'ונג 2018: המועמדויות

עברו שנתיים מאז ראיתי את "רכבת לבוסאן". הסרט הדרום קוריאני האחרון שהעיף לי את המוח. מאז ראיתי עוד קוריאני אחד או שניים, אבל הם היו חלשים. הסרט הקוריאני היציג של השנה, "בערה" של לי צ'אנג דונג, אמור לצאת להקרנות מסחריות בישראל בקרוב, ואני כנראה אלך לראות אותו, אבל עם חשש לא קטן, כי "שירה", סרטו הקודם של אותו במאי, די שיעמם אותי. אומרים שהחדש, "בערה", יותר טוב, והביקורות די מתעלפות. "בערה" הוא גם נציג דרום קוריאה לאוסקר השנה, והוא סרט מאוד מדובר בעולם, עם סיכוי לא קטן באקדמיה האמריקאית.

בינתיים אני ממשיך לחפש סרטים קוריאנים מסקרנים. אז אני אסקור כאן את רשימת המועמדים לפרס האקדמיה לקולנוע של קוריאה, פרס הדאג'ונג. המועמדויות פורסמו לפני כשבועיים, אבל אני הייתי עסוק בפסטיבלים של טורונטו ושל חיפה. עכשיו התפניתי להעיף מבט בסרטים המובילים בקוריאה של 2018. אז נתחיל עם מה ששמעתי עליו כבר: "בערה", של לי צ'אנג דונג, קיבל מהאקדמיה הקוריאנית 8 מועמדויות לפרס: הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן, שחקן משנה, שחקנית מבטיחה, צילום, תאורה, ומוסיקה.

אבל "בערה" הוא לא הסרט המוביל במספר המועמדויות. יש עוד כמה סרטים שיתנו לו פייט הגון על הפרס. הבולטים שביניהם הם:

המרגל שעלה צפונה (The Spy Gone North) – יונג-בין יון

סרט שמצד אחד נראה סיפור מותח ומורט עצבים, ומצד שני, דרמה פוליטית יבשה. ואולי זאת דרמת תככים פוליטית מלאת יצרים, ואולי זה סרט ריגול ללא אקשן. ואולי הכל בבת אחת. מבוסס על סיפור אמיתי, "המרגל שעלה צפונה" מתרחש ב להמשיך לקרוא

פרסי סוּר 2017: הזוכים

זה כבר ממש לא ברור. משונה בצורה מאוד יוצאת דופן.

בנובמבר 2017, לפני כמעט שנה (!), התפרסמה בארגנטינה רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה שלהם, פרס סוּר (Sur). כתבתי על זה כאן. טקס חלוקת הפרסים היה אמור להתקיים במרץ, אבל הוא נעלם ולא היה. מדי פעם נכנסתי לאתר האינטרנט של האקדמיה הארגנטינאית, אבל לא היה זכר לפרסים או לאיזשהו טקס. מסתבר שבשבוע שעבר, באותו אירוע שבו הוכרז שמו של הסרט שייצג את ארנגטינה באוסקר 2019 ("המלאך"), שם גם חולקו פרסי הסוּר של האקדמיה הארגנטינאית לשנת 2017.

ובסופו של דבר יש זוכה אחד ברור, והוא להמשיך לקרוא

אריאל 2018: הזוכים

היום התקיים במקסיקו סיטי טקס פרסי האריאל של האקדמיה המקסיקנית לקולנוע. לפני כחודש וחצי סקרתי כאן את המועמדים הבולטים. בסופו של דבר, הפרסים התחלקו בעיקר בין שני סרטים, שניהם כבר הוקרנו בפסטיבל ירושלים, את שניהם לא ראיתי, אבל לפחות בקשר לאחד מהם, אני לא ממש מבין מה ההתלהבות הגדולה ממנו. והוא גם הזוכה הגדול. הסרט המדובר הוא להמשיך לקרוא