בין העולמות: הביקורת

"בין העולמות" הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון, ובגלל התנגשות בלו"ז עם הקרנות אחרות דילגתי עליו שם. מאז שמעתי עליו בעיקר דברים רעים. אבל הלכתי לראות בכל זאת. והדעה הקטנה שלי: זה לא כל כך נורא כמו שחשבתי שזה יהיה, אבל כן, מדובר אכן בסרט בינוני.

כי יש כאן נסיון מעניין לדיון אמוני. דיון בדרך הנכונה והראויה לעבוד את השם. האם חיים בעולה של תורה הם באמת כאלו, חיים של עול, של ציות לחוקים, או שמדובר בחיים של הבנת העולם מתוך אהבה כנה ואמיתית של אלהים. יש מצב נתון: בחור צעיר נפצע בפיגוע, שוכב בתרדמת בבית החולים. האבא מחפש בקדחתנות סימנים, רמזים, סיבות. למה אלהים עשה לו את זה. אולי התפילין פגום. או שאין לו מזוזה בדלת הכניסה. ועוד כהנה וכהנה נסיונות למצוא סימנים לחטא הגדול שהביא את האסון הזה. האם, לעומת זאת, עסוקה בתפילות. בעבודת השם מתוך אהבה, ובקשה כנה שיחזיר לה טובה, ושיעיר את הבן משנתו.

ואל הסיפור הזה מצרפת הבמאית-תסריטאית צלע להמשיך לקרוא

מסע הטבעת: הביקורת

כאן אמורה להיות הביקורת שלי על "מסע הטבעת". אבל "מסע הטבעת" הוא לא סרט, אז אי אפשר לכתוב עליו ביקורת.

זה אחד מאותם רגעים בו עלי להחליט אם אני רוצה באמת לנסות ולנתח מה לא עובד ביצירה הזו, או פשוט לקצר ולא לתת ליצר הרע לשלוט באצבעות שמקישות במקלדת. אני מעדיף לקצר.

כי ל"מסע הטבעת" אין תסריט. כלום. גורנישט. אני מניח שהיה כאן להמשיך לקרוא

נורמן: הביקורת

(שם הסרט במקור: Norman)

הסרט הזה היה הסרט שהכי סיקרן אותי בשנים האחרונות. במאי ישראלי משובח, שכבר הוכיח את עצמו כמה וכמה פעמים, שכל סרטיו (כל ארבעת סרטיו. מעט מדי סרטיו) היו הצלחות קופתיות, וכולם היו גם סרטים טובים בעיניי (חוץ מהאחרון, שהיה לא רע, אבל היו לי בעיות איתו), ושניים מהם היו אפילו מועמדים לאוסקר, שם, באמריקה – והנה, הבמאי הזה קיבל הזדמנות לעשות סרט בינלאומי, ישראלי, אבל גם אמריקאי, שמספר סיפור אמריקאי, אבל גם ישראלי, הפקה שיכולה לתקשר עם הקהל הרחב לא רק בישראל, ולא רק עם באי פסטיבלים בעולם, ולא רק עם חברי אקדמיה בארה"ב, אלא גם עם קהל רחב בכל העולם כולו. ואם הבמאי הזה (יוסף סידר קוראים לו) גם יעשה את זה טוב (והוא כבר הוכיח שיש לו את היכולת לעשות את זה) – אז זו תהיה הפעם הראשונה שהקולנוע הישראלי באמת יכבוש את העולם.

יוסף סידר

אז אחרי הצפיה בסרט אני מרגיש להמשיך לקרוא

בן גוריון אפילוג: הביקורת

סרט נחמד. ממש נחמד. וזאת הבעיה איתו.

ben-gurion-epilogueכי אנחנו מדברים על בן גוריון. שמעתם על האיש, נכון? על השדרות שמעתם? בנמל התעופה, זה שדרכו יוצאים לחופשה ביוון/ טורקיה/ תאילנד, שם הייתם? את ההקלטה שבה הוא אומר "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישרואל, היא מדינת ישרואל", את ההקלטה הזו אתם מכירים?

אז סרט על אדם שנפטר כבר לפני יותר מ-40 שנה, אבל חי ונמצא בכל רגע בחיים שלנו היום, סרט כזה היה צריך ש להמשיך לקרוא

עניינים אישיים: הביקורת

עד לפני קרוב לשנה לא שמעתי על מהא חאג'. לא ידעתי מי זאת. הסרט שלה אפילו הוקרן בפסטיבל קאן בשנה שעברה, אבל זה לא אמר לי דבר. ואז ראיתי את הסרט. ו-וואו, איזו במאית נהדרת. כמה אהבה אנושית היא מבטאת בסרט הקטן-גדול הזה. איזה דיוק נהדר בהעמדות המצלמה, בהחלטה מתי להזיז את המצלמה, ומתי לקבוע אותה ללא תזוזה, ובכלל, עבודת הפריימינג של אלעד דבי הצלם, בשיתוף הבמאית, היא עבודה של דיוק כמעט מתמטי-כירורגי, אבל דיוק שיוצר הרבה רגש וצחוק.

ובתוך כל המילים הגבוהות האלו של עבודה קולנועית יש אנשים. והו, כמה אהבה יש באנשים האלו. כמה כמיהה. והרגעים הכי יפים של הסרט הזה הם הרגעים שבהם האהבות הגדולות, הסמויות של בני האדם מתגשמות.

personal affairsכי יש הרבה רעש לבן בחוץ. כי צריך לקום לעבודה כל יום. ויש מחויבויות משפחתיות. יש הורים, ואין לנו כבר כוח אליהם. ויש סבתא, שכבר לא בריאה, וצריך לשמור עליה. ויש טלויזיה שמשדרת סרטים שמייצרים חלומות של בריחה, אבל אלו חלומות לא מציאותיים. ויש ברברת אינסופית של חדשות. ויש פוליטיקה, שנכנסת אל תוך החיים, תרצה או לא תרצה (ואם אתה ערבי במדינה הזו, אז הפוליטיקה בכלל תרדוף אותך אל תוך החיים הפרטיים שלך). ובתוך כל הרעש הלבן הזה – איפה אני? איפה ה להמשיך לקרוא

תיקון: הביקורת

לחיים אהרון יש תשוקה יוצאת דופן לחיים.

חיים אהרון הוא בחור מיוחד. חסר מנוחה.

חיים אהרון הוא בחור צעיר. ישיבה בוחר.

חיים אהרון מבקש לדעת על העולם.

חיים אהרון קורא בספרי הקודש, מתפלל באדיקות.

חיים אהרון מבין שיש קדושה בעולם, קדושה אלוהית, אבל החיים שלו, הסגורים בין ארבע קירות של הישיבה, ובין שתי כריכות ספר הקדושה, החיים האלו לא מספקים.

חיים אהרון נע ונד בין קיצונויות. הוא מפיל בטעות סידור תפילה לרצפה, ומחליט שהדרך הנכונה לכפר על כך היא לצום. הוא מגיע לטבילה במקווה והוא נכנס ויוצא במהירות.

אבל כשחיים אהרון נמנע, לבקשת אביו, מהליכה למקווה בגלל מזג האויר, הוא מנצל את הרחצה במקלחת הביתית כדי לשחק עם עצמו, עינוג מיני. חטא או הכרח גופני נעים, לא משנה. חיים אהרון רוצה לטרוף את העולם.

ואלהים, בסרטו של אבישי סיון, מאפשר לו.

זה התיקון. אלהים לא יתן לחיים אהרון למות עד שהוא באמת יחיה, יבין את החיים לא כמו שהם כתובים בספר, אלא כפי שהם באמת.

tikkun3סוף סוף, אחרי יותר משנה וחצי שהסרט הזה מסתובב בעולם, הנה מגיע "תיקון" להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע בישראל. סרטו הכל כך מיוחד, שונה, בוטה, עדין, מדהים, מרהיב, מלא דמיון, ילדותי, בוגר, עמוק, מעצבן, ברור, חידתי, מרתק, נפלא של אבישי סיון – הנה הוא להמשיך לקרוא

לקראת 2017 בקולנוע הישראלי: סקירה

אמצע דצמבר. סיכומי השנה מתחילים. גם אצלי, עוד מעט. אבל לפני כן, כמו כל שנה, אני רוצה להפנות מבט לשנה הבאה. לסרטים הישראלים המסקרנים שנמצאים עכשיו בחדרי עריכה, מחכים לחשיפה הראשונה שלהם לקהל. ובשנת 2017 החשיפה של סרטים ישראלים לקהל הרחב תהיה מעניינת, כי פרסי אופיר שינו את התקנון שלהם, ורק סרטים שיופצו עד הקיץ יורשו להתמודד. יש הרבה סרטים ישראלים שעדיין נמצאים על המדף, מחכים לתורם להפצה מסחרית רחבה, חלקם התמודדו בתחרות האופיר האחרונה, למשל: "עניינים אישיים" הנהדר של מהא חאג', "חדרי הבית" היפה של איתן גרין, "נמל בית" הפחות יפה לטעמי של ארז תדמור, "הכל שבור ורוקד" של נוני גפן (מאוד אהבתי), "מעבר להרים ולגבעות" של ערן קולירין (ככה ככה לטעמי), "להציל את נטע" של ניר ברגמן (סרט יפה), ו"תיקון" הנפלא והמאוד מתעכב של אבישי סיוון. יש גם סרטים שהתמודדו על האופיר ב-2015 ועדיין לא הופצו (למשל: "מלחמת 90 הדקות" של אייל חלפון, ו"נדיה שם זמני" של טובה אשר. שניהם בעייתים מאוד בעיניי), מה שאומר שנכון לעכשיו, תחרות האופיר 2017 תהיה בין "החטאים" היפה שהופץ לפני שבוע וחצי לבין "לא פה ולא שם" המרשים-אך-בעייתי, שעומד להיות מופץ בהתחלת ינואר. מעניין יהיה לראות איך הסרטים היותר חדשים, אלו שמחכים לחשיפה ראשונה בפסטיבלים, או סתם מחכים לחשיפה ישירות לקהל הרחב, איך הם ישתלבו בתוך כל השפע הזה, שכבר נחשף בפסטיבלים בשנתיים האחרונות.

ויש גם סרטים שנמצאים בחדר העריכה הרבה מאוד זמן, וכתבתי עליהם בציפיה בשנים שעברו: למשל, "זוג יונים" של דובר קוסשוילי, סרט ש(מסתבר)דובר עליו לא מעט באיזושהי תכנית ריאליטי, ולכן גם באו לא מעט קוראים לבלוג שלי לחפש מידע על הסרט הזה, אבל איפה הוא בדיוק מתחבא, אין לי מושג. ויש גם את "המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה", עליו כתבתי בסקירה של ה"בקרובים" של 2015. במקרה פגשתי את גלעד אמיליו שנקר, הבמאי, באחת ההקרנות השנה, והוא הבטיח לי שהפרויקט הזה לא נזנח, אלא עומד לפני סיום.  עוד "וגם" אחד הוא "מסע הטבעת", בבימויים של אריק לובצקי ומתי הררי, שאמור להיות קומדיה אידיוטית שכזו, מה שלא אומר שהיא לא תהיה מוצלחת ו/או מצליחה (כנראה תנוע בין "איביזה" החלש לבין "הלהקה האחרונה בלבנון" ההרבה יותר מוצלח).

ועוד סרט אחד שאני מחכה לו כבר הרבה זמן, והוא כבר נחשף בחו"ל (עם ביקורות טובות), אבל עדיין לא בארץ, הוא "נורמן" (לשעבר "אופנהיימר"), החדש של יוסף סידר, עם ריצ'ארד גיר וליאור אשכנזי בתפקידים הראשיים. אני מעריך שהסרט יוקרן בפסטיבל ברלין הקרוב בפברואר, ולאחר מכן יופץ בישראל, באיזור מרץ.

ואחרי ההקדמה הזו, הכנתי רשימה של כל מיני פרויקטים נוספים שעומדים להיחשף ב-2017. הרבה חומר ישראלי מסקרן מחכה לנו על המסכים ב-2017. הנה טעימה:

געגוע – שבי גביזון

savi-gabizonהסרט שהכי מסקרן אותי ב-2017 (אחרי "נורמן" של סידר). פור דה רקורד: "האסונות של נינה" הוא אחד הסרטים הישראלים הכי להמשיך לקרוא