כיפה אדומה: הביקורת

זה לא ממש סרט. יותר כמו ספר הדרכה לסרט. או סרט שהולך לפי ספר. כל כך לפי הספר שהוא נמנע מכל המצאה או משאר רוח יצירתי כלשהו. ומצד שני, את הספר כתבו לפי משהו שעובד בד"כ, לא?; אז כן, "כיפה אדומה" הוא לא כל כך גרוע כמו שזה נשמע. למעשה, זה סרט פשע סביר. וזהו.

kipa adumaגם סרטו הקודם של ארנון צדוק לא היה כל כך רע. זה היה להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

עיר מקלט: הביקורת

אם סרט מוקרן באיזשהו פסטיבל, או בהקרנות אקדמיה, ואז לוקח לו קרוב לשנתיים עד שהוא מוצא מסך מסחרי, זה בדרך כלל אומר לי שהסרט לא טוב. ומצד שני, בקרוב עולה על המסכים, סוף סוף, "עמק", סרט שמאוד אהבתי, גם הוא כבר קרוב לשנתיים מחפש מסך מסחרי בהפצה רגילה. אבל, מסתבר, ש"עמק" הוא היוצא מהכלל. כי "עיר מקלט", שגם אותו ראיתי עוד בקיץ 2014, הוא מהצד הפחות טוב של הקולנוע לטעמי. כלומר, זה לא שהוא רע במיוחד, או מעצבן במיוחד, או שיש בו משהו בוטה מדי. אבל הוא הו, כה סתמי ובעיקר מפוספס. כי היה כאן רעיון לא רע, אבל בדרך הארוכה מהרעיון לסרט המוגמר (ועד למסך הקולנוע הקרוב לביתכם) הדברים לא הלכו כל כך חלק. הנה טקסט קצר שכתבתי על "עיר מקלט" עוד אז, ב-2014, ושמרתי אותו בכספת מאז ועד היום:

————————-

זה הסיפור על סרט שיש בו הרבה דברים טובים, אבל הוא בכל זאת לא עובד.

havenלכאורה, יש כאן להמשיך לקרוא

רדיקל: ביקורת בכאילו לסרט בכאילו

אז בסופ"ש האחרון עולה על המסכים בסינמטק תל אביב משהו שמתחזה לסרט שנקרא "רדיקל". ראיתי אותו בשנה שעברה, כחלק מהקרנות האקדמיה הישראלית לקולנוע לשנת 2014. עכשיו הוא זוחל למסכים. עוד מעט הוא יזחל חזרה לאנונימיות.

חבל לבזבז הרבה מילים על הסרט הזה. אז בקצרה: כמה ש"השוטר" של נדב לפיד עצבן אותי, הוא יצירת מופת ליד הסרט הזה.

radicalזוהי הפקה שניה של בית הספר למשחק מול מצלמה ע"ש אימפרו. אני לא ממש מבין מה זה להמשיך לקרוא

חרדת הבמאי: הביקורת

אני מאוד מסמפט את דן וולמן. איש צנוע, ותיק, אהוב, מסור לקולנוע בכל מאודו. סרטיו גם הם כאלו: צנועים (מדי אפילו), שקטים, ועם זאת, לא חסרים רגעים מרגשים וחודרים.

אבל סרטו האחרון הוא יצירה מבולבלת ותמהונית. לא ברור מי ומה.

בהתחלה עוד חשבתי: נו, זה סרט לסינפילים בלבד, אבל לפחות אלו יהנו. אין סינפיל אחד בארץ שלא מזהה את הגשר הזה עליו צועד גיבור הסרט בהתחלה. זהו הגשר המוביל לסינמטק ירושלים. ואח"כ המדרגות. ואח"כ מסדרונות הסינמטק. כל סינפיל ישראלי אמיתי המבקר בפסטיבל ירושלים פעם בשנה מכיר את המקומות האלו. אז בפתיחת הסרט, כשכל המקומות הכ"כ מוכרים האלו מוצגים דרך עיניו של הבמאי המציג את הצגת הבכורה של סרטו בסינמטק, חשבתי: טוב, אולי הסרט הזה לא ידבר לכל אחד, אבל מי שאוהב קולנוע יוכל להתחבר לזה.

אבל אז מתחיל הסרט הזה להתחרבש. בעיקרון, מדובר בשני סרטים: הסרט על הבמאי הדואג להצגת הבכורה של סרטו. ואז, הסרט עצמו. החלק של הבמאי היה יכול להצטמצם למערכון קצר (ולא ממש מצחיק, אגב) ב"קצרים", נגיד. משהו על במאי שכ"כ דואג לתגובות הקהל מהצגת הבכורה של סרטו שהוא חייב לנטר את כל הפידבקים. וכך, כל הבדיחות הצפויות כאן: האיש עם הפלאפון באולם, הנרדמים, האיש עם עטיפת הסוכריה המרשרשת, האנשים שיוצאים מהאולם (לשירותים. רק לשירותים), ועוד כהנה וכהנה. הקהל לא שקט, לא נטמע לתוך הסרט. והבמאי דואג. הו. מצחיק. (לא ממש, אבל בכל זאת). אבל זה נמשך הרבה מעבר ליכולת הספיגה שלי. כמות הפעמים שהבמאי נכנס ויוצא בדלת האולם בלתי הגיונית. וזה חוזר על עצמו יותר מדי.

רק הקופאית, בגילומה החינני של תמר אלקן, מוסיפה כמה רגעי ש להמשיך לקרוא

הקפות: הביקורת

סרט משונה, "הקפות".

encirclementsמצד אחד, יש בו סיפור נוגע ללב על ילד שלוקח ללב את המצב בבית, ואת המצב של השכנים שלו, ושל כל העולם הסובב אותו. ילד רגיש בצורה יוצאת דופן, בן למשפחה מתפרקת. מצד שני, משהו בעולם הזה שסובב את הגיבור היה לי משונה. זה עולם של מסורת יהודית, אבל האבא והאמא של הילד הם חילונים, או לפחות לא כאלו שנושאים סימני מסורתיות נראים לעין (או לאוזן. או ללב). הרגשתי חוסר התאמה בין הגיבור של הסרט לבין הסביבה שלו. מאיפה הילד מכיר משחקי תורה שכאלו?

מצד אחד, יש כאן הקפדה גדולה על משחק. אסי לוי מצוינת כתמיד. וגלריית שחקני המשנה (אורי גבריאל, יעקב כהן) עושה עבודה נהדרת. מרתק לראות את השחקן הראשי, ילד אלמוני נוגע ללב, בקרב של ממש עם אחד משחקני ישראל הכי טובים שיש: ליאור אשכנזי. בחלק השני של הסרט זה ממש קרב בין שתי הדמויות. וליאור אשכנזי, גיבור "חתונה מאוחרת" ו"ללכת על המים", מפסיד את הקרב לילד הטירון הזה. הופעה מלאת ניואנסים ואינטלגנציה רגשית יש לילד הזה.

מצד שני, נדמה ש להמשיך לקרוא

סרט עם קתרין דנב: הביקורת

באמת שאין לי הרבה מילים רעות להגיד על הסרט הזה. מדובר בסרט שנעשה בשקל וחצי. ורואים את זה. ומרגישים את זה. ועם זאת, מדובר בסרט שנעשה כמעט בלי יומרות, מלבד הרצון לעשות קומדיה פשוטה, כמעט קלאסית במהותה. ורואים את זה. ומרגישים את זה.

film avec catherine deneuveשני גברים יוצאים למסע בדרום. הסיבה לצאתם למסע מגוחכת ולא חשובה. המסע עצמו מגוחך ולא חשוב. אבל יש משהו ב להמשיך לקרוא

חלונות: סרט אקדמיה

במהלך חודש ינואר יוקרן בסינמטק תל אביב הסרט הישראלי "חלונות". ראיתי אותו בקיץ, במסגרת הקרנות האקדמיה לקראת תחרות האופיר האחרונה. חבל שהוא לא נשאר שם. זה לא סרט לקהל הרחב. זה לא ממש סרט בכלל. לא מומלץ. הנה כ-250 מילים לא מלטפות על "חלונות":

windowsאם האקדמיה לקולנוע תחליט יום אחד על איזשהו ערב גיבוש, והם יביאו את כל הברנז'ה לאיזושהי מדשאה, עם בופה פתוח, ושתיה חופשית, ומצברוח טוב, על מסך פתוח יהיה אפשר להקרין את "חלונות". זה לא ממש סרט. זו יותר בדיחה פנימית של הברנז'ה. כל מיני להמשיך לקרוא