פרסי איריס 2021: הזוכים

אתמול התקיים בקנדה טקס חלוקת פרסי האיריס של האקדמיה הקוויבקית לקולנוע. בגלל הבדלי השעות בין קנדה לישראל לא יכולתי לצפות בטקס, אבל מהקטעים שראיתי הבנתי שאני יותר ויותר מחבב את הקונספט הזה של אורחים שיושבים סביב לשולחנות ואז קמים והולכים לבמה לקבל את הפרסים. יש משהו יותר נינוח באנשים שאכלו ושתו (בעיקר שתו) שיוצר רגעים יפים בטקסי פרסים (הנה, למשל, הזוכה בפרס הבימוי).

את רשימת המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני קצת יותר מחודש. והזוכה הגדול של הערב הוא להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה הקנדית לקולנוע 2021: הזוכים

אתמול התקיים בקנדה טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע שלהם לשנה זו. בעצם, לא התקיים. כלומר, הפרסים חולקו, אבל לא היה טקס. היה שידור טלויזיוני מוקלט. ועוד בעצם – לא רק אתמול. השידור של אתמול סיכם 4 ימים של חלוקת פרסים במספר רב של קטגוריות – סדרות טלויזיה וסרטי קולנוע. ועוד בעצם אחד – מקבלי הפרסים לא היו בעצם ב"טקס". האקדמיה הקנדית מעודדת את הזוכים להעלות את תגובתם הנרגשת לזכיה אל הרשתות החברתיות, אבל אין נאומי זכיה (לא בזום ולא בכלל). לא ראיתי את השידור (בגלל הפרשי הזמנים בין קנדה לישראל, חלוקת הפרסים התרחשה בלילה שעון ישראל), אבל לפי מה שקראתי, השידור הכיל נאומי זכיה של הזוכים מ…השנה שעברה, כי גם אז התגובות לזכיה היו וירטואליות.

עוד עניין משונה עם פרסי האקדמיה בקנדה השנה היה עם הזוכה המרכזי. את רשימת המועמדים המרכזית סקרתי כאן בבלוג לפני כמעט חודשיים. הסרט שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר לקח הביתה רק 2 פרסים: לסרט הטוב ביותר, ואת פרס סרט הביכורים. וזהו. הנה נאום הזכיה של הבמאית. בטוויטר. להבנתי, "שעועית" (Beans) הוא סוג של להמשיך לקרוא

גופו 2021: המועמדויות

שנת הקורונה פגעה בקולנוע הרומני בצורה די קשה. ובכל זאת, אחד הסרטים הכי מדוברים בעולם השנה היה רומני, והוא אפילו היה מועמד לאוסקר. ובנוסף, סרט רומני אחר זכה בדב הזהב בפסטיבל ברלין החשוב, ולפי מה שקראתי, הוא יהיה אחד הסרטים הכי מדוברים בעולם בשנה שאחרי הקורונה.

היום התפרסמו המועמדויות לפרס הגופו של האקדמיה הרומנית לסיכום שנת הקורונה. רק 8 סרטים עלילתיים עמדו בקריטריונים של האקדמיה הרומנית, ועוד 12 סרטים דוקומנטרים, כך שזה לא מפתיע שמתוך ארבעת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, שניים הם דוקומנטרים. אלו הם הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות לפרס הגופו לשנה זו:

ראשית, חשוב לציין את "קולקטיב" (Colectiv) בבימויו של אלכסנדר נאנאו. הסרט הדוקומנטרי הנהדר הזה (שזמין בשירות ה-VOD של Yes) עוקב אחרי חקירה עיתונאית שמתפתחת בעקבות אסון במועדון "קולקטיב"ב-2015. סיפור האסון הוא זה שפותח את הסרט, והוא לא העיקר כאן, אלא העובדה שמתוך הפצועים כתוצאה מהאסון שהיו מאושפזים בבתי החולים מתו בשבועות שלאחר מכן יותר אנשים מאשר אלו שמתו בליל האסון, וזאת בגלל תחזוקה לקויה של בתי החולים עצמם. החקירה מתפתחת בקצב מדוד ומגיעה עד לממשלה ולשחיתות שלטונית די מדהימה.

colectiv

"קולקטיב" (המאוד מומלץ. הנה הטריילר) היה מועמד השנה אפילו לאוסקר ב-2 קטגוריות. האקדמיה הרומנית מכבדת אותו ב-5 מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, צילום, עריכה, וסאונד (באופן מפתיע, "קולקטיב" לא מועמד בקטגוריה הדוקומנטרית).

הסרט הדוקומנטרי השני ברשימת המועמדויות לגופו הוא להמשיך לקרוא

דוד די דונטלו 2021: הזוכים

בישראל בלגן. בשאר העולם חוזרים לאט לשגרה. הערב התקיים באיטליה טקס חלוקת פרסי דוד די דונטלו של האקדמיה האיטלקית. עדיין שומרים שם על אמצעי זהירות מהקורונה, והטקס התקיים בשני מוקדים: באולפן שבו על הבמה עמד המגיש, והמועמדים הסבו אל שולחנות; ובמקביל, ביציעים של תיאטרון האופרה המפואר ברומא התקבצו עוד מועמדים. בקטגוריות הרלוונטיות, עם הכרזת הזוכה, הופיעה אישה מאחורי הוילון, ומסרה את הפסלון למועמד הזוכה, שנאם את נאום התודה שלו מהיציע. באולפן היה טקס רגיל – הזוכים עלו לבמה והודו לאהוביהם. והטקס עצמו, עם כל התוספות שלו, היה טקס טורבו – רק שעתיים ורבע. 

את רשימת המועמדים העיקרית סקרתי כאן לפני חודש וחצי. בטקס הערב היו כמה רגעים יפים:

מטילדה דה אנג'ליס היא כוח עולה בקולנוע האיטלקי. לפני כמה שנים היא מאוד הרשימה אותי בדרמה האנרגטית "מהירה כמו הרוח". בשנה שעברה היא כבר נצפתה לצידה של ניקול קידמן בסדרת הטלוויזיה "היית צריכה לדעת". הערב היא זכתה בפרס שחקנית המשנה על תפקידה בסרט "הסיפור המדהים של אי הוורדים" (L'incredibile Storia dell'Isola delle Rose). הסרט הזה זכה גם בפרס שחקן המשנה ובפרס האפקטים – בסך הכל 3 פרסים.

סרט שנקרא "הטורפים" (I Predatori) זכה בפרס סרט הביכורים. אני מזכיר את זה, כי האדם שעלה לקבל את הפרס, במאי הסרט, הוא פייטרו קסטליטו, הבן של סרג'יו.

סרט שנקרא Figli (ילד) זכה בפרס התסריט המקורי.  לקבלת הפרס עלתה אל הבמה נערה צעירה. מסתבר שהיא ביתו של התסריטאי הזוכה, והיא קיבלה את הפרס בשם אביה שנפטר לפני כשנתיים.

סופיה לורן בת 86. היא בקושי הולכת. סימני הגיל ניכרים בה. והיא זכתה הערב בפרס השחקנית על תפקידה ב"כל החיים לפניו". כמובן שכל הקהל נעמד ומחא לה כפיים.

sophia loren

סרט שנקרא Lontano Lontano קיבל בישראל את השם "צ'או איטליה", ומוקרן בימים אלו בפלטפורמות הדיגיטליות כסוג של טרום בכורה. הערב זכה הסרט הזה ב להמשיך לקרוא

פרסי איריס 2021: המועמדויות

אתמול הלכתי לקולנוע לראות טרום בכורה של סרט שאמור לעלות מתישהו בישראל. לסרט קוראים בעברית "בשם האח". שם הסרט במקור הוא "אנטיגונה". זהו הזוכה הגדול של פרסי האקדמיות בקנדה בשנה שעברה. במקביל, ולגמרי במקרה, התפרסמו אתמול בקוויבק, קנדה, המועמדויות לפרס האיריס של האקדמיה הקוויבקית לקולנוע. הפרס הזה הוא סוג של פרס משלים לפרסי האקדמיה הקנדית – הוא מכיר בהישגיהם של סרטים קנדים, אבל גם שולח אלומת אור אל סרטים קוויבקים שהאקדמיה הלאומית דילגה עליהם, ויכול להיות שהם בכל זאת ראויים לתשומת לב. בפוסט הזה אני אסקור את המועמדים העיקריים ("בשם האח"/ "אנטיגונה" הוא סרט משובח, אגב):

ראשית, אני אעבור בקצרה על הסרטים שגם האקדמיה הלאומית בקנדה ציינה, וכבר כתבתי עליהם בסקירה של המועמדויות לפרס שלהם:

"מתחת לאדמה" (Souterrain) של סופי דופווי, על כורה פחם היורד מתחת לאדמה כדי להציל את חבריו הנמצאים בסכנה בעקבות פיצוץ במכרה, הסרט הזה מועמד ל-13 פרסי איריס: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, 2 שחקני משנה, שחקן מבטיח, ליהוק, צילום, סאונד, עריכה, מוסיקה, תלבושות, ואיפור.

"שנת הסלינג'ר שלי" (My Salinger Year) של פיליפ פאלארדו, על בחורה צעירה המתקבלת לעבודה בסוכנות המטפלת בסופרים, ובעיקר בסופר הידוע והמתבודד ג'יי. די. סלינג'ר – הסרט הזה זכה להתעלמות כמעט מוחלטת מהאקדמיה הקנדית, שם קיבל רק 2 מועמדויות. הקוויבקים מעניקים לו תשומת לב הרבה יותר גדולה, בדמות 10 מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, שחקנית, שחקנית משנה (סיגורני וויבר), עיצוב אמנותי, צילום, מוסיקה, תלבושות, ועיצוב שיער.

"נדיה, פרפר" (Nadia, Butterfly) של פסקל פלאנט, סרט שמאוד מסקרן אותי על אשה צעירה שהגיעה לשיאים בשחייה אולימפית ועומדת לפני פרישה, ובעקבות כך עומדת לפני משבר, כי אין לה מושג מה תעשה עם חייה, והיא בסך הכל אשה צעירה – האקדמיה הלאומית בקנדה העניקה לה רק 3 מועמדויות. האקדמיה בקוויבק לא משפרת את המצב – ל"נדיה, פרפר" יש רק 2 מועמדויות לפרס האיריס – לפרס הסרט הטוב ביותר, ולסאונד.

"מנת דם" (Blood Quantum) של ג'ף ברנבי, סרט אימה-זומבים, קיבל 10 מועמדויות מהאקדמיה הקנדית. גם האקדמיה הקוויבקית שמה לב לסרט הזה, ונותנת לו 5 מועמדויות – לפרס העיצוב האמנותי, אפקטים, תלבושות, איפור, ועיצוב שיער.

ומכאן, סקירה קצרה של הסרטים שהאקדמיה הקוויבקית מוצאת לנכון להאיר:

אלת הגחליליות (La Déesse des Mouches à Feu) – אנאיס ברבו-לאוואלט

"אלת הגחליליות" הוא פרויקט שמצד אחד נראה מאוד מסקרן, ומצד שני הוא גם יכול להיות בוטה וצעקני רק לשם הצעקה. האיזון שבין תיאור אותנטי וסוער של מרד הנעורים לבין מציאת הכאב הגדול שנמצא שם בבסיס אותו מרד ותיאורו ללא התלהמות – האיזון הזה יהיה בבסיס הצלחתו או כשלונו של הסרט הזה.

לפי מה שקראתי, אין ממש סיפור בסרט הזה. רק בחורה צעירה אחת, בת 16, בת להורים בתהליך גירושים מכוער, המתנסה במה שצעירים מתנסים (אהבה ראשונה, סקס ראשון), ומנסה לברוח מהכאב שלה בעזרת סמים. סביב לבחורה הזאת נדמה שכל העולם בוער – ההורים, כאמור, אבל גם בית הספר, חברות, חברים, חבר.

יכול להיות סרט מרתק, או סרט בוטה ודוחה (אני מהמר על האפשרות הראשונה. הבמאית אנאיס ברבו-לאוואלט עשתה לפני כעשור סרט שנקרא להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה הקנדית לקולנוע 2021: המועמדויות

קנדה היא מדינה גדולה בשטח, עם אוכלוסיה של למעלה מ-37 מיליון תושבים. ההתמודדות של קנדה עם הקורונה היתה סבירה יחסית לשאר העולם – עד להיום נרשמו שם קרוב ל-23 אלף מתים מהנגיף, שזה הרבה למדי, ועם זאת, יחסית למספר התושבים, ויחסית לשאר העולם – נסבל. בתי הקולנוע בקנדה נסגרו ונפתחו לסירוגין במהלך השנה האחרונה (בגלל השטח הגדול של המדינה, חלקים שונים של קנדה נהגו בצורה קצת שונה בכל תקופה, בהתאם להתפשטות הנגיף), כך שהקולנוע הקנדי המשיך להוציא סרטים להנאת הקהל המקומי. בהתחשב במצב, האקדמיה הקנדית הקלה את התנאים להתמודדות על פרסי הקולנוע, וקיבלה לתחרות גם סרטים שהופצו קודם כל בפלטפורמות דיגיטליות. כמו כן, האקדמיה דחתה מעט את הטקס השנה (במקום לקיים אותו במרץ, כמו כל שנה, הטקס יתקיים השנה ב-20 במאי), וגם תאריכי הפצת הסרטים המתקבלים לתחרות הורחבו, ונשקלו גם מועמדויות לסרטים שהופצו בינואר-פברואר 2021 (הדד-ליין בכל שנה הוא 31 בדצמבר).

היום התפרסמו בקנדה המועמדויות לפרס האקדמיה שלהם. הרשימה כוללת מספר גדול למדי של סרטים. בפוסט הזה ניסיתי לרכז את הסרטים העיקריים ברשימה, והם:

נער מוזר (Funny Boy) – דיפה מהטה

דיפה מהטה היא במאית ותיקה (בת 71) עם רקורד מכובד. היא אפילו היתה מועמדת לאוסקר לפני כ-15 שנים (על סרטה "מים"). סרטה האחרון, "נער מוזר", היה גם בחירתה של קנדה לאוסקר האחרון, והוא נפסל ע"י האקדמיה האמריקאית, מכיוון שיותר מחצי ממנו דובר אנגלית. מבוסס על ספר של שיאם סלבאדוראי באותו שם (סלבאדוראי גם השתתף בעיבוד הספר לתסריט), "נער מוזר" מתרחש בשנות ה-70 וה-80 בסרי-לנקה. במרכזו התבגרות של ילד לנער ולגבר צעיר. במהלך ההתבגרות הילד יגלה שהוא הומוסקסואל. דודתו חוזרת לסרי-לנקה משהות באמריקה ולוקחת את הילד תחת חסותה. "אתה שונה, ושונה זה נפלא" היא אומרת לו (כמו שרואים בטריילר). אבל אז אותה דודה מתאהבת בגבר אחר, והאהבה הזאת היא בלתי אפשרית כי השנים האלו התאפיינו במתחים בין שבטיים בסרי-לנקה, ושני האוהבים היו, כמובן, משני הצדדים של הסכסוך.

אין לי ספק שמהטה היא במאית מקצוענית, אבל אני חושש שרוחב היריעה שנפרס ב-255 עמודי הספר (שתורגם גם לעברית), הכולל גילוי זהות מינית, מלחמה על הזכות להיות מי שאני רוצה, תיאור מהומות פוליטיות, סיפור אהבה בלתי אפשרית, והכל בתוך דרמה משפחתית נרחבת – כל זה נראה לי קצת גדול מדי על מאה וקצת דקות הסרט.

"נער מוזר" מועמד ל להמשיך לקרוא

דוד די דונטלו 2021: המועמדויות

היום בצהרים התפרסמה באיטליה רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע שלהם. איטליה היא מהמדינות שסבלו הכי קשה מנגיף הקורונה. מתוך אוכלוסיה של כ-60 מיליון תושבים, סבלה ארץ המגף מלמעלה מ-100 אלף מתים כתוצאה מהמחלה. בתי הקולנוע באיטליה היו פתוחים רק כשלושה חודשים במשך השנה האחרונה (שזה עדיין יותר טוב מאלופת החיסונים העולמית, מדינת ישראל. כאן, בתי הקולנוע לא היו פתוחים אפילו יום אחד בשנה האחרונה. הללו הללו את הקיסר מבלפור). לאור המצב, הגמישה האקדמיה האיטלקית את החוקים, והתירה גם לסרטים שהופצו בפלטפורמות דיגיטליות להתמודד על פרס האקדמיה. אלו הם הסרטים המובילים את רשימת המועמדים לפרס הדוד די דונטלו של האקדמיה האיטלקית לקולנוע לשנה זו:

נחבא אל הכלים (Volevo Nascondermi) – ג'יורג'יו דיריטי

הסרט שמוביל את רשימת המועמדים לפרס האקדמיה האיטלקית הוא להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה היפנית לקולנוע 2021: הזוכים

היום התקיים ביפן טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע לשנה זאת. את המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני חודשיים. לא ראיתי את הטקס בשידור ישיר, וגם אם כן הייתי רואה, סביר להניח שלא הייתי מבין הרבה, אבל מהשניות הבודדות שהצלחתי לתפוס ברשת הבנתי שהיה טקס רגיל לחלוטין, כשזוכי הפרסים הגיעו לקבל את הפרס בטקס עצמו, והיה גם קהל (עם מסכות), והכל היה כמו תמיד (עם מסכות).

את רשימת הזוכים הצלחתי לגרד מכמה מקורות, ובעזרת קצת גוגל טרנסלייט הצלחתי לגלות ש

להמשיך לקרוא

סזאר 2021: הזוכים

עכשיו אמצע הלילה בישראל. בצרפת הסתיים לפני כשעה טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע לשנה זאת. בניגוד למה שניתן לצפות, הטקס היה רגיל כמעט לגמרי. כמעט כל הזוכים באו לקבל את הפרס על הבמה. היתה במה. היתה תזמורת על הבמה. היתה מנחה. היו מגישי פרסים. היו נאומי זכיה. לגבי הקהל – מארגני הטקס דאגו להוציא מראש חלק גדול מהכסאות באולם כדי ליצור מרווחים בין היושבים (מסיבות מובנות). בחללים שנוצרו הועמדו שולחנות עגולים קטנים, ועליהם הונחו מנורות שולחן קטנות. כך יצא שהקהל היחסית מצומצם ישב על כסאות מרופדים שאנחנו מכירים מאולמות הקולנוע, וגם הסב לשולחנות.

הטקס עצמו היה ארוך מאוד (כשלוש שעות וארבעים דקות), ונדמה לי שהיו בו כמה וכמה רגעים שהם כמו פרובוקציה מכוונת שנועדה להצחיק, רק שהיא נתקעה איפשהו בין לא ממש מצחיק ללא ממש נעים לצפיה. כך היה מישהו שהביא ציטוט של היטלר, או מישהי שעלתה אל הבמה להגיש את פרס התלבושות עם לבוש דמוי חמור, וכשהמנחה העירה לה בבדיחות הדעת על הלבוש המוזר, היא התפשטה עד לעירום מלא. התזמורת מוקמה על הבמה, וניגנה די הרבה, וגם כשעלו אל הבמה מגישי הפרסים המתחלפים, הם היו צריכים לחכות שהתזמורת תסיים לנגן, וזה תמיד נמשך כעשר שניות יותר מדי. עוד עניין שהאריך את הטקס היה תוספות מיוחדות לחלק בטקס שמכבד את אלו שעברו מן העולם השנה. במהלך הטקס הוקדשו בכל פעם כמה דקות כדי לכבד כמה מאמני צרפת המכובדים שעזבו את העולם בשנה האחרונה, וזאת בנוסף לחלק הקבוע שנקרא בדרך כלל In Memoriam. וכך, למשל, זמן מיוחד הוקדש בטקס לז'אן קלוד קארייר, ואח"כ גם לז'אן פייר באקרי (והיו עוד שניים-שלושה שאני פחות מכיר).מצד שני, היו כמה רגעים יפים בטקס. כבר בהתחלה עלתה אל הבמה המנחה, מרינה פויס, והודיעה: באנו לכאן ל להמשיך לקרוא

פרסי גויה 2021: הזוכים

ובסוף הטקס עלתה על הבמה אשה נאת מראה אך לא מוכרת, לבושה בשמלה יפה ומכובדת, הציגה את עצמה, ואז אמרה: אני אחות בבית חולים, ואני נמצאת כאן כדי להעניק את פרס הסרט הטוב ביותר.

אכן, זהו העולם בו אנחנו חיים בשנה האחרונה. עולם שהעביר את כל תחומי חיינו דרך מערבל לא נורמלי, ואנחנו כבר לא אותם אנשים. עכשיו השעה 2 וחצי בלילה שעון ישראל. לפני כשעה הסתיים טקס חלוקת פרסי הגויה של האקדמיה הספרדית שהתקיים הערב במלאגה שבספרד. בתחילת הערב עלה אל הבמה אנטוניו בנדרס ונאם נאום רגשני מעט, ואחריו הוא ביקש לכבד את קורבנות הקורונה בדקת דומיה. באולם עצמו לא היה קהל בכלל. האנשים היחידים שהיו נוכחים שם הם חברי התזמורת הפילהרמונית (וגם כמה אנשים טכניים. כולם היו עם מסכות). הטקס הספרדי השנה נשא נימה מלנכולית משהו, בהתאם לזמנים המשונים בהם אנחנו חיים, ועם זאת, עצם קיום הטקס הביא עימו, בכל זאת ולמרות הכל, תקווה שקטה ומהוססת לעתיד טוב יותר. כי אם הקולנוע, והאמנות בכלל, שהיא הלב והנשמה שלנו, אם הם ימשיכו לספר את הסיפור שלנו, אז הסיפור הזה שלנו ימשיך גם הוא לחיות.

העיצוב האמנותי של הטקס היה מרהיב ועם זאת שקט וצנוע בצבעים חמים, והקירות שעל הבמה היו בעצם סוג של וירטואלים. מעין הולוגרמות שעליהן הוקרנו להמשיך לקרוא